שפיכה מוקדמת

הסיבה המדויקת למצב איננה ידועה. כיום ידוע כי אין מדובר רק בבעיה פסיכולוגית, אלא קיים גם מרכיב ביולוגי להפרעה.

גורמים נפשיים – ישנם המאמינים כי מקרה מוקדם של שפיכה מוקדמת מ"נסיבות מובנות" יכול להביא לדפוס של שפיכה מוקדמת:

•    משכבים בהם היתה הגעה מהירה לשפיכה עקב רצון בזירוז השפיכה ובסיום מוקדם של המשכב (לדוגמא מפחד להיתפס).
•    רגשות אשמה אשר מביאים למשכבים מהירים.
•    אין אונות – גברים אשר חווים אין אונות ורוצים להביא לזקפה מהירה או לשמירה על זקפה במהלך המשכב – יכולים להגיע לדפוס של שפיכה מוקדמת.
•    חרדה – לרבים מהלוקים בשפיכה מוקדמת יש הפרעות חרדה שונות, בין אם קשורות ישירות למצב או חרדה אודות מצבים שונים.
•    בעיות ביחסים בין בני הזוג – במידה ומדובר בהפרעה חדשה אשר הופיעה לאחר מצבים של שפיכות תקינות עם בני זוג קודמים – ייתכן ויש קשר לטיב היחסים בין בני הזוג להפרעה החדשה.

גורמים ביולוגיים –

•    רמות הורמונים לא תקינות.
•    רמות נוירוטרנסמיטורים לא תקינים.
•    רפלקסים לא תקינים במערכת השפיכה.
•    הפרעות בבלוטת התריס.
•    הפרעות בבלוטת הערמונית או בשופכה.
•    הפרעות במערכת העצבים המרכזית (לאחר טראומה או תאונה).
•    גמילה מסמים.

הדעה הרווחת כיום היא שבמידה ומדובר בהפרעה שהופיעה תמיד כנראה שעיקר הבעיה היא ביולוגית.

גורמי סיכון:

•    אין אונות. במידה והאדם לוקה בהפרעות בזקפה – הניסיון והרצון להגיע לזקפה ולשמר אותה – מביא לשפיכה מוקדמת על רקע היחפזות לא מודעת ביחסי המין.
•    הפרעות בריאות שונות (כגון בעיות לבביות) יכולות להביא את האדם לזירוז והיחפזות בקיום יחסי המין עד לכדי שפיכה מוקדמת. כל זאת על רקע רצון לסיים מוקדם את העומס על המערכות הפגועות.
•    לחץ – לחץ נפשי מכל מקור שהוא, גורם לחוסר שקט ואי יכולת להתרכז ביחסי המין. דבר אשר מביא לשפיכה מוקדמת.
•    תרופות – לעיתים, תרופות מסוימות גורמות לתופעות לוואי אשר מביאות לשפיכה מוקדמת.

לעיתים, כאשר קיימת גם בעיית זקפה ואין אונות, ניתן להיעזר בבדיקת הורמוני מין זכריים (טסטוסטרון) בדם לצורך אבחנת הבעיה.

ככלל אין מדובר בסיבוכים בריאותיים, כי אם בהפרעות נפשיות וחברתיות בעיקר.
לחץ ביחסים הזוגיים – שפיכה מוקדמת מתסכלת את שני בני הזוג וגורמת ללחץ מיותר ולמשברים בזוגיות על רקע חוסר שביעות רצון מחיי המין.
ובנוסף שפיכה מוקדמת עלולה לגרום להפרעות בהפריה תוך כדי ניסיונות להיכנס להריון.

הטיפול יכול להיות משולב ולהכיל מרכיב של טיפול מיני, טיפול תרופתי וטיפול פסיכותרפי.
.
טיפול מיני – אוננות ושפיכה לפני המשגל יכולה להביא להארכת הזמן עד לשפיכה הבאה. כמו כן, הפניית האנרגיה המינית ממשגלים למשחקי מין שונים אשר אינם כוללים משגל – יכולה להסיר לחץ מהאקט של המשגל עצמו.

טכניקת הלחיצה – מייד כאשר יש הרגשה כי שפיכה עומדת להתרחש, ניתן ללחוץ על איבר המין בחיבור בין ראש הפין לגוף הפין עצמו. לחץ פיסי במקום זה, מביא ל"נסיגה" קלה ברמת הזקפה אך גם מונע שפיכה מוקדמת. לאחר מספר אימוני לחיצה כאלו במהלך המשכבים – ייתכן וההרגשה כיצד לדחות ולהימנע מהשפיכה, תביא לשיפור במצב השפיכה המוקדמת.

טיפול תרופתי – תרופות שונות לטיפול בדיכאון וכן משחות הרדמה משמשות לטיפול בתסמיני השפיכה המוקדמת, אולם אין מדובר בהתוויה ספציפית של תרופות אלו.

נוגדי דיכאון – תופעת לוואי שכיחה של תרופות ממשפחת נוגדי הדיכאון הינה שפיכה מאוחרת. על כן, שימוש בתרופות נוגדות דיכאון שונות יכולות להביא לשיפור במצב השפיכה המוקדמת. לתרופות אלו קיימות תופעות לוואי נוספות כגון בחילה, יובש בפה, ישנוניות וירידה בתאבון המיני.

משחות הרדמה – משחות שונות להרדמה מקומית מביאות לאובדן תחושה בפין ועל ידי כך, מונעות שפיכה מוקדמת ומעכבות שפיכה. תופעות לוואי של המשחות הינן ירידה בהנאה מהפעילות המינית ולעיתים אף אלרגיה מקומית.

טיפול פסיכותרפי – טיפול זה יכול להביא להורדת חרדת הביצוע ולהורדת הלחץ הנפשי אשר תורם רבות לשפיכה מוקדמת.

לסיכום:

שפיכה מוקדמת הינו מצב נפוץ ויש לו גורמים רבים. ניתן למנוע מצב זה על ידי טיפול בגורמים וכן על ידי טיפולים התנהגותיים ואף תרופתיים. ככלל, הטיפול בבעיה דורש פתיחות רבה ורצון מצד שני בני הזוג.