מחלת אדיסון

הורמונים חיוניים לחיים ומופרשים על ידי בלוטות יתרת הכליה. מספר רב של תכשירים רפואיים מכילים הורמון זה, בחוזק ובאפיונים שונים.
להורמונים אלה השפעה על חילוף החומרים של הסוכרים, של החלבונים והשומנים, וגם השפעה על תפקודם התקין של הלב, הכליה, השרירים, מערכת החיסון, הפעילות האנדוקרינית, ומערכת העצבים.
טווח ההוריות של הגלוקוקורטיקוסטרואידים רחב מאוד בזכות השפעתו הרב-מערכתית, והוא כולל: טיפול באנשים שבלוטת יתרת הכליה שלהם אינה מתפקדת, באופן חלקי או מלא (מחלה ע"ש אדיסון), טיפול בחולים במחלות רימטיות (זאבת אדמנתית מערכתית, דלקת מיפרקים שיגרונתית, ואסקוליטיס, דלקות בגיד, וכד'), טיפול בחולים במחלות דלקתיות של הכליה (גלומרולונפריטיס), במחלות אלרגיות, באסתמה (כטיפול דרך הווריד, פומי, מקומי, ודרך משאף), בסוגים מסוימים של זיהומים (במיוחד בחולים עם כשל חיסוני), במחלות עיניים (כטיפול מקומי או מערכתי), במחלות דלקתיות של העור (בעיקר כטיפול מקומי), במחלות במערכת העיכול (מחלת קרוהן וקוליטיס מכייבת), בסוגים מסוימים של דלקת כבד (הפטיטיס), כחלק מטיפול בחולי סרטן, בבצקת מוח, במחלת הסרקואידוזיס, בירידה במספר טסיות הדם (תרומבוציטופניה), בתמס דם (אנמיה המוליטית), כחלק מטיפול לאחר השתלת איברים ועוד.
ניתן לטפל באמצעות גלוקוקורטיקוסטרואידים בדרך פומית, דרך הווריד, בזריקה מקומית, במשאף ובמתן מקומי. המינון תלוי במצב הקליני, בסוג התרופה ובדרך הטיפול.
יש השפעות לוואי רבות אשר תלויות במינון, בדרך הטיפול ובמשך הטיפול בגלוקוקורטיקוסטרואידים. הן קשורות בדרך כלל למינונים גבוהים, לטיפול מערכתי וממושך. ההפסקה בנטילת התרופה צריכה להיות הדרגתית.
בין השפעות הלוואי השכיחות, נכללות: בצקות היקפיות ועלייה של לחץ-הדם (עקב צבירת נוזלים ונתרן), אוסטאופורוזיס, חוסר איזון של סוכר, נטייה להתפתחות זיהומים, הסתמנות חיצונית טיפוסית "קושינגואיד" (פנים עגולות, סטרייה, תישעורת-יתר). השפעות לוואי שכיחות פחות הן: היעדרות הווסת, הופעה של מחלה במערכת העיכול ונמק שאינו זיהומי בעצם.
ד"ר אלחנדרו סולודקי