פסיכותרפיסט (Psychotherapist)

הגדרת המונח פסיכותרפיה אינה חד משמעית, אך על פי אחת ההגדרות האחרונות שהוצעו פסיכותרפיה הינה "טיפול נפשי, מכוון, בהסכמה הדדית, בשיטות ואמצעים פסיכולוגיים מקצועיים מקובלים, באדם הסובל ממחלה או מהפרעה נפשית הכלולה בקובצי האבחנות הפסיכיאטריות (המקובלים בארצות המערב), במטרה להביא לשיפור במצבו התוך אישי, הבינאישי, הרגשי, החשיבתי-תובנתי, ההתנהגותי או התפקודי של אותו אדם, הנעשית בדרך כלל על ידי פסיכותרפיסט" (מתוך 'הצעת החוק לפסיכותרפיה', 1996).

כיום אין חוק המגדיר באופן חד משמעי מי רשאי לעסוק בפסיכותרפיה, כך שלמעשה יכול כל אדם להציע טיפול פסיכותרפיה מבלי לעבור על החוק, מלבד פסיכולוגים. מבין בעלי רישיון פסיכולוג (בעלי תואר שני בפסיכולוגיה), רשאים לעסוק בפסיכותרפיה רק אלו שסיימו התמחות קלינית או נמצאים לקראת סיומה. גם פסיכולוגים חינוכיים אשר תחום עיסוקם משיק לפסיכותרפיה מוגדרים כמי שמורשים לבצע התערבויות, ייעוצים והדרכות פסיכולוגיות אך לא פסיכותרפיה. כך נוצר מצב בו פסיכולוג שאינו מומחה קליני ועוסק בפסיכותרפיה עובר על החוק ולעומת זאת, יכול מי שאינו פסיכולוג לעסוק בפסיכותרפיה ללא פיקוח של החוק.

בעלי המקצוע אשר מציעים בדרך כלל טיפולי פסיכותרפיה הם פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים ופסיכולוגים שיקומיים ועובדים סוציאליים קליניים.

כמו כן, אנשי מקצועות טיפוליים אשר לא התמחו בפסיכותרפיה במסגרת הכשרתם הבסיסית, עשויים אף הם להשתתף בתוכניות לימודיות המוצעות על ידי בתי ספר לפסיכותרפיה ולעסוק בתחום. בתוכניות אלו יכולים להשתתף עובדים סוציאליים, קרימינולוגים קליניים, פסיכולוגים חינוכיים, מטפלים משפחתיים ומטפלים במקצועות פרה-פסיכולוגיים כמו טיפול באומנות, ביבליותרפיה, פסיכודרמה וכן הלאה. לצד זאת, פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים ושיקומיים ועובדים סוציאליים קליניים עשויים גם הם ללמוד במסגרות אלו.

בתי הספר לפסיכותרפיה מציעים תוכנית ללימודי תעודה הפועלת במסגרת מוסד אקדמאי מוכר המכשיר אנשי מקצוע לעסוק בתחום הטיפולי. הלימודים נמשכים בין שנתיים לשלוש בהיקף של כ-500 שעות וכוללים לימודים עיוניים, מעשיים והתנסות בטיפול אישי.

קופות חולים ומסגרות נוספות המציעות שירותים טיפוליים עשויות לדרוש מעובדים סוציאליים, מטפלים באומנות וכן הלאה להשלים לימודים בבתי ספר לפסיכותרפיה כתנאי לקבלתם לתפקיד טיפולי מטעמן.