בדיקות דם הן שם כללי של מגוון בדיקות רחב מאד שניתן לבצע על ידי לקיחת דוגמית לתוך מבחנה, של דם מהגוף, וסריקתה במעבדה.
בדיקת דם מטרתה לבדוק ערכים של חומרים שונים המצויים בדם, למשל ספירה של מס' תאי הדם, ריכוז המלחים בדם, ורמות שונות של מרכיבי דם המעידים על מצבי חולי שונים, כגון: רמת המוגלובין שיכולה להעיד על אנמיה, רמת תפקודי כליה או כבד שיכולות להצביע על פגם בתפקוד מערכות אלה, רמת סוכר שיכולה להעיד על התפתחות סוכרת, רמות כולסטרול בדם ועוד. בנוסף ניתן ע"י בדיקת דם לזהות גורמים מזיקים שונים הנמצאים בגוף, זאת ע"י לקיחת תרבית מן הדגימה, וחיפוש אחר חיידקים, וירוסים שונים וכו' המסתובבים בזרם הדם.
צילום: shutterstock
מחלות קשורות
מגוון רב מאד של מחלות ניתנות לגילוי ומעקב ע"י בדיקת דם- אנמיה, בעיות קרישה, סוכרת, התייבשות, אי ספיקת כליות, מצבי דלקת, זיהומים שונים, מחלות של הכבד, סרטן הדם, נזק לשריר הלב ועוד.
מתי עושים את הבדיקה
בדיקת דם נעשית לרוב באופן שגרתי, לצורך מעקב בסיסי אחר בריאות האדם, אשר מבצע בדיקה אצל רופא באופן שגרתי. בעזרת בדיקות אקראיות אלה, ניתן לעיתים לגלות מצבי חולי שונים, שלא היו נותנים את אותותיהם לולא הבדיקה למשך זמן רב, וכך מקדימים להם טיפול. בדיקות הדם אשר מבצעים באופן שגרתי כוללות לרוב- ספירת מרכיבי הדם, בדיקת כימיה בסיסית בדם, רמת שומנים וכולסטרול וכן תפקודי כליה וכבד.
בדיקות דם ספציפיות נדרשות לביצוע במצבי מחלה, לשם זיהוי תהליך כלשהו שמתרחש בגוף. מגוון הבדיקות שיבוצעו תלוי בסימנים והסימפטומים שהחולה מציג, למשל- חולה שמגיע עם חום גבוה מאד, יתכן וסובל מזיהום, ותשלח בנוסף לבדיקות הדם השגרתיות גם בדיקה לתרבית דם, במטרה לנסות ולאתר את הגורם המזהם.
אוכלוסיות בסיכון
על נבדקים אשר נגועים במחלות זיהומיות, המועברות דרך הדם, כגון צהבת (הפטיטיס),HIV וכו' ליידע על כך את הצוות הרפואי לפני הבדיקה. מחלות זיהומיות אינן מהוות התוויית נגד לביצוע הבדיקה, אולם על הצוות הרפואי לנקוט באמצעי זהירות למניעת הדבקות.
אופן ביצוע הבדיקה
איך להתכונן לבדיקה
אין צורך בהכנה מיוחדת לבדיקה, אולם לפני ביצוע בדיקת דם שגרתית, יש לרוב לשמור על צום, במשך 12 שעות (מותרת שתיית מים בלבד). הסיבה לכך היא בכדי לאפשר מדידה מדויקת עד כמה שאפשר של הערכים הבסיסיים של החומרים בדם, שכן פירוק המזון בדם עלול להביא לבדיקה שגויה, וערכים מוגברים מהרגיל של סוכר, כולסטרול ועוד. לרוב אין מניעה בלקיחת תרופות, באם ישנן, לפני הבדיקה, אך מומלץ להיוועץ על כך עם הרופא.
אופן ביצוע הבדיקה
באופן שגרתי, בדיקת דם מבוצעת כאשר זרוע הנבדק מושטת הפוכה על גבי משטח ישר או שולחן. הבודק מהדק רצועת גומי סביב החלק העליון של הזרוע, על מנת לעצור עד כמה שניתן ובאופן זמני את זרימת הדם ביד, בכדי למנוע דליפה מוגברת של דם מאזור הדקירה. לאחר מכן, הנבדק מתבקש לכווץ את כף היד עד כמה שניתן, פעולה שמסייעת לבודק במציאת כלי דם טוב ללקיחת הדגימה, לרוב וריד באזור המרפק או האמה. לעיתים לוקחים את הדגימה מאזור גב כף היד. כאשר מאתרים וריד שנראה מתאים בגודלו, מחטאים את האזור ע"י מטלית ספוגה באלכוהול ודוקרים את הוריד ע"י מחט דקה, שמחוברת למבחנה, למזרק או ל"פרפרית" בדיקה. הפעולה מעט לא נעימה וגורמת לכאב קל בשל הדקירה. בהמשך הבודק שואב את כמות הדם הרצויה, בהתאם למס' מבחנות הבדיקה (מס' המבחנות הנדרש משתנה בהתאם לכמות וסוג הבדיקות המבוקשות מהמעבדה). בסיום השאיבה, מוצאת המחט בזריזות מן הוריד, ויש ללחוץ מייד על אזור הדקירה (ע"י מטלית), בכדי למנוע היווצרות שטף דם באזור. המבחנות נלקחות למעבדה לצורך בדיקה. לעתים יש צורך בניסיון דקירה שני או שלישי,זאת במידה ולא מצליחים לחדור לכלי הדם, או שלא מצליחים להוציא את כמות הדם הרצויה בפעם הראשונה. נדרשת סבלנות כלפי הבודק, שכן פעולה זו אינה תמיד פשוטה, אולם לרוב לוקחת כ-5-10 דק'.
אחרי הבדיקה
ניתן להפסיק ללחוץ על אזור הבדיקה לאחר כ-2-3 דק' או כאשר פוסק הדימום. לרוב מתפתח שטף דם קל באזור הדקירה, שחולף תוך מס' ימים ואינו דורש טיפול. לעיתים נדירות עלול להתפתח שטף דם משמעותי, כואב ונפוח באזור הדקירה, ויש לדווח על כך לרופא, על מנת לשלול זיהום באזור הוריד (פלביטיס), אשר דורש טיפול בחבישות חמות מס' פעמים ביום. הסיכון שקיים בבדיקת דם נובע מדגימה במחט נגועה בזיהומים, ולכן יש להימנע עד כמה שניתן מלבצע בדיקות דם במדינות עולם שלישי, ובאזורים בעולם בהם תנאי ההיגיינה אינם מוקפדים במלואם. במרפאות ובבתי החולים בארץ כל המחטים הן חד פעמיות.
פענוח תוצאות
יש לציין כי לעתים ישנן טעויות מעבדה, וכי כאשר ישנן תוצאות שחורגות מן הנורמה בצורה יוצאת דופן ושלא תואמות למצב החולה, יש לחזור על הבדיקה שנית.
אנמיה הוא מצב בו מספר תאי הדם האדומים נמוך. למצב זה גורמים אפשריים רבים: חסר ברזל (המוגלובין בנוי מברזל), חסר ויטמין B12, הרס מוקדם של תא הדם האדום, מחלות של מוח העצם, ועוד. כאשר ישנה בעיה במבנה תא הדם או כאשר מספר התאים נמוך, נפגע כושר נשיאת החמצן שלהם ויופיעו תסמינים של חולשה, עייפות וירידה בכושר הגופני. באנמיה קשה יותר ייתכן קוצר נשימה, קצב לב מהיר, כאבי ראש, חיוורון, בלבול וסימני אי ספיקת לב. מידע רב מצוי באינטרנט ובאתרים הבאים: http://www.nlm.nih.gov/medlineplus/anemia.html
שני המדדים שאת מציינת, הם "מדדי דלקת". ערכם עולה בתגובה לתהליך דלקתי או זיהומי בגוף. נויטרופילים הם סוג של תאי דם לבנים, ולרוב ערכם עולה בתגובה לזיהום חיידקי (הדבר מעיד על פעילות המערכת החיסונית). מידע נוסף על נויטרופילם ומשמעותם תוכלי למצוא כאן: http://www.infomed.co.il/medTest1.asp?tID=10
Poliomyelitis היא מחלה זיהומית נגיפית שפוגעת במערכת העצבים ההיקפית. המחלה מופיעה במגיפות, ופוגעת באנשים שלא חוסנו בילדות. התסמינים מתחילים 12-7 יום לאחר ההדבקה. ברוב המקרים' המחלה חולפת מאליה ולא גורמת לשיתוק. במקרים קשים' התסמינים הקלים מלווים בחולשה, ולאחר מכן בשיתוק של השרירים. ניתן לעשות בדיקת דם הבודקת את כמות הנוגדנים בדם כנגד הווירוס. בנוסף, ניתן לקחת דגימה מהנוזל המוחי-שדרתי וגם לנסות לבודד את הווירוס ולחפש תאים האחראים על זיהום, אם הזיהום הוא חדש. מעבר לכך, ישנן עוד בדיקות, כגון בדיקות הדמייה ו-EMG, היכולות להעריך את כמות הפגיעה. אם ישנו חשד שהפגיעה במערכת העצבים, או שיתוק של חצי פלג גוף, אינו בשל הווירוס, ניתן לבצע CT או MRI של המוח לראות אם יש פגיעה מוחית מסיבה אחרת. אם אתה חושד במקורות אחרים לפגיעה, אני מציעה שתפנה לבדיקת נוירולוג. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד
יכולה להיות בעיה בספיגת הברזל. יש לקחת את הכדורים עם מיץ תפוזים או מאכלים חמוצים אחרים ולא עם חלב שהוא בסיסי. ייתכן שיש בעיה אחרת של ספיגת ברזל או איבוד דם ממערכת העיכול. אפשר לחשוב על מחלה בשם צליאק, שבה יש רגישות לגלוטן. פעמים רבות היא באה לידי ביטוי באנמיה בלבד. הייתי ממליצה לעשות בדיקת קולונוסקופיה לצורך בירור ולקיחת ביופסיה. כך עושים את האבחנה. יש גם בדיקת נוגדנים בדם שניתן לבצע על מנת לסייע בתהליך האבחון של צליאק. יש לחשוב על סיבות אפשריות אחרות לדימום או לאובדן כמות משמעותית של דם בזמן מחזור וכדומה. ייתכן שיש איזו דלקת ברירית המעי שמפריעה בספיגה. תאי דם לבנים הם מדד לתהליך דלקתי כשלהו בגוף. יש בהחלט לערוך בירור בעניין. פני לרופא המטפל לצורך הפנייה לבדיקות הרלוונטיות. ד"ר שירי אורי - אינפומד
אני מניחה שמידע כללי על סוג הדם ועל חיסון נגד גורם Rh כבר רכשת לעצמך, ובכל מקרה, אני מצרפת קישור למידע על החיסון במאגר החיסונים של אינפומד: http://www.infomed.co.il/vacc1.asp?vID=26
נושא הגובה מטריד רבים מבני גילך. חשוב להבין שגורמים שונים משפיעים על הגובה הסופי שלנו, חלקם גנטיים וחלקם קשורים להשפעות סביבתיות, כמו תזונה, מחלות, או אפילו האיזור הגיאוגרפי בו אנו גדלים. הדבר החשוב מבחינה התפתחותית הוא לאו דווקא הגובה הסופי, אלא קצב הגדילה. קצב הגדילה שונה מאדם לאדם. צניחה פתאומית בקצב הגדילה, שלעיתים מלווה גם בצניחה בקצב העלייה במשקל, הוא נושא לבירור על ידי הרופא המטפל. את קצב הגדילה ניתן לחשב על ידי טבלאות ומחשבוני צמיחה שונים שנמצאים אצל הרופא המטפל או אצל מומחה לאנדוקרינולוגיה. באמצעות המחשבון הבא תוכל לחשב את הגובה שלך ביחס לגובה שאר האוכלוסייה. http://www.infomed.co.il/CalcDevlp.htm
בשנת 1997 גילו חוקרים מתל השומר - פרופ' הלר, זוהר ופרס - את הגורם לקדחת ים תיכונית משפחתית, FMF. מקור המחלה הינו מספר מוטציות בגן המקודד ליצירת חלבון בשם פירין, הממוקם בכרומוזום מספר 16. רק בכ 80% מהחולים ניתן לאתר אחת מחמש המוטציות המוכרות, מה שמותיר 20% מהמקרים, בהם יש בדיקות גנטיות שליליות, ועדיין יש FMF. המוטציה השכיחה ביותר נקראת M694V ונמצאת ביהודים ממוצא צפון אפריקאי, עירק, ארמנים, תורכים וערבים. האבחנה מורכבת מסיפור מחלה אופייני של אפיזודות חוזרות של כאבי בטן, חזה ומפרקים וחום שנמשכים מספר ימים וחולפים מאליהם, סיפור משפחתי של FMF, בדיקות דם למדדי דלקת בזמן ההתקפים, ותגובה לקולכיצין. הבדיקות הגנטיות עשויות כאמור לעזור בביסוס האבחנה, ברוב המקרים אולם לא בכולם. לפרטים נוספים ניתן לראות בקישור הבא: http://padeh.net/FMF/The_attacks.htm
הסיבה השכיחה ביותר לרמת קליום (אשלגן) גבוהה בדם היא טעות מעבדתית הקשורה באופן לקיחת הדם, לכן חשוב לחזור על הבדיקה. האם ביצעת את הבדיקה מספר פעמים ואכן רמת האשלגן גבוהה? רמת אשלגן גבוהה עלולה להיות דבר מסוכן ולגרום בין היתר להפרעות בקצב הלב ולהפרעות עצביות. חשוב לברר האם ישנה סיבה מאחורי העלייה הזו - אולי לקיחת תרופות מסוימות, בעיות בכליות, הרס רקמה ועוד. לעיתים הסיבה לרמת אשלגן גבוהה טמונה במזונות עתירי אשלגן. אם עברת בירור ולא נמצאה סיבה לרמת האשלגן הגבוהה, מוטב שתשתדלי להימנע ממזונות עשירים באשלגן כגון פירות הדר, בננות, אבוקדו, חלב, מלח ללא נתרן ועוד. תוכלי לשוב לרופא המשפחה ולהתייעץ איתו אם יש לו הצעות נוספות, בהתאם לבירורים שכבר עברת ולתרופות שאולי את נוטלת. יש מידע רב על הנושא באינפומד, תוכלי לאתר אותו בעזרת מנגנון החיפוש. להלן כמה תשובות, באחת מהן תמצאי קישור לרשימה של כמויות האשלגן במזונות השונים. http://www.infomed.co.il/questions/q_062506_6.htm