טחורים

הוורידים הנמצאים סביב פי הטבעת נוטים להימתח כתוצאה מלחץ והם עלולים להתנפח. ורידים נפוחים – טחורים – יכולים להתפתח כתוצאה מלחץ מוגבר באזור התחתון של החלחולת (הרקטום). 

הסיבות לטחורים הן לרוב כתוצאה ממאמץ בזמן פעולת המעיים, או מלחץ מוגבר על הוורידים האמורים, כפי שקורה במקרה של טחורים בהריון למשל.

טחורים בהריון

טחורים הם בעיה נפוצה במהלך ההריון, במיוחד במהלך השליש השלישי. המשקל הנוסף שאישה נושאת במהלך ההריון עלול לאמץ את הוורידים באזור פי הטבעת. ככל שהרחם גדל, כך הוא מפעיל לחץ על הוורידים ליד פי הטבעת. כמו כן, שינויים הורמונליים עלולים להוביל להרפיית הוורידים באזור זה, מה שמעלה את הסבירות שיופיעו טחורים. השינויים ההורמונליים והפיזיים יכולים גם לגרום לבעיות במערכת העיכול ולהוביל לעצירות או שלשולים, אשר מגבירים את הסיכוי לטחורים.

טחורים בלידה

גורמי סיכון נפוצים להתפתחות טחורים:

·  מאמץ בזמן פעולת מעיים.

·  ישיבה ממושכת על האסלה.

·  שלשול כרוני או עצירות כרונית.

·  השמנת יתר.

·  היריון.

·  קיום יחסי מין אנאלים.

בנוסף, לעתים הנטייה לטחורים היא נטייה תורשתית. טחורים נפוצים יותר כאשר מזדקנים, משום שהרקמות התומכות בוורידי החלחולת ובוורידי פי הטבעת נחלשות ונמתחות עם הגיל.

פרוקטולוג יכול להבחין בטחורים חיצוניים באמצעות התבוננות בלבד. 

מאידך, על מנת לאתר טחורים פנימיים יש צורך בבדיקה רקטאלית, כלומר על הרופא להחדיר אצבע מכוסה בכפפת גומי אל תוך החלחולת. 

מאחר שטחורים פנימיים הם לעתים קרובות רכים מאד ולא ניתן לחוש בהם באמצעות בדיקה רקטאלית, ייתכן שהרופא יבדוק את החלק התחתון של המעי ואת החלחולת באמצעות אנדוסקופ, פרוקטוסקופ או סיגמוידוסקופ, שהן צינוריות גמישות ומאירות המאפשרות לרופא להביט לתוך פי הטבעת וחלקו התחתון של המעי הגס.

במקרים מסוימים ייתכן ויעלה צורך בבדיקות נרחבות יותר של המעי באמצעות קולונוסקופיה, וזאת על-מנת לשלול מחלות מורכבות יותר, כדוגמת סרטן המעי הגס. 

סיבוכים כתוצאה מטחורים הם נדירים, אך הם כוללים בין היתר:

• אנמיה בעקבות איבוד הדם הכרוני כתוצאה מטחורים מדממים.

• במידה ואספקת הדם אל טחור פנימי נפסקת, הטחור "נחנק" ועלול להיגרם כאב חריף ובסופו של דבר הרקמה "תמות" (נמק).
 

כמה זמן נמשכים טחורים?

כאמור, במרבית המקרים הטחורים חולפים ללא טיפול מיוחד בתוך מספר ימים.

עם זאת, ניתן להפחית את תחושת אי הנוחות והגרד באמצעות שינויים בהרגלי החיים:

• אם הטחורים נגרמו כתוצאה מעצירות, יש לנסות ולהפחית את המאמץ הנדרש בעת הטלת הצואה באמצעות שתיית 6-8 כוסות מים ביום, הפחתת כמות הקפאין הנצרכת והגדלת כמות הסיבים התזונתיים במזון, על מנת להקל על תנועת המזון וחומרי הפסולת בצינור העיכול. 

• ניקוי פי הטבעת בתום הטלת הצואה באמצעות מגבון או נייר טואלט לח.

• ניקוי פי הטבעת בתנועת טפיחה ולא בתנועת שפשוף.

• הגבהת הרגליים באמצעות שרפרף בעת הישיבה על האסלה על מנת להקל על הטלת הצואה.

• הקפדה על מנח גב ישר בעת הישיבה על האסלה על מנת להקל על הטלת הצואה.

• ניתן לשקול שימוש במשלשלים על מנת לסייע בפעולת ריקון המעיים.

בנוסף, כיום קיימים בשוק תכשירים רבים הניתנים ללא מרשם ועשויים להרגיע את הגירוי באזור פי הטבעת. חשוב לזכור כי הטיפול בטחורים מסייע בהעלמת התסמינים בלבד ולא מרפא את הטחורים.

כמו כן, מומלץ להימנע משימוש ממושך בתכשיר (מעל שבוע) ולא להשתמש ביותר ממוצא אחד בו זמנית. 

ניתן להתייעץ עם רוקח או עם רופא מטפל במידת הצורך.

על מנת להפחית את הכאב, ניתן ליטול משככי כאבים או לבקש מהרופא חומר אלחוש מקומי.

במידה ונוצרה דלקת באזור פי הטבעת, הרופא עשוי לרשום קרם המכיל קורטיקוסטרואיד.

במקרים מורכבים יותר, ייתכן ויהיה צורך בהליכים פולשניים יותר.

כך, לדוגמא, במידה ונוצר קריש דם בתוך טחור חיצוני, הרופא יכול להסיר אותו באמצעות חיתוך פשוט, שעשוי לספק הקלה מידית.

במקרים של כאב ודימום מתמידים כתוצאה מהופעת טחורים, הרופא עשוי להמליץ על הליכים אחרים הכרוכים ברמה מינימלית של פולשנות לטיפול בטחורים:

• קשירת טחורים על ידי גומייה מסביב לטחור, החוסמת את אספקת הדם וגורמת לנשירת הטחור. הפעולה מבוצעת ע"י פרוקטולוג ומקובלת עבור טחורים פנימיים בלבד. 

• הטרשה – סקלרותרפיה - הזרקת חומר הגורם להצטלקות של טחורים פנימיים. 

• הקרשה-הקפאה - צריבת הטחורים באמצעות אינפרא אדום, לייזר או ביפולרי. 

במידה והליכים אחרים נכשלו, או במקרה של טחורים גדולים, הרופא עשוי להמליץ על ניתוח להסרת טחורים או ניתוח לחסימת זרם הדם לטחורים. ניתוח טחורים ניתן לבצע במרפאת חוץ, ולעיתים יש צורך באשפוז ללילה אחד.

אין אפשרות למנוע לחלוטין הופעת טחורים, אך בהחלט ניתן להפחית את הסיכוי להופעת טחורים במידה ומקפידים על יציאות רכות, העוברות בקלות במעי וברקטום.

מומלץ לנקוט בצעדים הבאים:

• אכילת לפחות 5 מנות ביום של פירות וירקות טריים.

• הפחתת כמות השומן הנצרכת.

• הימנעות ממזונות משומרים ומעובדים.

• אכילת קטניות, אגוזים, גרעינים ומזונות מחיטה מלאה.

• שתייה של 6-8 כוסות מים ביום.

• הימנעות מאלכוהול.

• שמירה על משקל גוף תקין.

• הקפדה על פעילות גופנית.

• הימנעות מתרופות העלולות לגרום לעצירות.

• מומלץ להימנע מהתאפקות ולהתפנות כשעולה הצורך.