ליקוי בתפקוד הכליות

פגיעה בתפקוד הכליות נגרמת כאשר מחלה מונעת מהכליות לבצע את פעולתם במשך פרקי זמן ארוכים של חודשים או שנים. הפגיעה המצטברת גורמת לירידה בתפקוד ולפגיעה כרונית.

·         סוכרת סוג 1.

·         סוכרת סוג 2.

·         יתר לחץ דם.

·         בלוטת ערמונית מוגדלת.

·         אבני כליה.

·         סרטן בשלפוחית השתן.

·         סרטן בכליה.

·         זיהומים בכליות.

·         מחלות ראומטיות כמו לופוס, סקלרודרמה ודלקת בכלי דם.

·         חסימה חלקית או מלאה של עורק הכליה המספק לה דם.

גורמי הסיכון לפגיעה בכליה הם מחלות לב, עישון, השמנה, רמות גבוהות של כולסטרול בדם, היסטוריה משפחתית של מחלות כליה וגיל מבוגר.
              

בדיקות דם: בבדיקות דם ניתן לראות את רמת חומרי הפסולת כמו האוריאה והקריאטינין ובנוסף רמה של סידן, זרחן אשלגן, נתרן ועוד. מדדים אלו מעידים על רמת התפקוד של הכליה.

בדיקות שתן: נוכחות של חומרים מסוימים כמו חלבונים למשל מחשידה לפגיעה בתפקוד הכליות ולהפך ריכוז נמוך מדי של חומרי פסולת גם עשוי להצביע על פגיעה.

בדיקות הדמיה: בחלק מהמצבים רוצים לראות את מבנה הכליה ולראות האם יש פגיעה מכאנית או גידול ולכן מבצעים אולטרא סאונד או CT.

ביופסיה:  בביופסיה מחדירים מחט בהנחיית אולטרא סאונד ולוקחים פיסת רקמה מהכליה. את הרקמה הזו ניתן לבדוק במעבדה ולזהות את מחלת הכליה.
   

אצירת נוזלים: היכולת של הכליה להפריש את עודפי הנוזלים נפגעת וגורמת להתפתחות של בצקות בגפיים או בריאות וכן ליתר לחץ דם.

הפרעת קצב קטלנית: הפרשת האשלגן נפגעת ורמתו יכולה לעלות בדם בצורה מהירה ולגרום להפרעת קצב שעלולה להסתיים במוות.

שברים בעצמות: הכליות מאזנות את רמות הזרחן והסידן בדם שחיוניים לבניית עצם. פגיעה בריכוז של מינרלים אלה גורמת להיחלשות של העצמות ומאפשרת הופעה של שברים.

אנמיה: הכליות מייצרות הורמון חשוב "אריתרופויטין" שתפקידו לגרות את מח העצם לייצר כדוריות דם אדומות. כאשר הכליות נפגעות רמת ההורמון יורדת ומתקבל מחסור בכדוריות דם – אנמיה.

פגיעה במערכת העצבים המרכזית: הצטברות של חומרים רעילים בגוף גורמת לפגיעה בתפקוד והחולה סובל מקושי בריכוז, שינויים באישיות ועד לפירכוסים (אורמיה).

סיבוכים נוספים: ירידה בדחף המיני ואימפוטנציה, ירידה בתפקוד של המערכת החיסונית, דלקת של קרום הלב (פריקרדיטיס) ולסיבוכים בהריון.
    

הטיפול מתמקד בטיפול בגורם למחלה וזאת בגלל שכיום לא קיימת תרופה שיכולה לעזור ולהחזיר את התפקוד של הכליות. בנוסף מניעת המשך הפגיעה כוללת: הפחתת צריכת האלכוהול למינימום, תזונה מתאימה (כמה שפחות מ: חלבונים, אשלגן ומלח), איזון רמות הסוכר, טיפול בלחץ הדם, הפסקת עישון, שמירה על משקל תקין, שימוש מושכל גם בתרופות הנמכרות ללא מרשם רופא שידועות כרעילות לכליה (כמו NSAIDS).

טיפולים נוספים נועדו לטפל בסיבוכי המחלה באמצעות תרופות להורדת לחץ דם (בעיקר ACE ו- ARB) טיפולים להורדת הכולסטרול, העלאת ההמוגלובין וטיפול באנמיה, חיזוק העצמות, הורדת הבצקות ודיאטה דלת חלבון המונעת עומס מיותר לכליה חולה.

בסופו של דבר כאשר הכליות פגועות ואינן מתפקדות יש צורך בסינון של הדם כדי למנוע מצבים מסכני חיים. האופציות הטיפוליות הקיימות לצורך כך הם:

דיאליזה: הרעיון שעומד בבסיס הדיאליזה הוא לבצע על ידי מכשירים רפואיים את הפעילות שמתבצעת באדם רגיל על ידי הכליות. אפשר לעשות זאת על ידי המו- דיאליזה – הדם מוזרם דרך צינור אל מכונה שמסננת את הדם ומוחזר אל הגוף לאחר הסינון, תהליך זה נמשך שעות ספורות ויש לבצע אותו מספר פעמים בשבוע. אפשרות נוספת היא דיאליזה צפקית (peritoneal) – תמיסה נוזלית מוחדרת אל חלל הבטן ודרך קרום הצפק מועברים חומרי הפסולת מהדם אל התמיסה ואז התמיסה נשאבת החוצה מחלל הבטן.

השתלת כליה: משתילים בגוף החולה כליה שנתרמה על ידי אדם שנפטר או מתורם חי. הכליה המושתלת מתפקדת במקום הכליות של החולה שלא מתפקדות יותר.
          

1.         שמירה על הכושר וביצוע פעילות גופנית- מפחיתים את לחץ הדם והוכחו כמגנים על תפקוד הכליה.

2.         שמירה על ערכי הסוכר- כחצי מחולי הסוכרת סובלים מנזק לכליות אותו ניתן למנוע בעזרת בדיקה תקופתית לגילוי הפרעה בתפקוד הכליה ובעזרת שמירה על ערכי סוכר בתחום הנורמה.

3.         שמירה על לחץ דם תקין- כולם יודעים שלחץ דם גבוה פוגע בתפקוד הלב ואף עלול לגרום לשבץ. אבל לחץ דם גבוה הוא גם גורם נפוץ לאי ספיקת כליות ולכן יש למדוד אותו תקופתית ולטפל בו על פי ההנחיות כאשר הוא גבוה.

4.         מזון בריא ושמירה על משקל תקין- חיוני לשמירה על תפקוד הלב, כלי הדם ומניעת סכרת שפוגעים בתפקוד הכליה. בנוסף, חשוב להקפיד על תזונה דלה במלח שגורם לעומס מוגבר על הכליה.

5.         עישון- מלבד פגיעה במערכת הנשימה עישון גם פוגע באספקת הדם לכליה ומגדיל את הסיכון לסרטן בכליה ב- 50%.

6.         להימנע משימוש בתרופות ללא מרשם על בסיס קבוע- תרופות רבות ומיוחד אלו ממשפחת נוגדי הדלקת שאינם סטרואידים (כמו נורופן ואדוויל) גורמות לנזק מצטבר לכליות בשימוש בכמויות גדולות בתדירות רבה.

7.         אנשים להם קיימים גורמי הסיכון שצוינו בכתבה זקוקים לבדיקת דם תקופתית בעזרתה ניתן יהיה לזהות את הפגיעה בכליות בשלב מוקדם.