נפרובלסטומה

החשד לגוש בבטן מאומת בבדיקות דימות כמו טומוגרפיה מחשבית או על-שמע של הבטן. לאחר הבדיקות מבצעים ניתוח לכריתת הגידול ולסריקת הבטן, על מנת לקבוע את דרגת ההתפשטות של המחלה ואת מידת הממאירות שלה, ובהתאם לכך - את סוג הטיפול.

ב-50 השנים האחרונות חלה עלייה משמעותית בשיעורי ההבראה מהגידול ע"ש ווילמס שהפכה ממחלה קטלנית למחלה אשר כ-90% מהלוקים בה מחלימים לחלוטין.
התקדמות זו מקורה בשיפור שיטות הניתוח וההקרנה, אך בעיקר מהשילוב עם כימותרפיה הניתנת לתוך הווריד ומונעת התפתחות מאוחרת של גרורות בריאות ובעצמות. ב-30 השנים האחרונות מתבצע הטיפול בחולי ווילמס בעולם על פי פרוטוקולים המשותפים לקבוצות מחקר גדולות: NWTS בארצות הברית ו-SIOP באירופה. העקרונות המונחים בבסיס כל הפרוטוקולים הם:
1. ככל שהמחלה ממארת יותר ומופשטת יותר, הטיפול צריך להיות מסיבי, דהיינו, מורכב ממספר רב של תרופות, במינון גבוה ולמשך זמן ארוך.
2. אחת לכמה שנים נקבעת הערכת התוצאות של כל פרוטוקול לטיפול, מסיקים מסקנות ומשפרים את הטיפול כשהמגמה היא: מינימום של טיפול במקרים הטובים, וטיפול מקיף יותר במקרים שעל פי נתוניהם הראשוניים אינם טובים.
בעשור האחרון היתה פריצת דרך בהבנת הגנטיקה והביולוגיה המולקולתית של הגידול ע"ש וולימס.
כיום ידוע יותר על מספר גנים בעיקר על כרומוזומים 11 ו-17 הקשורים בהתפתחות המחלה, וייתכן שהבנה זו תביא לשיפור בסיכויי ההחלמה מן המחלה.