רומינציה

כפי שכל הורה יודע, לפעולת האכילה חשיבות רבה בהתפתחות התינוק. מעבר לתרומתה הברורה בהזנתו, תורמת האכילה להתפתחותו המוטורית, והחברתית – שכן פעולה זו מלווה באינטראקציה עם ההורה המאכיל. עבור תינוקות הסובלים מהפרעת רומינציה (העלאת גרה), הופכת האכילה למוקד של קושי.

תסמינים קליניים

רומינציה (העלאת גרה) מוגדרת כהפרעת אכילה של הילדות המתבטאת בלעיסה ובליעה חוזרת של אותה יחידת מזון. לקבלת אבחנה זו, על התופעה להימשך חודש אחד לפחות, ולהופיע לאחר תקופה של תפקוד אכילה תקין. תינוקות הלוקים בהפרעה אינם סובלים מבחילות או מליקוי גופני במערכת העיכול, אולם בעקבות ההפרעה הם עלולים לאבד ממשקלם או לא להעלות במשקל כמצופה, דבר אשר עלול לפגוע בהתפתחותם. בזמן העלאת הגרה, התינוק נראה מרוכז מאוד, גבו מקומר, ראשו נוטה לאחור והוא בוהה. כמו כן, נראה כי התינוק נהנה מן הפעולה עצמה של העלאת הגרה, אך בין פאזות האכילה הוא יראה עצבני ורעב.

שכיחות ההפרעה

ההפרעה נדירה יחסית, והיא מופיעה בעיקר בין גילאי שלושה חודשים לשנה.

אבחנה על-פי ה- DSM

האבחנה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

• העלאת גירה ולעיסה חוזרת של מזון במשך חודש אחד לפחות, לאחר תקופה של תפקוד אכילה תקין.
• ההפרעה לא נגרמה עקב בעיות גופניות הקשורות לקיבה או למעיים או בעקבות מצב רפואי כללי אחר (למשל ליקוי בתפקוד הושט).
• ההפרעה אינה מתקיימת לצד הפרעות אכילה אחרות (אנורקסיה נרבוזה או בולימיה).

אם הסימפטומים קיימים לצד פיגור שכלי או הפרעה התפתחותית נרחבת, עליהם להיחשב חמורים דיים על מנת לקבל אבחנה של העלאת גירה.

גורמים להפרעה

במקרה שהתינוק סובל מפיגור שכלי, מקובל לראות את הפרעת הרומינציה (העלאת גרה) כנובעת מגרייה עצמית. במקרים אחרים הגורם להפרעה שנוי במחלוקת, וישנן השערות שונות להתפתחותה:

• תיאוריות פסיכודינמיות: על פי תיאוריות אלו, ההפרעה מתפתחת בעקבות קשר לא תקין בין האם והתינוק. האם מתאפיינת בדרך כלל בהתנהגות בלתי בוגרת, ואינה מספקת לתינוק תשומת לב ראויה. כתוצאה מכך התינוק אשר אינו מגורה ומסופק רגשית דיו, מנסה לספק את עצמו ע"י העלאת הגירה.

• תיאוריות למידה: על פי תיאוריות אלו, רומינציה הינה פעולה מתגמלת עבור התינוק, שכן היא מסבה לו הנאה דרך גרייה עצמית. בנוסף,עצם הפעולה מפעילה את הסביבה וגורמת לה להתייחס אל התינוק, מה שמעודד אותו לחזור שוב ושוב על התנהגותו. 

• גורמים ביולוגים: מספר מחקרים מצביעים על קשר סיבתי בין תפקוד לקוי של מערכת העצבים האוטונומית לבין רומינציה.

טיפול

ההפרעה עלולה להיות מסוכנת ובמקרים קיצוניים אף לגרום למוות, לכן חשוב לטפל בה בהקדם. טיפול המשלב פסיכותרפיה עבור האם וטיפול התנהגותי עבור התינוק מביא לשיפור משמעותי בתפקוד:

• פסיכותרפיה: במהלך הטיפול האם מקבלת הדרכה ותמיכה רגשית, על-מנת לשפר את הקשר בינה לבין התינוק ועל מנת ליצור לתינוק סביבה תומכת ואוהבת.

• טיפול התנהגותי: במהלך הטיפול יקבל התינוק גירוי בלתי נעים (לדוגמא, טפטוף של מיץ לימון לפה) בכל פעם שיבצע העלאת גירה, כך הוא ילמד לקשר בין התנהגות העלאת הגירה לתחושה בלתי נעימה ויחדל לבצעה. בנוסף, ניתן להתערב על מנת למגר את ההתנהגות בדרך של "הפרעה" – על ידי משיכת תשומת לבו של התינוק בכל פעם שהוא מבצע את ההתנהגות, מה שיפריע לו לבצע את הרומינציה (העלאת גרה).