נצור רקטו-וגינאלי

האבחון הוא לרוב קל ופשוט, על ידי צפייה בפתח בחלקו האחורי של הנרתיק, עם אפשרות להעברה של צינורית או מכשיר דרכו אל חלל המעי. צפייה במקביל אל תוך חלל המעי הגס התחתון (רקטוסקופיה) תאפשר הסתכלות על המכשיר המועבר, מיקום מדויק של הפתח ברקטום, זיהוי גורם אפשרי לנצור (כמו גידול), הערכת ממדי הפתח, והערכה אם מדובר בממצא בודד, או בחלק מתסמונת נרחבת יותר (כמו במחלת קרוהן). במקרים שבהם האבחון קשה ואינו סופי, ניתן לבצע צילום לאחר חוקן בריום, שבעזרתו ניתן יהיה להדגים "הסתעפויות" אל מחוץ למעי, וכן לבצע בדיקת CT כאשר עולה החשש לקיומה של מורסה מסביב לנצור.

הטיפול בנצור המתגלה לראשונה, ובעיקר באלו שמקורם בנזק מחבלה, יכול להיות טיפול שמרני באמצעות אנטיביוטיקה ארוכת טווח, ניקוז מקומי של המורסה, ודיאטה עתירת סיבים תזונתיים, למשך 12-6 שבועות. במקרים רבים ההחלמה מלאה והנצור נעלם. כאשר אין כל הטבה, יש לברר מהו הגורם, לטפל בגורם, ובהמשך לטפל בנצור בניתוח. הגישה בניתוח תלויה במידה רבה במיקומו של הנצור. אם הוא קרוב לפי הנרתיק, ניתן לבצע תיקון הן דרך הנרתיק והן דרך המעי הגס. אם הוא גבוה יחסית, בנרתיק, ובמיוחד כאשר יש חשד למחלה דלקתית של המעי או בגידול, מקובל לבצע את התיקון תוך כדי פתיחת הבטן.
שיעור ההצלחה של הטיפול נחשב לגבוה מאוד: 100%-80%, במיוחד כאשר מדובר בנזק שנוצר מחבלה. שיעור ההצלחה יורד כאשר מדובר במחלות ובמצבים הנלווים כפי שתוארו.