בדיקת סיגמואידוסקופיה (Sigmoidoscopy)

תשובה:

איש או אשת מקצוע רפואיים יכול לאבחן תסמינים של טחורים כדי לשלול בעיות אחרות ורציניות יותר. מספר מצבים הפוגעים בחלחולת ובמעי הגס עלולים לגרום לדימום, ניקוז הפרשה רירית , גירוד ואי נוחות. אנשים רבים שלוקים בתסמינים אלה חושבים שהם לקו בטחורים, אולם לעתים קרובות לא כך הדבר.

אם קיימים טחורים, אנשי המקצועי הרפואיים יעריכו את מיקומם ואת גודלם ויפתחו תוכנית טיפול בהתבסס על דרגת חומרתם של הטחורים.

אבחונם של טחורים נערך על בסיס היסטוריה רפואית ובדיקה רפואית. בדיקה ארטלית דיגיטלית ואנוסקופיה עשויות להיות הבדיקות היחידות שתידרשנה בתחילה. אם טחורים הם הסיבה הברורה לדימום רקטלי, אתם בני פחות מ-50, ואין לכם גורמי סיכון לסרטן המעי הגס, ייתכן שלא יידרשו לכם עוד בדיקות.

על מנת לוודא ששום דבר אחר (כגון סרטן המעי הגס) הוא הגורם לתסמיניכם, ייתכן שיידרשו לכם בדיקות נוספות, כגון:

• סיגמואידוסקופיה גמישה: בדיקה זו מאפשרת לבעל מקצוע רפואי להסתכל בתוך פי הטבעת, החלחולת והחלק התחתון של המעי הגס בחיפוש אחר גידולים חריגים או סימנים אחרים למחלה.
• חוקן בריום.
• קולונוסקופיה.

תשובה:

הסיבוך הנפוץ ביותר הוא חסימת המעי. חסימה מתרחשת מכיוון שהמחלה נוטה לעבות את קירות המעי בנפיחות וברקמה צלקתית, דבר המצר את המעבר.

מחלת קרוהן עלולה גם לגרום לפצעים, או כיבים, החופרים את דרכם דרך האזור הנגוע אל תוך רקמות סמוכות, כגון שלפוחית השתן, הנרתיק או העור.

סיבוכים תזונתיים נפוצים במחלת קרוהן. החסרים להלו עלולים להיגרם על ידי תזונה לא מספקת, אובדן חלבון במעי, או ספיגה חלשה, המכונה גם ספיגה לקויה.

תשובה:

מכיוון שאין לך היסטוריה של משפחתית של בסרטן המעי הגס או של פוליפים, אתה נחשב כבעל סיכון ממוצע ללקות בסרטן המעי הגס. גברים בעלי רמת סיכון ממוצעת צריכים להתחיל בבדיקות מניעה בגיל 50. הנחיות הסקירה המומלצות לגילוי גידולים ופוליפים אצל גברים בעלי רמת סיכון ממוצעת כוללים את הבדיקות הבאות:

בדיקת דם סמוי בצואה: בדיקה זו בודקת את ההפרשה הצואתית לגילוי דם שאינו ניכר בקלות לעין בהבלתי מזוינת. גברים בעלי רמת סיכון ממוצעת ללקות בסרטן המעי הגס צריכים לעבור בדיקה זו אחת לשנה החל בגיל 50.

סיגמואידוסקופיה גמישה: זיגמואידוסקופיה גמישה היא תהליך שגרתי המבוצע במרפאות חוץ שבו משתמש הרופא בסיגמואידוסקופ (מכשיר ארוך וגמיש בקוטר של כסנטימיר ורבע) על מנת להסתכל על קירות החלחולת ועל השליש האחרון של המעי הגס (המכונה הסיגמואיד או המעי היורד). בדיקה זו מבוצעת בדרך כלל אחת לחמש שנים וניתן לבצע אותה במשולב עם הבדיקה השנתית לגילוי דם סמוי בצואה.

בדיקת חוקן בריום: לעתים ישתמש הרופא בבדיקה המכונה חוקן בריום. זוהי בדיקת רנטגן של כל המעי והחלחולת שבה מוכנסים בהדרגה בריום ואוויר אל תוך המעי הגס באמצעות שפופרת רקטלית על מנת לשפר את היכולת לראות את המתרחש בתוך האיבר. רופאים ממליצים בדרך כלל לבצע בדיקה זו (לעתים בשילוב עם הסיגמואידוסקופיה הגמישה) אחת לכל 5-10 שנים, החל בגיל 50.

קולונוסקופיה: זהו טיפול המבוצע במרפאות חוץ שבה נבדקות החלחולת ופנים המעי הגס כולו. במהלך קולונוסקופיה משתמש הרופא במכשיר ארוך ודק שקוטרו כסנטימטר ורבע כדי לבדוק את קירות המעי הגס. בדיקה זו מומלצת אחת ל-10 שנים, החל בגיל 50.

תשובה:

בדיקה רפואית מקיפה וסדרה של בדיקות נוספות עלולות להידרש בכדי לאבחן מחלת קרוהן או דלקת כיבית של המעי.

הרופא עשוי לבצע סדרת בדיקות בחלק העליון של מערכת העיכול העליונה כדי לבדוק את המעי הדק. לצורך בדיקה זו שותה המטופל בריום, תמיסה אבקתית סמיכה** המצפה את קירות המעי הדק, לפני שמבוצעים צילומי רנטגן.

הרופא עשוי גם לבצע בדיקה חזותית של המעי באמצעות סיגמואידוסקופיה או קולונוסקופיה.

הרופא עשוי גם לבצע ביופסיה, הכרוכה בלקיחת דגימת רקמה מקירות המעי כדי לבדוק אותה במיקרוסקופ.