מיקלעת עצבי היד

המיקלעת הברכיאלית מהווה מארג סבוך של התפצלויות והתכנסויות של סיבי עצב שמקורם בשורשי השדרה בצוואר, ה-8-5, ובשורש הגבי הראשון. עצבי הגף העליון, והעצבים המעצבבים את שרירי חגורת הכתף מקורם במיקלעת הברכיאלית. המיקלעת כוללת עד 160,000 סיבי עצב והיא נמשכת מהצוואר הצידי אל תוך בית השחי, לאורך כ-15 ס"מ. מבחינה אנטומית סמוכה המיקלעת לשרירי הצוואר, לצלע הראשונה לפסגת הריאה, לעצם הבריח, לעורק התת-בריחי ולמיפרק הכתף. עקב גודלה ומורכבותה של המיקלעת, והסמיכות האנטומית למבנים כה רבים, קיימת שכיחות גבוהה יחסית של תסמונות שמקורן בפגיעה בחלקי המיקלעת.

בסיווג הפגיעות במיקלעת מבחינים בין פגיעות פתוחות הנגרמות על ידי פציעות חודרות או בעקבות ניתוחים, לבין פגיעות סגורות. מתוך הפגיעות הסגורות חשוב לציין את נזקי המתיחה הנובעים מתאונות ומנפילות. נזקים אלו עשויים להיות הפיכים, אך במקרים קשים במיוחד, מוצאי השורשים עלולים להיתלש ואז השיתוק יהיה בלתי הפיך. פגיעה דומה מתרחשת לעיתים בעת לידה מורכבת, אשר מעורבים בה לרוב הסעיפים העליונים או העליונים והאמצעיים של המיקלעת. ההסתמנות ביילוד במקרים אלו היא בשיתוק הגף מייד לאחר הלידה ובשיפור חלקי בהמשך (שיתוק ע"ש Erb).

פגיעות לחץ שכיחות הרבה יותר באנשים הלוקים בנירופתיות תורשתיות ובמיוחד בנירופתיה תורשתית עם נטייה לשיתוק עקב לחץ. תיתכן גם פגיעה דלקתית של המיקלעת (Neuralgic amyotrophy) המסתמנת בכאב בכתף ובעקבותיו חולשה ודלדול בשרירי הגף. מקובל לטפל במחלה זו באמצעות סטרואידים ובמרבית המקרים המצב הפיך.
תסמונת אחרת היא תסמונת מוצא בית החזה שבה נוצר לחץ עצבי על המיקלעת ממבנים סמוכים כמו צלע בצוואר או התעבות שרירים.

פרופ' יצחק ווירגין