מלפורמציה (עיוות) עורקית-ורידית

אבחון המחלה מתבסס על בדיקה גופנית. בהאזנה על ידי הצמדת המסכת (סטתוסקופ) לארובת העין או לאזור זווית הלסת, ניתן לעיתים לשמוע איוושה תוך גולגולתית שמקורה במפל לחצים ב-AVM.
בדיקות דימות המקובלות כדי לברר חשד ל-AVM כוללות: CT של המוח להדגמת דמם ומיקומו; בהיעדר דמם, בדיקת MRI מוח כדי להדגים את נגע ה-AVM, אנגיוגרפיה. זו לעיתים הבדיקה המועדפת מכיוון שאפשר באמצעותה לאתר בדייקנות את מיקום הממצא ואת כלי הדם המעורבים בו.

קיימות מספר אפשרויות טיפול: ניתוח לכריתת נגע ה-AVM. אם הנגע אינו נגיש לכריתה בניתוח או לחלופין החולה אינו כשיר מפאת מצבו לניתוח, מקובל לטפל על ידי הקרשה של נהור כלי הדם הבלתי תקינים אשר מזינים את הנגע. הזרקה בעזרת צינורית ייעודית של חומר פולימרי הנעשה מוצק ומוקשה בחלל כלי הדם הבלתי תקינים חוסם את הנהור ומקטין אותו עד היעלמות את הנגע. טיפול אפשרי נוסף הוא הקרנה ממוקדת על הנגע. נגעי AVM בחוט השדרה ממוקמים לרוב בחוט השדרה של בית החזה ושל האגן. ביטויי החולי הם לרוב הפרעות בתחושה, חולשה בגפיים והפרעה בשליטה על הסוגרים. בדיקות העזר המקובלות כוללות MRI, מיאלוגרפיה ואנגיוגרפיה (בדיקות שייעודן במקרה זה להדגים את מבנה כלי הדם החריגים ומיקומם).
הטיפול המקובל במקרי AVM של חוט השדרה: קשירה או 'הקרשה' של כלי הדם המזינים את הנגע.