הפרעת אישיות גבולית

גישות שונות מציעות הסברים להיעדר היציבות ולעוצמות הרגשיות הגורמות לאורח החיים הסוער. מרביתן מדגישות את ההשפעה השלילית של הסביבה בשנים הראשונות של החיים על האישיות המתעצבת של הילד. 

 • גורמים פסיכו-סוציאליים: נמצא כי התעללות פיסית ומינית בילדות קשורות להופעת התסמינים האופייניים לבעלי הפרעת האישיות הגבולית. 

כמו כן, קיימת השערה כי יחסי הורה-ילד שלא מספקים לילד ביטחון ויציבות, לא מאפשרים להגיע לגיבוש של זהות בשלה ואינטגרטיבית. היעדרן של תחושות הזהות והערך העצמי מביא לעיוותים בתפיסה של העצמי והאחרים.

•  גורמים ביו-סוציאליים: ע"פ הגישה הביו-סוציאלית, ישנם ילדים שנולדים עם קושי מולד בוויסות רגשי ומאופיינים בתגובתיות חזקה לגירויים. כשהסביבה של הילד לא מגיבה באופן יציב והולם לחוויות האישיות של הילד (למשל רגשותיו ומחשבותיו), הבלבול וחוסר היכולת לוויסות רגשי גדלים וסיכוייו של הילד לפתח הפרעת אישיות גבולית עולים. 

 • גורמים ביולוגיים: ישנם גורמים ביולוגיים וגנטיים שעשויים להעלות את הפגיעות. בעלי הפרעת אישיות גבולית עלולים גם לעיתים לסבול מעודף בדופמין (כבסכיזופרניה) ורמות נמוכות של סרוטונין, וכן מאבנורמליות במעגלי השינה (בדומה לסובלים מדיכאון).

אבחנה של הפרעת אישיות גבולית ניתנת לאנשים אצלם מתקיים דפוס נרחב של התנהגות אימפולסיבית ואי יציבות ביחסים הבין אישיים, בערך העצמי ובמצבי הרוח המתאימים לקריטריון של ספרי הפסיכיאטריה המקובלים. הדפוס צריך לבוא לידי ביטוי החל מהבגרות המוקדמת, להתקיים במצבי חיים שונים ולהתבטא בלפחות חמישה מהקריטריונים הבאים:

 • ניסיונות נואשים להתרחק מנטישה אמתית או מדומיינת (לא כולל התנהגות אובדנית ופגיעה עצמית) .

 • נטייה ליחסים בין אישיים אינטנסיביים ולא יציבים המתאפיינים בתנודות קיצוניות ותכופות בין אידיאליזציה (האדרה) לדה-וליואציה (שלילת ערך מוחלטת) של האחר. 

•  הפרעות בזהות: תפיסת עצמי ותחושת עצמי לא יציבות. 

 • התנהגות אימפולסיבית בעלת פוטנציאל הרסני הבאה לידי ביטוי בשני תחומי חיים לפחות (לדוגמא בזבוז כספים, התנהגות מינית, שימוש בחומרים, נהיגה לא זהירה, התקפי אכילה).

•   ניסיונות אובדניים, איומים אובדניים או התנהגויות מרובות של פגיעה עצמית.

•   חוסר יציבות רגשית ושינויים קיצוניים ותכופים במצב הרוח שמשכם בדרך כלל מספר שעות, ואינו עולה על מספר ימים.

 • תחושת ריקנות בלתי פוסקת.

 • זעם עוצמתי ולא תואם, וקושי לווסת כעס (מתבטא פעמים רבות במצבי רוח עצבניים ומעורבות בקטטות).

 • הופעת מחשבות פרנואידיות באופן ארעי ובעקבות לחץ או הופעה של תסמיני דיסוציאציה חמורים.

בעלי אישיות גבולית סובלים במקרים רבים מתסמינים דיכאוניים וחרדתיים, וכאמור המקרים הקשים של אישיות גבולית עלולים לסבול גם מתסמינים פסיכוטיים לתקופות קצרות. 

בנוסף, קיים סיכון גבוה לפיתוח הפרעות אכילה, התמכרויות לחומרים ולביצוע ניסיונות אובדניים.

הרגשות הקיצוניים ומערכות היחסים הסוערות האופייניים לסובלים מהפרעת אישיות גבולית גורמים למצוקה משמעותית ולקשיים בתפקוד. ישנם טיפולים שונים שעשויים להקל בתחומים רבים של הבעיה, החל מסיוע בהתמודדות עם בעיות ממוקדות (כמו חרדה ודיכאון) וכלה בשינוי הדפוסים הקבועים של התנהגות וחשיבה. 

אופן הטיפול הפסיכותרפויטי היעיל ביותר משלב כמה סוגי טיפולים ויכול להקל על חווית המצוקה ובמקביל לשפר יכולות תפקודיות ומיומנויות בין אישיות. הטיפול הדיאלקטי נחשב כיום לטיפול המביא לתוצאות טובות במיוחד, בזמן קצר יחסית. 

 • טיפול דיאלקטי - טיפול המתמקד באלמנטים קוגניטיביים והתנהגותיים. הטיפול מתמקד בשיפור דרכי ההתמודדות עם הפרעת האישיות בתחומים שונים כגון קשרים בין אישיים, ויסות רגשי, היכולת לשאת מצוקה ופיתוח של תשומת לב לסביבה. כחלק ממסגרת הטיפול, המשתתפים בו משתתפים גם בפסיכותרפיה "רגילה".

 • טיפול פסיכותרפי - בעלי הפרעת אישיות גבולית מרבים לפנות לטיפול ויכולים להפיק ממנו רבות. עצם ההימצאות במסגרת הטיפולית מהווה גורם טיפולי מועיל עבור הסובלים מההפרעה, מאחר והיא מבוססת על יצירה של קשר יציב, תומך, אמפתי ועם זאת בעל גבולות ברורים. הטיפול עצמו מתמקד במרבית המקרים בשיפור התנהגותו, בזיהוי השפעת ההתנהגות על סביבתו ובשינוי סכמות לא מציאותיות בהן מחזיק המטופל. שילוב של טיפולים קבוצתיים ומשפחתיים עשוי לשפר את המיומנויות החברתיות.

 • טיפול תרופתי - מאחר והקשיים האישיותיים והרגשיים של הסובלים מהפרעת אישיות גבולית גורמים פעמים רבות לבעיות כמו חרדה, דיכאון ועוד, הם מטופלים פעמים רבות בטיפולים אנטי חרדתיים, אנטי דיכאוניים או אנטי פסיכוטיים תרופתיים. בנוסף, תרופות מייצבות עשויות להפחית את הקיצוניות של מצבי הרוח ואת ההתנהגות האימפולסיבית שלהם.

• אשפוז: נמצא יעיל ו"מארגן" במצבים של משבר קשה או כאשר ישנו חשש משמעותי מאובדנות. 

כיוון שכיום קיים קונצנזוס לגבי הגורמים הביו-פסיכו-סוציאלים שגורמים למחלה ולחשיבות הקשרים בגילאים המוקדמים ביותר בחיים, טרם נמצאו דרכים למניעת התפתחות הפרעת אישיות גבולית.