מומים מלידה בדופן הבטן

מומים מלידה בדופן הבטן נובעים בדרך כלל מהתפתחות עוברית לא מושלמת של דופן הבטן בזמן התפתחות העובר (האמבריוגנזיה) בתוך הרחם. שני המומים הידועים שזקוקים לתשומת לב וטיפול מתאימים, הם האוֹמפָלוֹצֶלה והגָסְטרוֹסְכִיזיס. הישארות בחיים, הישרדות, גדילה והתפתחות תקינים של יילודים עם מומים אלו נתאפשרה הודות להתקדמות המרשימה שחלה בתחום הטיפול הנמרץ ביילודים.
התפתחות של הזנת-על תוך-ורידית מצד אחד ופיתוח מכשירי הנשמה לתינוקות מצד שני, תרמו לכך, שתינוקות עם גסטרוסכיזיס ואומפלוצלה - יישארו בחיים. מומים אלה ניתנים לאבחון טרום-לידתי, על ידי בדיקת על-שמע (אולטרסאונד) של האם.
באומפלוצלה, אזור הטבור מורחב בצורה קלה, או קשה ותוכן המעיים ולעיתים גם של הכבד יכולים לפלוש לתוך השק של האומפלוצלה. שק שלם של האומפלוצלה עוזר לשמור על חום גופו של היילוד ולמנוע זיהום.
ביילודים עם גסטרוסכיזיס, חבל הטבור נמצא במקומו התקין, הפגם בדופן הבטן הוא בדרך כלל ימינה לטבור והמעיים יוצאים החוצה דרך פגם נפרד בדופן הבטן. שלא כמו באומפלוצלה, ביילודים עם גסטרוסכיזיס, המעיים נמצאים בתוך מי השפיר לפני הלידה והם גלויים לאוויר העולם לאחר הלידה.
מצב זה בעייתי במיוחד בשל הליקוי באספקת הדם למעיים במשך החיים התוך-רחמיים או בשל חוסר באספקה חדה (איסכמיה), לאחר הלידה.

מומים נוספים מלידה בדופן הבטן:
1. בקע טבורי מלידה - מצב שכיח יחסית. לרוב אין צורך בניתוח.
2. שרידים של האורכוס - שריד רקמה, המחברת בין הטבור לכיס השתן. שרידים אלה נוטים להזדהם והטיפול בהם יבוצע בניתוח.
3. שרידים של מוביל החלמון בצורת סעיף ע"ש מקל, כאשר הוא מחובר לטבור ומפריש דרכו, נקרא המוביל האומפלומזנטרי. גם במקרה דנן, הטיפול יהיה בניתוח.

פרופ' חליל אבו-דאלו