דלג לתוכן

דיזנטריה אמבית (amebic dysentery, Amebiasis)

3 דקות קריאה

מחלה זו אמנם איננה ידועה, אך  על פי ההערכות סובלים ממנה כ-1% מהאוכלוסיה והיא גורמת לכחמישים אלף מקרי מוות בשנה ברחבי העולם.

מחולל מחלה זו הוא טפיל (פרוטוזואה) הנקרא אמבה, הנמצא בכל רחבי העולם, אבל המחלה מופיעה בעיקר במדינות מתפתחות בהן לא קיימת הפרדה מספקת בין הביוב והשפכים לבין מקורות המזון והמים. האמבה חיה בשתי צורות, טרפוזואיט –צורה ניידת בעלת יכולת להתרבות שאינה מעבירה את המחלה וציסטה- מצב בו האמבה אינה ניידת אך היא עמידה לתנאים סביבתיים קשים כמו החומציות בקיבה, בצורה זו האמבה חיה מחוץ לגוף  וכך היא מועברת מאדם לאדם.

בדרך כלל הדבקה באמבה אינה גורמת למחלה והיא א-סימפטומטית אבל, אצל תיירים במקומות בהם המחלה נפוצה, אנשים בעלי מערכת חיסונית פגועה וגברים המקיימים יחסי מין הומוסקסואליים האמבה יכולה לגרום לדיזנטריה (שלשול קשה ודמי)  וגם למחלות מחוץ למערכת העיכול כמו בקרום הריאה, בכליות,במוח ובעור  .
  

סימפטומים

במקרה ואכן מופיעים סימפטומים לאחר הדבקה באמבה הם משתנים על פי המערכת בה הם פוגעים. בפגיעה במעיים- מצב הנקרא דיזנטריה אמבית- הסמפטומים הינם:

 -שלשול קשה המלווה בכאבי בטן ורגישות בטנית הנמשכת למשך מספר שבועות.

 -  דימום מפי הטבעת המופיע ללא שלשול. סימפטום זה נפוץ במיוחד בילדים.

 - ירידה במשקל וחוסר תאבון.

 - סימפטומים הדומים לאלו המופיעים בדלקת בקרום הצפק (פריטוניטיס)

-  חום (מופיע רק בכעשרים אחוז מהחולים).

כאשר יש הדבקה לכבד ומתפתחת שם מורסה הסימפטומים כוללים בעיקר:

- חום.

-  כאב בטן ימנית עליונה המלווה ברגישות בטנית ונמשכת ימים ספורים בלבד.

 - חוסר תיאבון וירידה במשקל.
 

סיבות וגורמי סיכון

העברה של האמבה היא בעיקר בצורה הפקאלית - אוראלית שנגרמת בין השאר בעקבות מגע בין מוצרי מזון וצואה. העברת הציסטות המדבקות יכולה להיות גם דרך ידיים מזוהמות שנגעו בצואה ולא נשטפו לפני המגע במזון. גם הדבקה דרך מגע מיני היא אפשרית, אם כי מדובר במצב נדיר.

לאחר ההדבקה יכולים לקרות שני תרחישים אפשריים:

1) ללא מחלה- הציסטה הופכת לטרופוזואיט בחלל המעי היא ניזונה משאריות מזון וחיידקים ואינה חודרת לרירית המעי ולא גורמת למחלה. לאחר המעבר במעי היא חוזרת לצורת הציסטה ומפרשת מהגוף.

2) עם מחלה (pathogenic) האמבה חודרת אל רירית המעי וגורמת להרג של תאי המעי ותאי מערכת החיסון שנמצאים בדופן המעי- מצב זה גורם לשלשולים דמיים הנקרא דיזנטריה אמבית. במצבים חמורים יותר הטרופוזואיט חודר מעבר לרירית המעי ומגיע לזרם הדם וכך הוא יכול לגרום למחלה באברים אחרים כמו המוח, הריאות והכבד. באברים אליהם הוא חודר הוא יוצר מורסה (abcess) שם הוא מתרבה וממנו הוא עלול לפרוץ ולגרום לזיהום במקומות נוספים.
 

אבחון ובדיקות

בדגימת צואה ניתן לזהות את הפרוטוזואה באמצעות מיקרוסקופ או לזהות נוכחות של תאי דם לבנים. על פי המלצות ארגון הבריאות העולמי הבדיקה המומלצת במקומות אנדמיים היא ערכה יעודית לזיהוי ביצי  האמבה בצואה.ניתן לבצע גם תרבית של הצואה ובעזרת ערכה מיוחדת לזהות צמיחה של הפרוטוזואה מהדגימה.

בדיקות מורכבות יותר כמו נוכחות של נוגדנים בסרום או נוכחות החומר הגנטי של האמבה מאפשרים זיהוי מהיר, ברגישות וסגוליות גבוהים אך בדיקות אלה בדרך כלל אינן זמינות במקומות האנדמיים. בנוסף לבדיקות אלה קיימים ממצאים בבדיקות דם שאינם ספציפיים לאמבה אבל בנוכחות חשד קליני מתאים הן  יכולות לחזק את האבחנה.

אבחנה של מורסה בכבד בעקבות אמבה דורשת שימוש גם בבדיקות הדמיה שונות כמו אולטראסאונד וCT ובדיקות פולשניות בהם שואבים דגימה מהאבצס.

סיבוכים אפשריים

מחלה קשה יכולה לגרום למוות של המעי הגס, להרחבה מסוכנת של המעי(toxic megacolon) הגורמת לכאבים ועלולה להסתבך לאלח דם ולקרע במעי. סיבוך נוסף הוא היווצרות של חיבורים לא רצויים (פיסטולות) בין מערכת העיכול לאברי בטן נוספים.

טיפולים ותרופות

בדרל כלל אין צורך באישפוז בבית חולים אלא אם כן מדובר באחד מהמצבים הבאים:

• דלקת מעי גס (colitis) חריפה המלווה באיבוד כמות גדולה של נוזלים המצריכה עירוי נוזלים תוך ורידי.

• דלקת בקרום הצפק בעקבות התנקבות ספונטנית של מורסה בכבד.

• דלקת מעי  גס חריפה המצריכה הערכה כירורגית.

כאשר אובחנה הדבקה אפילו ללא הופעת סימפטומים יש צורך בטיפול כנגד האמבה. הטיפול הוא בדרך כלל בעזרת אנטיביוטיקה הפועלת בחלל המעי בלבד ואינה נספגת לשאר הגוף. הסיבה לטיפול באנטיביוטיקה כזו היא החשש מהדרדרות המצב למחלה חודרנית יותר וכן הדאגה לבריאות הציבור והפחד מהדבקה של אחרים.
לעומת זאת, כאשר האמבה גורמת למחלה יש לשלב גם טיפול מערכתי בעזרת אנטיביוטיקה מסוג מטרונידזול
 (flagyl).
 

מניעה

- הרתחה או סינון של מי השתייה דרך פילטר בקוטר 22 מיקרון.

- שטיפת מאכלים לא מבושלים במים שעברו הרתחה או סינון.

- הקפדה על היגיינה ראויה והפרדה בין הביוב לבין מי השתייה וההשקיה.
רופאים בתחום
ד"ר שי מטלון
ד"ר שי מטלון גסטרואנטרולוגיה
ד"ר עופר בן בסט
ד"ר עופר בן בסט גסטרואנטרולוגיה
ד"ר יוליה רון
ד"ר יוליה רון גסטרואנטרולוגיה
הצטרפו לניוזלטר השבועי של אינפומד

שאלות מתוך פורום גסטרו ומחלות כבד

בניהולו של ד"ר אייל הירש
באנר הצטרפות

רופא, אתה עדיין לא חלק מאינדקס המומחים שלנו?

שווה לך להצטרף!
youtube ערוץ הוידאו של
Infomed
הפייסבוק
שלנו
instagram האינסטגרם
שלנו