השתלת קרנית (Corneal Transplantation)

תשובה: קרוב לודאי כי אין קשר בין הציסטה לבין כאבי הראש, היות שהציסטה, לדבריך, קיימת זה זמן רב, ועד כה לא היוותה בעיה. לא ציינת אם ראה אותה רופא ומה היתה התייחסותו או אם חל שינוי בגודלה, אך קרוב לוודאי שמדובר בעניין קוסמטי בלבד, ולכן השיקול בהוצאתה אינו רפואי. לא סיפרת אם עשית בדיקות הדמיה כלשהן, אבל מהסיפור נשמע כי זו ציסטה תת-עורית, ולכן אין קשר בינה לבין תפקודי המוח, שכידוע נמצא בתוך קופסה קשיחה וסגורה הנקראת גולגולת. בכל מקרה, אם כאבי הראש והחולשה נמשכים, עליך לפנות לרופא המשפחה או לנוירולוג על מנת לעבור בירור. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד

תשובה: פטריגיום הוא קרום בצורת משולש הנמצא על הקרנית, בדרך כלל בחלקה הפנימי, שנוצר על ידי לחמית מעובה ומנוונת והמופיע בעיקר באקלים חם. קטרקט היא עכירות של העדשה הגורמת לעיוורון חלקי או מלא. העכירות היא בדרך כלל תהליך ניווני תלוי גיל. גורמים נוספים המאיצים את התהליך הם עישון, צריכת אלכוהול, חשיפה לשמש, שימוש קבוע בסטרואידים וסוכרת. הטיפול המקובל ביותר בשני המקרים הוא ניתוח להחלפת העדשה, המחזיר את הראיה לקדמותה. לעוד מידע: http://www.infomed.co.il/questions/q_050804_2.htm

תשובה:

בשיטה הישנה להשתלת קרנית, אחוזי הסיבוכים ומשך ההחלמה הם ארוכים יותר. המעקב אחר החולה צריך להיות ממושך והשיפור בראיה בעזרת הקרנית המושתלת הוא הדרגתי ואיטי יותר. בנוסף, לעיתים רבות נותרים ליקויי ראיה לאחר הניתוח, שקשה להתגבר עליהם באמצעי תיקון רגילים (עדשות או משקפיים), דבר המקשה על הגעה לחדות ראייה אופטימלית. בשיטות החדשות יותר (DSEK / לייזר) משך ההחלמה הוא קצר יותר, בשל חוסר הצורך בתפרים, וחוסר הצורך לרוב בהשתלה מלאה אלא רק חלקית.

תשובה:

בשיטות החדשות, מתאפשרת השתלת קרנית חלקית, בהן מחליפים רק את השכבה הפגועה בקרנית: בניתוח בשיטת DSEK- מוחלפת רק השכבה הפנימית של הקרנית, שהיא שכבת תאי האנדותל. שיטה זו טובה לתיקון בעיות הנובעות ממחלות הקטרקט, בצקת בקרנית ועוד, הפוגעות בשכבת תאים זו, תוך נזק מינימלי לרקמה בעת ההשתלה, והחלמה מהירה יחסית. בניתוח בשיטת IEK- באמצעות קרני לייזר נעשה חיתוך מדויק של צורת השתל מקרנית התורם, והיא תואמת בדיוק לחיתוך שנעשה בעין הפגועה, כך שאין כמעט צורך בתפרים, וההתאמה של השתל היא טובה מאד.

תשובה:

התשובה היא כן. כיום מרבית מושתלי הקרנית נעזרים במשקפי ראייה לתיקון אופטי של חדות הראיה לאחר הניתוח, שכן ניתוח השתלת הקרנית אינו מטפל בחדות הראייה, ולעיתים לאחר הניתוחים נשארים עיוותים הדורשים תיקון (צילינדר וכו'). לגבי עדשות מגע, למרות הקרבה הגדולה לקרנית המושתלת, לאחר מספר חודשים של החלמה טובה של הקרנית, אין מניעה בהתאמת עדשות מגע מיוחדות. ישנו צורך להקפדה מרבית על היגיינה של העין והעדשות על מנת לצמצם סיכון בזיהומים.

תשובה: דקסימון - Cyclosporin A - זוהי תרופה המדכאת את מערכת החיסון שניתנת לאנשים אחרי השתלות, לאנשים עם דלקת פעילה, ולאנשים עם פסוריאזיס קשה. יש לה תופעות לוואי רבות שהנפוצות ביותר מביניהן הן עייפות, שיעור יתר, תפקוד ירוד של הכליות ושל הכבד, יתר לחץ דם, הפרעות במערכת העיכול והרגשת חום בידיים וברגליים. גם הסיכון לזיהומים גבוה יותר. לא מצאתי שום מידע לגבי השפעת התרופה על הזרע. הדבר היחיד שאינו מומלץ וקשור להריון הוא הנקה בזמן נטילת התרופה. אמליץ על התייעצות עם הרופא המטפל ומעקב לגבי כל הקשור לתופעות הלוואי של התרופה ולכניסה להריון. בהצלחה ד"ר קרן גלרון - אינפומד

תשובה:

הסיכון העיקרי בניתוח השתלת קרנית הוא דחייה של השתל, אולם מכיוון שמדובר ברקמה חסרת אספקת דם יחסית, ושאין צורך בהתאמת סוג דם או סיווג רקמות, שיעורי דחיית השתל אחרי ניתוחים אלה הם נמוכים יחסית, הנמוכים ביותר מבין כל ניתוחי השתלות האיברים. שיעורי הצלחת השתלת קרנית היא למעלה מ-90%, ההחלמה הינה מהירה יחסית, והטיפול לאחר הניתוח כולל לרוב טיפות עיניים בלבד.

תשובה:

הטיפול בעין לאחר השתלת קרנית חיוני לשם החלמה מהירה ושלמה של העין, ולמניעת דחיית השתל. במידה וקיימות הפרשות בימים הראשונים לאחר הניתוח ניתן לנקותן באמצעות צמר גפן נקי ספוג במים רותחים שהתקררו. טיפול אנטיביוטי לעין לאחר הניתוח כולל טיפות עיניים למשך של כשלושה שבועות או יותר בהתאם לצורך. כמו כן, יש להזליף טיפות עיניים אנטי-דלקתיות לתקופה של כ-6 חודשים מההשתלה. טיפות אלו כוללות טיפות נוגדות דלקת, סטרואידים ותרופות נוגדות חיסון. ישנה חשיבות ניכרת לטיפול העיני הקפדני, לצורך שמירה על שקיפות הקרנית, מניעת בצקת בקרנית או זיהום. בנוסף, ישנו צורך להרכיב במשך היום משקפי הגנה על העין, ובמשך הלילה לישון עם מגן עיני הנצמד חיצונית, למשך של כ-3 שבועות.

תשובה: קטרקט אינו נחשב לגורם מרכזי לעיוורון בישראל או בעולם המערבי בכלל. כאשר בודקים את הנתון שאתה מביא לגבי 114 מקרים מ-2005 או 107 מקרים מ-2006, בהם אנשים קיבלו תעודת עיוור בגלל קטרקט, ניתן לראות כי שיעורם הוא 6% ו-6.4% בהתאמה מסך כל המקרים בהם קיבלו אנשים תעודת עיוור בשנים אלו. נוסף על כך, הנתונים מתייחסים לכל מקרי הקטרקט, מקטרקט מולד ועד לקטרקט תלוי גיל, מילדים שכתוצאה מהקטרקט סובלים מעין עצלה ועד לאנשים שנותחו בשל הקטרקט עם סיבוכים במהלך הניתוח או אחריו. הגורמים המרכזיים בעולם המערבי לעיוורון (וכתוצאה מכך גם להוצאת תעודת עיוור) הם ניוון תלוי-גיל של המקולה (AMD), רטינופתיה סוכרתית ומחלת הגלאוקומה, אשר ביחד הם יותר מ-50% מהמקרים בהם הוצאה תעודת עיוור. בעולם השלישי, שני גורמים מרכזיים נוספים הם מחלת הטרכומה והקטרקט, מאחר שהיכולת לקבל טיפול רפואי מוגבלת בארצות אלו. נעשים מאמצים בינלאומיים בהיקף נרחב (על ידי ה- WHO וארגונים פרטיים) לטיפול בשתי מחלות אלו. הטיפול בקטרקט הוא כירורגי, והשיפור בטכניקות הניתוחיות ובאופטיקה (העדשות שמשתילים) הקטינו את הסיבוכים (שעדיין ישנן) והעלו את שביעות רצון המטופלים. בברכה, ד"ר עידו דידי פביאן - אינפומד