דלקת שריר הלב

דלקת שריר הלב נגרמת ברוב המקרים כתוצאה מתהליך זיהומי. כמעט כל מחולל זיהומי יכול לגרום למחלה: נגיפים, חיידקים, פטריות או טפילים.

הגורם הנפוץ ביותר הם נגיפים. הנגיף הנפוץ ביותר בארצות מפותחות הוא הקוקסאקי B (Coxsackievirus B).
זיהום של שריר הלב מחיידקים אינו נפוץ וקורה בעיקר כסיבוך של דלקת פנים הלב (אנדוקרדיטיס).
דוגמה למזהמים נוספים הם נגיף ה-HIV, ומחלת ליים (Lyme disease) הנגרמת על ידי קרציה ונפוצה בארצות הברית.

מחלת צ'גס (Chagas' disease) נגרמת על ידי טפיל בשם Trypanosoma cruzi  ומועברת לבני אדם על ידי חרק. היא נפוצה במרכז אמריקה ובדרומה. באזורים כפריים אנדמיים, 25% עד 75% מהאוכלוסייה נגועים במחלה. בארה"ב מסתמנת עלייה במספר החולים כתוצאה מהגירה מאזורים אנדמיים.

גורמים נוספים לדלקת שריר הלב כוללים: רגישות-יתר לתרופות, חשיפה להקרנות, חשיפה לכימיקלים שונים, מחלות של רקמת חיבור כגון זאבת אדמנתית (Systemic lupus erythematosus), ויתר-פעילות בלוטת התריס (Thyrotoxicosis).

דלקת שריר הלב מאובחנת על פי עבר רפואי ובדיקה גופנית. לעיתים קרובות יש סיפור של מחלה בדרכי הנשימה העליונות מנגיפים, מלווה בחום אשר קדמה להתפתחות דלקת שריר הלב, ובבדיקה גופנית ניתן לעיתים לראות סימני דלקת בלוע. לעיתים ניתן לבודד את הנגיף המחולל בהפרשות גוף כגון צואה, משטח גרון, או לבודד נוגדנים בדם. בדיקה גופנית של הלב לרוב תקינה. תיתכן איוושה על פני הלב. אצל חולים שמתפתחת אצלם בנוסף גם דלקת בכפורת הלב (פריקרדיטיס), ניתן לעיתים לשמוע גם קול של "שפשוף כפורת הלב". בנוסף ניתן למצוא הפרעות שונות בתרשים האק"ג, משינויים בלתי ספציפיים ועד שינויים המחקים אוטם שריר הלב.

מנוחה והימנעות ממאמצים גופניים, עד שהשינויים בתרשים האק"ג חוזרים לערכים תקינים.
בחולים אשר מתפתחת אצלם אי-ספיקה בלב, הטיפול הוא כמו במקרים אחרים של אי-ספיקה בלב וכולל הגבלת מלח, תרופות משתנות, תרופות מרחיבות כלי דם ודיגיטליס.

הפרעות בקצב הלב בזמן המחלה החדה נפוצות, ומופיעות בייחוד במאמצים, ויש צורך במעקב מוניטור קצב הלב ובטיפול מיידי בהפרעות קצב שמתפתחות. לעיתים מתפתחים חסמים בקצב הלב המצריכים השתלת קוצב לב. בזיהום מחיידקים הטיפול באמצעות אנטיביוטיקה.

באזורים כפריים עניים במרכז אמריקה ובדרומה אין יכולת לטפל במחלת צ'גס, לפיכך מתרכזים המאמצים במניעתה על ידי אמצעי הדברה.