פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית (Existential Psychotherapy)

פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית היא שיטה של פסיכותרפיה המאמינה כי מצוקה אנושית היא תוצר של חיים לא אותנטיים, בהם האדם לא לוקח אחריות על גורלו. שורשי הגישה הם בפילוסופיה הגרמנית של היידגר, הרואה את האדם כאחראי המרכזי לחייו וזה שמעניק משמעות לסביבתו.

פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית – עקרונות מרכזיים

• האדם כאדון לגורלו הוא העיקרון המוביל של פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית. לפיו, לאדם יש חופש בחירה ואחריות על חייו. אדם המודע לכך ומיישם זאת מאפשר לעצמו חיים אותנטיים, בעוד מי שחרד מכך מגלה השענות יתר על מוסכמות חברתיות, והישענות יתר זו עומדת בבסיס הפרעות נפשיות מסוגים שונים.

• אשמה קיומית - בפסיכותרפיה אקזיסטנציאלית, אחד המחירים המרכזיים של חיים לא אותנטיים הנו תחושת אשמה קיומית. יחד עם זאת, גם חיים אותנטיים מזמנים תחושת אשמה שכזו, שכן כל בחירה בעולם טומנת בחובה ויתור על אלטרנטיבות אותנטיות אחרות, שלא נבחרו (למשל, בחירה במקצוע מסוים מהווה ויתור על מקצוע אחר).

• אימת המוות - לפי פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית, המוות מדגיש את זמניות הקיום ומעורר באדם אימה, בייחוד ברגעים בהם הוא פועל להגשמה עצמית בעולם, למשל כשהוא יוצר או מבצע אקט חברתי. אי לכך, רבים מצמצמים את פעילותם בעולם מתוך רצון להימנע מהאימה מפני המוות.

• פתיחות לחוויות - בפסיכותרפיה אקזיסטנציאלית מאמינים כי הגשמה עצמית ופעילות בעולם מתבטאות בשלושה סוגים של מערכות יחסים שהאדם מקיים:
1. העולם מסביב - יחסו של האדם עם סביבתו הפיזית וצרכיו הביולוגיים.
2. העולם עם - יחסו של האדם עם אנשים אחרים.
3. העולם עם עצמו - מחשבות, תפיסות ורגשות של האדם כלפי עצמו.

• התמקדות בעתיד וב"כאן ועכשיו" - בניגוד לפסיכותרפיה דינמית המבקשת להתחקות אחר שורש המצוקה הנפשית בעבר, פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית שמה דגש על ההווה ועל העתיד שעומד להפוך להווה.

פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית – יישום בחדר הטיפולים

בפרקטיקה ובתיאוריה, פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית יכולה לשלב טכניקות ממגוון גישות טיפוליות, כגון פסיכותרפיה דינמית ופסיכותרפיה קוגניטיבית התנהגותית. למשל, פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית יכולה לשלב פירוש חלומות ועבודה עם אסוציאציות חופשיות, ובאותה מידה יכולה לכלול ניתוח של הטיות חשיבה. הקשר בין המטפל למטופל מאופיין בהדדיות, ישירות ואמפתיה, כאשר המטפל שואף לסייע למטופל לקחת אחריות על חייו. חרדה מהמוות אינה נתפסת כמקור לשיתוק ואימה אלא ככוח מניע, מתוך תפיסה כי החיים הם הזדמנות שיש לנצל, עם חופש ואומץ מרביים. דוגמא לפסיכותרפיה אקזיסטנציאלית היא הלוגותרפיה, של ויקטור פרנקל, לפיה המניע המרכזי של האדם בחייו הוא חיפוש משמעות, בחוויות, ואף בתקופות של סבל. כמו כן כיום פסיכולוגים רבים מגישות שונות משלבים עקרונות של פסיכותרפיה אקזיסטנציאלית בטיפוליהם.