אורטיקריה, חרלת (Urticaria)

ראשי
אבחון ובדיקות
מניעה וטיפול
שאלות ותשובות

תאור

אורטיקריה (חרלת) היא תגובה של כלי הדם בעור המתאפיינת בבצקות מקומיות של העור, בגוון ורוד בהיר ובגדלים שונים (Wheals).

כ-20% מהאוכלוסייה לוקים באורטיקריה בשלב כלשהו בחייהם. בקרב נשים שכיחות של המחלה האלרגית גבוהה יותר.

מנגנון התופעה קשור בחדירות-יתר של כלי הדם הקטנים בעור הגורמת ליציאת נוזל וחלבונים. התהליך הוא תוצאה של הפרשת חומרים כגון היסטמין ואחרים, מתאים מיוחדים בשם תאי פיטום (Mast cells).

כאשר התופעה מתמידה מעל שישה שבועות מגדירים אותה כאורטיקריה כרונית, דומה לאסטמה של העור.


ד"ר אילן גולדברג

פרופ' שרה ברנר


סימפטומים


הנגעים מתפתחים בתוך דקות, מלווים בגרד ונעלמים כעבור שעות בלי להותיר סימן. הנגעים נודדים ממקום למקום. נפיחויות תת-עוריות (Angioedema) בעיקר של העפעפיים או של השפתיים, מלווים את הנגעים בעור ב-50% מהמקרים.

במקרים חמורים ונדירים יותר, תיתכן מעורבות של מערכת הנשימה עם חסימת דרכי אוויר וירידת לחץ-דם עד סכנת חיים (Anaphylaxis).

סיבות וגורמי סיכון

גורמים רבים מיוחסים לפריחה אלרגית שנקראת אורטיקריה (חרלת):
זיהומים:
עלולים אף הם להוות מקור לפריחה בעור. זיהום בשקדים, במערות האף (בסינוסים), בכיס המרה, בשלפוחית השתן, בכליות וזיהומים גינקולוגיים, עלולים לגרום להתקפים חדים וכרוניים. ילדים לוקים בהתקפים חדים על רקע של זיהומי גרון מחיידק סטרפטוקוק.
נגיפים כמו נגיף הפטיטיס
B, הפטיטיס C, או EBV יכולים אף הם לגרום לאורטיקריה (חרלת). יש צורך לשלול זיהומים מטפילים, בעיקר נוכחות של תולעים במערכת העיכול.
חומרים מסוימים הנשאפים באוויר (
Inhalants), כגון קרדית אבק הבית, נוצות ועוד, יכולים לגרום להתקפים אצל חולים מסוימים.

אורטיקריה, חרלת, סרפדת, urticaria


דווח על כך שטיפול בחיידק הליקובקטר פילורי שבמערכת העיכול גרם לריפוי החרלת במספר מקרים.
גידולים:
בעיקר לימפומה וליקמיה גורמים לאורטיקריה כרונית במבוגרים, אם כי נדירים ביותר.
אלכוהול:
תואר גם הוא כגורם לאורטיקריה אך לעיתים רחוקות.
בדמם של שליש מהחולים שמחלתם כרונית קיימים נוגדנים עצמיים (המכוונים כלפי מרכיבים בגוף), שנקשרים לקולטנים על פני תאי פיטום, וגורמים להפעלתם ולשחרור של היסטמין, ובכך גורמים לאורטיקריה.
ב-14% ממקרי האורטיקריה, אורטיקריה הכרונית נמצא קשר לנוגדנים עצמיים נוספים נגד מרכיבי בלוטת התריס.
גירויים פיזיקליים גורמים ל-20% לערך מכלל מקרי האורטיקריה. גירויים אלו כוללים: שריטת העור (
Dermatographism), מאמץ גופני, לחץ נפשי ועלייה בטמפרטורת הסביבה, חשיפה לקור, חשיפה למים, חשיפה לשמש, רעד (ויברציה) על פני העור או הפעלת לחץ מכני.
אנגיואדמה יכולה ללוות כאמור את החרלת (סרפדת) או להופיע בפני עצמה. קיימת אנגיואדמה על רקע תורשתי או נרכשת הנושאת לעיתים פגם בחלק ממערכת המשלים שהוא חלק חשוב ממערכת החיסון. חסר זה גורם לשחרור חומרים שמחוללים בצקת קשה. אנגיואדמה נרכשת קשורה לעיתים נדירות לגידולים של קישריות הלימפה או לסרטן דם.
הסיבות העיקריות לתגובת אנפילקסיס חמורה הן תרופות (בעיקר פניצילין), עקיצות דבורים ומזון.

תרופות מהוות את הגורם השכיח ביותר ופניצילין הוא הידוע והשכיח מכולן. עם זאת יש לזכור שכל תרופה עלולה לגרום לכך, לדוגמה תרופות שונות לטיפול ביתר-לחץ-דם, וכן תרופות נוגדות כאב שניטלות בתדירות גבוהה בלי מרשם הרופא.
מזון: הגורם השני בשכיחותו. שוקולד, צדפות, אגוזים, בוטנים, עגבניות, תותים, מלונים, שום, בצל, גבינה, חזיר, תבלינים ותוספי מזון שונים עלולים לגרום להתקפים חדים ונישנים. לשם אבחון מנסים במהלך שבועות ספורים דיאטה המבוססת על הוספה הדרגתית של מרכיבי מזון, מרכיב אחד בכל פעם, עד שמגלים את הגורם לבעיה.

אבחון ובדיקות

האבחון של פריחה בעור כולל בירור של כל הגורמים שתוארו לעיל באמצעות: היסטוריה רפואית בקשר לתרופות ולהרגלי תזונה, בדיקה גופנית מקיפה, בדיקות דם והפרשות, דימות לפי הצורך. באורטיקריה כרונית יש מקום לבדוק נוכחות של נוגדנים בדם נגד בלוטת התריס, בעיקר כשאין תגובה טובה לטיפול. אבחון אורטיקריה או אורטיקריה הנגרמת מגירוי פיזיקלי מתבצע על ידי הפעלת הגירוי המתאים והדגמת התפרחת. אבחון של אנגיואדמה תורשתית נקבע לפי בדיקות של רמת המשלים ומרכיביו.

ככל שהחרלת או סרפדת מתמידה זמן רב יותר ללא מציאת סיבה ברורה, יש צורך בבירור מקיף יותר לשלילת גורמים נדירים.

באורטיקריה הנגעים נשארים עד 24 שעות. לאחר שאלה נעלמים מופיעים נגעים באזורים אחרים בגוף. אם נגעים נשארים קבועים במקום מסוים יש לחשוב על אבחנות אחרות ולהתקין ביופסיה מהנגע.

טיפולים ותרופות

אם ידוע גורם ספציפי לחרלת, הטיפול הטוב ביותר בפריחה אלרגית הוא הימנעות מחשיפה אליו.

אם הגורם אינו ידוע, בעיקר במצב כרוני, אפשר לטפל בתרופות אנטי-היסטמיניות בזמן ההתקף או לתקופה ממושכת יותר. במקרים קשים, בעיקר באנגיואדמה, מוסיפים טיפול בסטרואידים. באנפילקסיס החולה מטופל באדרנלין בהזרקה תת-עורית, ואחר כך מאושפז לקבלת טיפול תומך על פי מצבו.





פורומים, יבלות

הודעה
מחבר
תאריך/שעה
שלום רון 30/06/2019 18:00
  • היית לי יבלת באצבע ברגל הרופא נתן לי אנטיביוטיקה המוגלה של היבלת נעלמה ונשארה האצבע אדומה האם זה יעלם לבד?מה צריך לעשות?

  • + הוסף תגובה
יבלות עור קשה בכף הרגל ובאצבע אצל בת 11 דורית 27/06/2019 19:30
  • נכדתי בת 11 סובלת כבר מזה שנה ויותר מיבלות של עור קשה בכרית בכף הרגל , זה נראה זוועה כל הכרית מלאה ,טוענת שלא כואב לה ..(קשה לי להאמין) לאחרונה יצאה לה גם יבלת על האצבע השניה . נותנת לה קרם למריחה וריכוך העור מה ניתן לעשות? איך קוראים לרופא שמטפל במיוחד המקרה כזה? תודה

  • + הוסף תגובה
תינוקת בת שנה עם יבלות במפשעה מיכל 24/06/2019 09:53
  • שלום אשמח לדעת מה ניתן לעשות ביבלות שמתפשטות על המפשעה והילדה צורחת מכאבים האם זה אכן כואב ומה ניתן לעשות שלא ישאר צלקות ולא יתפשט תודה

  • + הוסף תגובה


הצטרפו לאינדקס הרופאים!