לימפומה בורקיט

בדיקות העזר לאבחון לימפומה כוללות בדיקות דם ובהן בדיקת רמת התסס LDH בנסיוב, בדיקות דימות, כגון טומוגרפיה מחשבית (CT), מיפוי גליום ותהודה מגנטית (MRI). מכיוון שהלימפומה ע"ש בורקיט ממאירה ומתפשטת במהירות, חיוני להגיע לאבחון מהיר על ידי ביצוע ביופסיה מהגוש הגידולי. לעיתים, ניתן לאבחן את המחלה באמצעות שאיבת לשד עצם.
בדיקות העזר המעבדתיות ובדיקות הדימות מאפשרות קביעת שלב המחלה והחלטה על סוג הטיפול. המחלה מקומית כאשר היא מערבת רק קישרית לימפטית אחת, או מפוזרת כאשר היא מערבת יותר קישריות לימפה וכאשר קיים פיזור מערכתי במעטפות המוח או בלשד העצם.

כאשר המחלה ממוקמת באיבר אחד בבטן, הטיפול המקובל יהיה ניתוח, במיוחד אם הקישרית הנגועה בלימפומה גורמת להתפשלות המעי. כאשר המחלה בשלבים מתקדמים יותר, ניתנים טיפולי כימותרפיה המבוססים על מישלבים של התרופות הציטוטוקסיות: ציקלופוספמיד, מתוטרקסט, אדריאמיצין, וינקריסטין, ציטוזר, אטופוסיד וסטרואידים.
התגובה הראשונית לטיפול מהווה סמן פרוגנוסטי - אם מושגת תסוגה משמעותית תוך מספר ימים מתחילת הטיפול, קיים סיכוי טוב להחלמה מלאה. טיפולי הכימותרפיה החדישים הביאו לשיפור משמעותי בסיכויי הריפוי. כיום, ניתן לרפא באמצעות מישלבי הכימותרפיה השונים יותר מ-90% מהחולים.
אתגר נוסף העומד בפני הרופאים הוא להגדיל את שיעורי הריפוי תוך מזעור הסכנה להשפעות לוואי ולסיבוכים מאוחרים, כגון פגיעה בפוריות, התפתחות סרטן שני והשפעות לוואי בלב עקב הכימותרפיה. מקובל כיום, להתאים את מינון הכימותרפיה למידת האלימות של הלימפומה. במקרים שבהם המחלה אלימה פחות - להפחית את המינונים ובכך להקטין את הסכנה לסיבוכים מאוחרים. נוסף על כך, הוכנסו תרופות חדשות כטיפול, בהן תרופות המבוססות על מנגנונים חיסוניים (הזרקת נוגדנים כנגד תאי הלימפומה) וטיפולים באמצעות גנים כנגד הנגיף ע"ש אפשטיין-בר. טיפולים בררניים כאלה, עתידים להגדיל את סיכויי הריפוי ולהקטין משמעותית את הסכנה להשפעות לוואי ולסיבוכים לטווח הארוך.