השתלת כליה (Renal (Kidney) Transplantation)

תשובה:

הכליה החדשה יכולה לגרום למספר בעיות עד לקליטתה המלאה ע"י הגוף: לעיתים המושתלים סובלים מהפרעות אלקטרוליטריות במאזן הנוזלים והמלחים בגוף. קפיצות חדות ברמות יוני הסידן, הזרחן, האשלגן, הנתרן וכו' בדם יכולות להיגרם מיידית לאחר ההשתלה ומצריכות טיפול מיידי לאיזון. חוסר איזון ארוך טווח במשק הסידן והזרחן בגוף יכולים לגרום לבעיות ברקמת המינרלים בעצם, ואילו בעיות במשק הנתרן והאשלגן יכולות לגרום לנזק לבבי עקב הפרעות קצב או הפרעות לפעילות השרירים. אצירת שתן מסוימת יכולה להיגרם עד שהכליה החדשה מתפקדת כראוי. לרוב תוך כשבוע אמור להיות מתן שתן תקין.

תשובה:

דחייה של השתל (הכליה החדשה) עלולה להיווצר בכמה מנגנונים, המחולקים לפי זמן התגובה לאחר ההשתלה:

תגובת חריפות-יתר (hyper-acute)- תגובה תוך שעות-ימים ספורים מההשתלה, נדירה.

תגובה חריפה (acute)- עד --9060 יום מההשתלה – הכי נפוצה בהשתלת כליה.

תגובה כרונית- מעל 90 יום מההשתלה.

המשותף לכולן היא יצירת תגובה חיסונית ע"י תאי מע' החיסון של גוף המושתל כנגד הכליה החדשה, עקב התקפה של חלבוני ה"עצמי" כנגד ה"זר". דחיית השתל מתבטא בעיקר בעליית חום הגוף, אי מתן שתן, כאבים או הרגשה כללית רעה.מדובר בכ-10-25% מהמקרים המושתלים. דחיית השתל אין פירושה שיש להוציא את הכליה המושתלת באופן מיידי, ולרוב ניתן לאזנה ע"י הוספת תרופות מתאימות.

תשובה: כן . התרופה עשויה לגרום לכך, בעיקר לאחר השתלת כליה. לקריאה נוספת: http://www.rxlist.com/cgi/generic3/cyclosporine_ad.htm

תשובה: ממכתבך נשמע תסכול, ואכן מדובר במצב לא נעים ומתסכל, אבל התעודדי, יש פתרונות. אם מותר לך כעת, מבחינה רפואית, לקיים יחסי מין מלאים, צריך בעצם לטפל "רק" בתחושת הפחד שלך, וכן בכאבים הכרוכים בחדירה. לצורך כך תוכלי להעזר בשיטת הביופידבק. על יד שיטה זו, תוכלי ללמוד להרפות את שרירי הנרתיק, ולהשתחרר מהפחד המלווה אותך. כמו כן מומלץ לעבוד עם סרוגייט או מטפל מיני המתמחים בבעיות מסוג זה, ורצוי לשלב בין השיטות. חשוב מאוד לא להתייאש. הרתיעה שלך מובנת והגיונית בהחלט, אך בד בבד עם התקדמות הטיפול, אני בטוחה שתצליחי להשתחרר מעט ולהתקדם שלב אחר שלב, עד שתוכלי להגיע למגע מיני משוחרר ומהנה, והכי חשוב - נטול כאבים או פחדים. שיהיה בהצלחה, ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד

תשובה: מומחה לכירורגיה כללית

תשובה: לכ-37% מן האוכלוסייה יש סוג דם O+, ולעומת זאת,סוג דם O- נמצא ב-3% בלבד. על מנת לעבור השתלה כלשהי יש צורך בהתאמה, וזמן ההמתנה להשתלה, הארוך ממילא, עשוי להתארך עוד יותר בשל הצורך בהתאמה של סוג הדם. ככל הידוע לי, לא עושים ניתוחי השתלה ללא התאמה, שכן הנזק במקרה כזה עולה על התועלת. בכל מקרה, זהו נושא סבוך הן רפואית והן מנהלתית, ולכן עליך להיוועץ במרכז השתלות מוסמך. בברכת רפואה שלמה! ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד

תשובה:

משפחת התרופות מדכאות החיסון מכילות מגוון רב של תרופות שלהן תופעות לוואי פחות ויותר חמורות: הבעייתיות הקיימת בלקיחת תרופות אלו על כל סוגיהן, נובעת ראשית מעצם ההחלשה המכוונת של מערכת החיסון של גוף המושתל, הגורמת לו להיות חשוף יותר לכניסת מזהמים שונים (נגיפים, חיידקים, פטריות וכו'), וליכולת מופחתת של הגוף להתמודד עימם. הסכנה העיקרית היא חדירת זיהום למחזור הדם וגרימת אלח דם (ספסיס). תופעות לוואי אחרות של תרופות שונות הן: שיעור יתר/ נשירת שיער, השמנה, אקנה, דלקת במע' העיכול הגורמת לכיב קיבה/ ושט, רעילות כלייתית, פגיעה בשמיעה ועוד.

תשובה: דיאליזה היא טיפול לאי ספיקת כליות סופנית. המכונה מנקה מן הדם את  הרעלים שבדרך כלל מפונים ע"י הכליה, כאשר זו אינה מתפקדת. משך הזמן עד שמגיעים אליה יכול להיות קצר- מספר חודשים או שנים, ולעיתים עשרות שנים. ישנן שתי שיטות של דיאליזה: 1. פריטונאלית - בה עושים שימוש בקרום הבטן כפילטר ומזריקים לתוכו תמיסות ואח"כ מפנים אותן. 2. המודיאליזה - נעשית כשלוש פעמים בשבוע ואורכת מספר שעות בכל פעם. מחברים את האדם למכונה ובה מערכת פילטרים המנקים את הדם מרעלים. לפני תחילת הטיפול בהמודיאליזה יש לעבור ניתוח קטן על מנת להתקין את מקום ההתחברות למכונה או השאנט, שזה למעשה מקום חיבור עורק ווריד. הדיאליזה עצמה אינה כואבת במיוחד, אך אינה פרוצדורה פשוטה, יש לה סיבוכים רבים והיא יקרה מאוד. עם זאת, היא מצילה חיים. כך עובדת דיאליזה:

תשובה:

התורם כליה חשוף לסיכונים הן מעצם הניתוח עצמו (סיכוני הרדמה, דימום, זיהום ניתוחי, נזק לשופכן וכו'), והן מעצם אובדן של כליה מתפקדת אחת. מובן כי לשם תרומת כליה על התורם להיות בריא לחלוטין, ובעל שתי כליות מתפקדות היטב. באופן תקין, אין בעיה לגוף להתמודד עם נוכחות כליה מתפקדת אחת בלבד, והיא מספיקה על מנת לעשות את עבודה בסילוק הרעלים ואיזון משק הנוזלים בגוף. הבעייתיות נובעת במידה והתורם מפתח בעתיד מחלה כרונית, כגון סוכרת או יתר לחץ דם, הגורמת לפגיעה כלייתית, ומשאירה אותו עם רזרבה כלייתית נמוכה. לפיכך, על תרומת כליה להיעשות אך ורק בהסכמת התורם ממניעים ושיקולים אישיים ולא בשל לחצים חיצוניים או כלכליים כלשהם.

תשובה: ברוב המקרים של אי ספיקת כליות סופנית אין מוציאים את הכליות המקוריות של החולה, הואיל ואין בכך צורך. מוציאים את הכליות המקוריות רק כאשר יש לכך סיבה מוצדקת. קיימות סיבות רבות (אם כי הן כאמור די נדירות): זיהומים חוזרים בדרכי השתן, יתר לחץ דם שקשה מאד לטפל בו, היווצרות חוזרת של אבנים, מחלות ציסטיות שמסתבכות, ועוד. הניתוח אינו נפוץ אך בהחלט אינו דבר מאוד נדיר כאשר מתקיימות סיבות כאלה. ברוב המקרים, אם יש צורך בכריתת שתי הכליות, מבצעים זאת בניתוח אחד, וזאת על מנת להקטין את סיבוכי הניתוח, שחלק לא קטן מהם הם סיבוכי ההרדמה (אם עושים זאת בשני ניתוחים נפרדים, בכל ניתוח קיימים סיבוכי הרדמה משלו). בנוגע לתור שלך במרכז ההשתלות – כריתת שתי הכליות אינה מצב המשנה את מקומך ברשימה, הואיל ואין לכך כל משמעות מבחינת המצב הבריאותי של החולה. מצבם של אנשים עם כליות לא מתפקדות אשר לא עברו כריתה הוא מצב קרוב מאד למצב שלאחר כריתה. ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד