תסחיף מי שפיר

Amniotic fluid embolism

המומחים של Infomed מסבירים:

תסחיף מי שפיר הוא סיבוך נדיר של הריון המופיע ב-1 מתוך 80,000-20,000 לידות של ילודים חיים וגורם לתמותה של האם או של העובר בשיעור העולה על 80% ו-40% בהתאמה. הסיבוך מופיע ברוב המקרים בזמן לידה נרתיקית פעילה, אך תוארו מקרים שהסיבוך הופיע גם בעת ניתוח קיסרי ואף לאחר הלידה.

אין גורמי סיכון ייחודיים ידועים, אך אצל כ-40% מהנשים ההרות ניתן למצוא איזשהו רקע אלרגי.

ברוב המקרים תסחיף מי שפיר מאובחן בעת פקיעת קרומים עצמונית, או יזומה, עם או ללא טיפול בחומרים מגבירי צירים.

על פי הנתונים הקליניים ניתן לקבוע שני שלבים לתופעה: בשלב הראשון משתחררים מי השפיר לתוך כלי הדם של האם, מופיעות התכווצויות של עורקי הריאה עם הפרעות בחילוף גזים מנאדיות הריאה לעורקים בריאות. הפרעות אלה גורמות לחוסר חמצן. השלב השני מתאפיין בפגיעה בנימי (קפילרות) הריאות עם אי-ספיקה חדה בלב. מעל 50% מהנשים ההרות שלקו בתסחיף מי שפיר נפטרו בשעה הראשונה מרגע האבחון.

תסחיף מי שפיר תסמינים

ההסתמנות הקלינית בדרך כלל ניכרת וכוללת קוצר נשימה פתאומי המלווה בירידה חדה בלחץ-הדם ובתשניק לב-נשימה, חוסר חמצן.
מה שמתחש כתוצאה מחדירת מי השפיר למחזור הדם של האם הוא סוג של תגובה אלרגית חריפה, אשר מובילה לאי יציבות של מערכת הדם-לב-ריאה – עליה של לחץ הדם הריאתי, שהיא הגורם לקריסה של הלב הימני ולאי ספיקת לב. בהמשך הצד השמאלי של הלב קורס גם הוא.
היולדת תחווה מצוקה נשימתית קשה, כיחלון, תמט של הריאה ושל הלב, דימום נרחב ואובדן הכרה המחמיר עד כדי תרדמת.
סיבות וגורמי סיכון

גורמי הסיכון לתסחיף מי שפיר כוללים את גיל היולדת, כאשר נשים מעל גיל 35 נמצאות בסיכון גבוה יותר, ובמיוחד מעל גיל 40; היסטוריה של לידות מסובכות שכללו סיבוכים ולידת מכשירים או ניתוח; רעלת הריון; ריבוי מי שפיר; בעיות בשליה; וקרעים בצוואר הרחם וברחם.
אבחון ובדיקות

אבחון של תסחיף מי שפיר מתבצע לפי התמונה הקלינית, ושלילה של גורמים אחרים לקריסת מערכת הלב וכלי הדם והריאות. כאמור, קריסה זו מתבטאת בקושי נשימתי, כיחלון, צניחת לחץ הדם, הפרעת קרישה, מצוקה עוברית, דום לב, הלם ושינויים במצב ההכרה.
סיבוכים אפשריים

אצל הנשים ההרות ששרדו את השלב הראשון מתפתח סיבוך נוסף, קשה, המכונה קרישיות תוך-כילית מפושטת. ההתמנות הקלינית במצב זה תתבטא בדימומים נרחבים, בלתי נשלטים לעיתים, ובבדיקות מעבדה תופיע ירידה במספר טסיות הדם, בריכוז הפיברינוגן (חלבון קרישה) ובגורמי קרישה אחרים.
מאחר שקרישיות תוך-כילית מפושטת מערבת את כלי הדם הקטנים, איברים חיוניים כגון מערכת העצבים המרכזית, שריר הלב, הריאות והכבד, עלולים להיפגע באופן בלתי הפיך.
75% מהנשים ששורדות את האירוע, סובלות מנזק נוירולוגי משמעותי.
טיפולים ותרופות

הטיפול מחייב מעורבות של צוות מטפלים רחב ומתחומים שונים. הטיפול חייב להיות מידי והוא כולל החייאה, תוך שמירת לחץ-דם וריווי חמצן בדם, יילוד מידי ותיקון ההפרעות בתפקודי קרישה.
למרות הטיפול היעיל, שיעור התמותה המדווחת (של אימהות) הוא כ-80%.
מניעה