-בקשר לתפקוד בלוטת-התריס, עברתי בירור לפני כחצי-שנה, ורמת ה TSH היתה נורמלית (1.67 מילימשהו/ליטר). עכשיו כשקראתי את תגובתך, התבוננתי שוב בתוצאות הבדיקות, ולא ראיתי שם איזכור ל T3 או T4. בהתאם להמלצתך, אפנה לרופא-המשפחה שלי, ואבקש ממנו בדיקה מקיפה יותר של בלוטת-התריס. עם זאת, קשה לי להאמין שהבעיה (העצירות) טמונה שם: כאמור אני סובל שנים רבות מעצירות. במשך 20 השנים האחרונות לא הצלחתי להעלות את מינון הפבוקסיל ליותר מ 200 מ"ג ליום (וכאמור, כעת אני אפילו לא מתקרב לכך). בקשר למשלשלים, דוקא התרופה/תכשיר שבו אני משתמש יותר מכולם הוא אלווורה בשתיה (אלוה), זה התכשיר שאכן עוזר לי יותר מכל השאר (אני משתמש בו כבר שנים), אך כאמור בתקופה האחרונה הוא עוזר פחות ופחות. למעשה, לא השתמשתי כמעט אף-פעם בתרופות כמו לקסעדין, למשל. בנוסף ניסיתי תכשירים שונים מבוססי קליפות-פסיליום (למשל בנפייבר), ולאחרונה גם פגלקס ואבילאק, ללא הצלחה כמעט. אני מקפיד על שתיה מרובה של מים, ואפילו סופר כדי להגיע לכמות של 12 כוסות ביום. כ"כ תזונתי כוללת כמות מרובה של פירות וירקות. יתכן והתשובה היא היעדר מוחלט של פעילות גופנית, מה ששכחתי לציין קודם. הסיבה היא כאבים כרוניים שאני סובל מהם כמעט 30 שנה, ללא כל אבחנה עם החמרה עם השנים. לא רציתי להזכיר את הבעיה הזאת (הבעיה המרכזית של חיי למעשה) בשאלתי הראשונה כדי לא לערבב שמחה עם שמחה, אבל למעשה אני מאובחן כלוקה ב OCD בגלל העיסוק הבלתי-פוסק שלי בכאבים אלו. למעשה זה (נראה לי) לא OCD קלאסי, המאופיין במעשים בלתי רציונליים שהחולה אינו יכול להפסיק לחזור ולבצע אותם למרות שהוא מודע לכך שהם בלתי-הגיוניים. אצלי מדובר בכאבים...כואב לי, והסימטומים האלו משביתים את חיי, אז אני חושב על זה...לא מדובר רק בכאבים, אלא בסימפטום מוזר שלא אפרט כאן, שמיטב הרופאים בארץ לא מצאו לו הסבר. חלק מהם סברו שהסיבה היא נפשית (ואני נוטה לחשוב שהם צודקים, לפחות חלקית). לגבי הסימפטומים, כאמור, לא אפרט אותם כאן, אך למרות שמדובר בסוג של כאבי-שרירים, הם מזכירים (זה עלה בדעתי ממש בשבועות האחרונים) מאד טריכוטילומניה, תופעה שאמי סבלה ממנה מאד מאז שהיתה ילדה ועד שנותיה האחרונות (וכאמור, אני מאד מזכיר את אמי באופן כללי). אז....לחזור לפבוקסיל במינון טיפולי יהיה לי מאד קשה (אלא אם אכן קיימת בעיה בבלוטת-התריס שאצליח לטפל בה בהצלחה). מהלוסטרל אני חושש מעט: חושש מהשפעה על הליבידו וכן מעליה במשקל. קראתי שזאת תרופה עם "מיעוט" של תופעות לואי אבל דווקא כאן אצלך בפורום אני מצליח להתרשם ממנה לרעה...ממה שאני קורא, היתרון היחידי שלה עבורי יהיה (אולי) שהיא לא תגרום לי לעצירות. עוד תופעה ששכחתי לציין קודם, היא תשישות כרונית מזה כ-10 שנים. מכאן ניתן להבין מדוע פסיכיאטרים רבים רוצים לרשום לי סימבאלטה: שומעים סיפור על כאב בלתי-מזוהה, תשישות כרונית, בנוסף לדיכאון וחרדה, והנה תרופת הפלא שמטפלת גם בתופעות הפסיכיאטריות וגם בכאבים.... אצלי, התרופה הזאת *לא תעזור* לכאבים, בגלל האופי המיוחד שלהם, שלא פירטתי אותו. אציין רק שלא מדובר בכאב נוירופתי, אלא מכני. עם זאת, אני קורא כאן המון דברים טובים על הסימבאלטה, וגם אם היא לא תעזור לי לכאבים, אני מבין שהיא יכולה לעזור מאד בתחום של הדיכאון והחרדה, כמו-גם בתחום העייפות הכרונית ,שאיני יודע מדוע שכחתי לציין אותה בשאלתי המקורית...אולי בגלל שזו תופעה שבאה בהתקפים, ולא כל הזמן... אגב, נראה לי שהפבוקסיל דווקא לא משפיע טוב מהבחינה הזאת והוא דווקה מגביר עייפות-זה משהו ששמתי לב אליו דווקא בתקופה האחרונה, כשהייתי כמעט בלי (ועכשיו שוב עם) התרופה. אם אחזור רגע לסימבאלטה, התאכזבתי לקרוא שתרופות SNRI אינן מטפלות ב OCD. אחרת, סימבאלטה היתה יכולה להיות תרופה טובה, בהנחה שהיא לא תגרום לי לעצירות גם היא ( ולא לדופק מואץ כמו האיקסל). כאמור, אני לא סובל מ OCD בצורה ה"קלאסית". האם יש סיכוי שסימבאלטה תעזור בכל-זאת?.... עוד שילוב שחשבתי עליו הוא לוסטרל או פבוקסיל (אם אצליח להפטר מהעצירות), בשילוב של וולבוטרין במינון נמוך. קראתי שזה שילוב מוצלח במניעת תופעות-לואי אפשריות של SSRI כמו לוסטרל (דהיינו עייפות, ליבידו נמוך ועליה במשקל). הזכרתי את האופציה הזאת אצל הרופאה האחרונה שהייתי אצלה, והיא השיבה שעדיף שאתחיל באחת התרופות, ואז אפשר לחשוב איך להמשיך. אודה מאד להמשך התייחסותך. כאמור, קשה לי להחליט באיזו תרופה להשתמש מבין השלוש.