בדיקת אנטיגן סגולי של הערמונית (PSA) (Prostate-Specific Antigen Test)

PSA, או Prostatic Specific Antigen, זהו חלבון הנוצר על ידי תאי בלוטת הערמונית (הפרוסטטה) בלבד. רמה גבוהה של חלבון זה בדם מעידה על כמות גדולה יותר של תאי בלוטת ערמונית, או על נזק לתאי הבלוטה. רמה גבוהה יכולה להיות סימן לדלקת של הערמונית (פרוסטטיטיס) או לגידול של הערמונית (ממאיר או שפיר). מחקרים רבים ודיונים רבים נערכו בנוגע למקומה וחשיבותה של בדיק רמת ה-PSA בדם, הואיל והיא אינה מאד מדוייקת. רמת PSA גבוהה, יכולה להופיע במצבים שונים בתכלית, כמו סרטן, אך גם בתהליך דלקתי; רמת PSA נמוכה (בגבולות הנורמה) יכולה להיות אצל אדם עם גידול ממאיר (סרטן) של הערמונית; אבל רמה גבוהה יכולה להיות גם אצל אדם הסובל מהגדלה שפירה של הערמונית, השכיחה בגיל מבוגר. עד לאחרונה היתה דעה לפיה רמה של מעל 4 מצריכה בירור יותר מעמיק של מצב הפרוסטטה, באמצעות אולטרסאונד, ושאף אם לא נמצא ממצא ברור - יש לבצע ביופסיות אקראיות. ההחלטה על המספר ארבע, מסתבר, היא החלטה די אקראית, שנעשתה באחד המחקרים הראשונים בנוגע ל-PSA. היום ברור שהרמה 4 אינה בהכרח אינדיקטיבית לבעיה, שהרי ישנם אנשים עם רמה תקינה (מתחת ל-4) הסובלים מסרטן הערמונית. חלק מהאורולוגים עדין ממשיכים בשיטה זו, כלומר, עוקבים אחר רמת PSA, ועורכים בדיקות אולטרסאונד וביופסיות כשהרמה עולה מעל 4. חלק מהאורולוגים עברו לגישה שונה, בה שמים את הדגש על השינוי ברמת ה-PSA, כלומר עוקבים אחריה בצורה קבועה, ואם ניכרת עלייה, מבררים את סיבתה באמצעות בדיקות וביופסיות. לשאלתך, ערך של 5.37, כאמור נחשב לערך גבוה מהנורמלי, אולם הוא אינו מכוון לאבחנה. יכול להיות שהסיבה היא ערמונית מוגדלת בלבד, ויכול להיות שמדובר בדבר מה אחר, דלקת או גידול סרטני. אם רמת ה-PSA שלך עלתה באופן משמעותי ביחס לבדיקה קודמת, אין ספק שיש מקום לבירור. אם זוהי הרמה שלך כבר שנים, וידוע על ערמונית מוגדלת, אין כל חובה להמשך בירור. ההחלטה בסופו של דבר היא בידך וביד האורולוג המטפל בך. יש אורולוגים וגם מטופלים המעדיפים לבצע אולטרסאונד וביופסיות בכל מקרה של PSA גבוה מ-4, ויש כאלה שמחליטים שלא לעשות זאת. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד

בדיקת (Prostate Specific Antigen) PSA

BPH - Benign Prostatic Hyperplasia, היא הגדלה שפירה (כלומר לא ממאירה) של בלוטת הערמונית. זו בעיה שכיחה בקרב גברים מבוגרים, שכיחותה עולה מעל גיל 50. הסימפטומים הם: עליה בתדירות מתן שתן, צורך לתת שתן בלילה, דחיפות במתן שתן וזרם שתן חלש. כפי שציינתי, זהו מצב שפיר, ולפי הידוע כיום אינו מהווה גורם סיכון לסרטן הערמונית. הטיפול הוא תרופתי או ניתוחי. כעיקרון, גברים עם סימפטומים בדרגה בינונית עד קשה, עם דלקות חוזרות בדרכי השתן, דם בשתן, אבנים בשלפוחית השתן, אי- ספיקת כליות או אצירת שתן הם מועמדים לטיפול ניתוחי.

כיום לא קיימת תרופה לסרטן ערמונית מתקדם. עם זאת, גברים יכולים להועיל לעצמם במספר אופנים שונים. ישנם טיפולים המאטים את התפתחות הסרטן. אחרים מפחיתים את התסמינים הנגרמים מן המחלה. עד לאחרונה לא היה בנמצא טיפול מאריך חיים לסובלים מן המחלה. אולם התרופה הכימותראפית שאושרה לאחרונה, טקסוטר, כאשר היא נלקחת בשילוב עם הסטרואיד פרדניסון, הוכחה כמאריכה את החיים במספר חודשים. טקסוטר נרשמת רק לגברים הסובלים מסרטן שכבר אינו מגיב לטיפול הורמונלי.

רופאים רבים משתמשים בטיפול הורמונלי בכדי לשלוט בהתפשטות סרטן הערמונית. תופעות הלוואי השכיחות הנגרמות מטיפול הורמונלי כוללות דחף מיני מופחת, אין-אונות, עקרות ודלדול העצמות (אוסטיאופורוסיס). קשיי זקפה ועקרות מתפתחים אצל רוב הגברים העוברים טיפול הורמונלי. מידת הסיכון ושיעור אובדן העצם תלויים במידה רבה על משך הזמן שבו מקבל המטופל את הטיפול ההורמונלי. במקרים רבים יכולים רופאים להמליץ על דרכים להיאבק בתופעות הלוואי הללו.

כאשר אנשים אינם מגיבים עוד לטיפול הורמונלי, רופאים עשויים לנסות תרופה כימותראפית המכונה טאקסוטר. תופעות לוואי אפשריות של טאקסוטר כוללות בחילות, אובדן שיער ודיכוי מח עצם _הפחתה או עצירה של יצירת תאי דם). המטופלים עלולים גם לפתח אגירת נוזלים וכאבים, עקצוצים או אובדן תחושה באצבעות הגפיים.

חשוב שכל אדם הסובל מסרטן ערמונית מתקדם ידון בדאגותיו עם הרופא שלו בטרם התחלת הטיפול.

· קשיים במתן שתן אם הסרטן הגדיל את בלוטות הלימפה, דבר שגורם להן לחסום את זרם השתן.

· כאב, במיוחד כשהסרטן התפשט לעצמות.

· שברים בעצמות אם הן מוחלשות מספיק.

· גברים המבחינים בתסמינים מוקדמים כגון קשיים במתן שתן עשויים ליהנות מיותר אפשרויות טיפול מאשר אלה המבחינים בסרטן רק אחרי שזה התפשט לעצמות.

ה- oflodex היא תרופה ממשפחת הקווינולונים (Ofloxacin) ואיני מוצאת קשר בינה לבין ירידת ה- PSA. מכל מקום, ערכי ה-PSA שלך מעל הנורמה, וזו הסיבה לבדיקה שעברת ולביופסיות שנלקחו מן הערמונית. בסך הכל, בדיקת האולטרסאונד הטרנס-רקטלית (TRUS) שלך תקינה. עליך להמתין לתוצאות הביופסיה כדי להיות בטוח שאכן לא מדובר בממאירות. לפי התשובה, הבלוטה מעט מוגדלת. אם אתה סובל מסימפטומים של הגדלת הערמונית (דחיפות וקושי בהטלת שתן), ייתכן שיהיה עליך לקחת תרופה. עליך להיות במעקב אצל אורולוג (רופא של דרכי השתן). בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד

לאחר כריתה רדיקלית של בלוטת הערמונית, בה מוסרת כל רקמת הבלוטה, רמת ה- PSA אמורה לרדת עד שתגיע ל-0 ואז להישאר ברמה אפסית בדם. עובדה זו מאפשרת לגלות חזרה של המחלה באמצעות לקיחת PSA סדרתיות. לעיתים גם לאחר הטיפול (ניתוח או הקרנות) ניתן לזהות PSA בדם מעל הרמה הצפויה (ההגדרה שונה לאחר ניתוח או לאחר הקרנות), למרות שהחולה אינו סובל מסימפטומים וסימנים של מחלה, ושבכל בדיקות ההדמיה לא ניתן לזהות מוקד מחלה. מצב זה נקרא הישנות מחלה ביוכימית, כישלון ביוכימי או PSA-only disease recurrence, והוא שכיח מאוד. רמת ה- PSA המינימלית הנחשבת להישנות משתנה לפי מחקרים שונים: לאחר ניתוח כריתה רדיקלי, יש המגדירים כל ערך מדיד בדם כהישנות, אחרים מגדירים מדידה חד פעמית של מעל 0.4 או 0.5 ng/mL ואחרים 2 מדידות עוקבות עם ערכים שווים או גדולים מ-0.2 ng/mL. גם המשמעות הקלינית של כישלון ביוכימי אינה ברורה לגמרי, שכן גם כאשר רמת PSA בדם עולה, מחלה גרורתית מופיעה רק בחלק מן המקרים, וברבים מאלה לאחר שנים רבות לאחר עליית רמת הסמן בדם. מחקר שבדק 1,132 חולים שעברו כריתה רדיקלית של בלוטת הערמונית עקב סרטן, גילה כי תוחלת החיים לאחר 10 שנים לא היתה שונה בין אלה בהם היה כישלון ביוכימי לבין אלה בהם רמת ה- PSA נותרה 0. הסיכון להופעת גרורות מושפע מגורמים שונים, כמו השלב בו התגלה הגידול, מדד גליסון, משך הזמן מן הטיפול ועד העליה ב- PSA, וקצב הכפלת ערכי ה- PSA. הטיפול האופטימלי במקרה של הישנות ביוכימית שנוי במחלוקת. לאחר כריתה של הערמונית האופציות הקיימות הן מעקב בלבד, הקרנות, טיפול הורמונלי מסוגים שונים, או שילוב של מספר טיפולים הורמונליים. גם מועד מתן הטיפול (מייד עם אבחון העלייה ב- PSA או מאוחר יותר) שנוי במחלוקת, אך נראה כי במקרים של חולים הנמצאים בסיכון גבוה (זמן הכפלת PSA קטן מ-10-12 חודשים ומדד גליסון מ-8 ומעלה) יש תועלת במתן טיפול מוקדם. הטיפול הקרינתי הוא טיפול מקומי, קרינה אל מיטת הערמונית, והוא מבוצע כאשר נראה שההישנות היא מקומית, במקום בו נכרת הגידול המקורי. הטיפול ההורמונלי הוא טיפול סיסטמי, אשר משפיע על תאים בכל הגוף. ביוני 2008 התפרסם באחד העיתונים הרפואיים הגדולים מחקר שבדק טיפולי קרינה (עם או בלי טיפול הורמונלי) בחולים עם כישלון ביוכימי לאחר ניתוח, והשווה חולים אלה לחולים שלא קבלו טיפול נוסף לאחר עליית ה- PSA בדם. המחקר בדק גם מי הם החולים שהפיקו תועלת ממתן טיפול כזה. המחקר מצא כי סיכויי ההישרדות של חולים שקבלו טיפול קרינתי במשך זמן המחקר היו גבוהים פי 3 בהשוואה לחולים שלא קבלו כל טיפול. הוספת טיפול הורמונלי לטיפולי הקרינה לא תרמה להארכת תוחלת החיים בהשוואה לקרינה בלבד. ממצאים אלה נראו בקבוצה בה פרק הזמן להכפלת ערך ה- PSA היה קצר מ-6 חודשים. מחקרים אחרים הראו את יעילות הטיפול המשלב הקרנות וטיפול הורמונלי. למרות שהנושא שנוי במחלוקת, ולמעשה אין תשובה חד-משמעית לשאלתך, נראה שלטיפול הקרינתי תפקיד חשוב בהארכת תוחלת החיים, כאשר ההישנות היא מקומית. נראה כי האונקולוג שלך סבור כי זה המצב אצלך, בהתבסס על מאפייני הגידול שלך, אותם לא פירטת, ולכן מתעקש על טיפולי הקרינה. בהצלחה ד"ר ליה עשת - אינפומד

כאשר יש עלייה ברמת ה- PSA בשתי בדיקות עוקבות (או יותר), מקובל לבצע בדיקות הדמיה נוספות. כאשר המחלה מקומית, מקובל לטפל בה בקרינה עם או בלי טיפול הורמונלי, או בטיפול הורמונלי בלבד. במחקר גדול שנעשה, נמצא כי מתן של קזודקס (Bicalutamide) במינון גבוה (150 מ"ג) מעכב את חזרת המחלה. אני לא יודעת מה מצב המחלה אצלך. יש מקום לשיקול דעת של הרופא, והטיפול תלוי גם בהעדפת המטופל. אני מניחה שטיפול בקרינה הוא אחת האופציות הטיפוליות עבורך וקרוב לוודאי שיש לו מקום. אבל גם טיפול הורמונלי בלבד מקובל בהחלט במצב זה. לפי ההנחיות הרפואיות לגבי מצבים אלה, גם השגחה בלבד היא אופציה טיפולית. תופעות הלוואי האפשריות של הטיפול שאתה מקבל כוללות כאבי בטן, עצירות, שלשולים, גזים, הפרעות עיכול וחוסר תיאבון, בחילות והקאות. ד"ר שירי אורי - אינפומד

ככל שעולים בגיל, כך עולה גם רמת ה-PSA, הורמון המופרש באופן נורמלי מבלוטת הערמונית. רמתו התקינה נעה בין 1 ל-4 מ"ג\DL. ברמות שמעל 4, מתחילים בירור מקיף יותר הכולל בדיקה רקטלית, בדיקת TRUS (אולטרסאונד רקטלי) וביופסיות. בדיקת ה-TRUS מעידה על ערמונית מוגדלת. ישנן מספר גורמים העלולים לגרום לתופעה זו – Benign Prostatic Hyperplasia (צמיחה או גדילה שפירה של הערמונית), זיהום או ממאירות. סביר להניח שהביופסיות נלקחו לבדיקת האזור ההיפואקוגני וסביבתו. לא אוכל לעזור מעבר לכך בפענוח התשובות עד לקבלת תשובות הביופסיות. בכל מקרה, אם יש לך שאלות, תמיד תוכלי לשאול את האורולוג העוקב אחר אביך. בהצלחה! ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד