תאור
דום לב מוגדר כמצב קליני הנובע מהפסקת פעילותו המכנית של שריר הלב ואי-אספקת דם למוח, עד לאובדן הכרה. תופעה זו היא תולדה של מכלול גורמים פתופיזיולוגיים המובילים את הלב "לסוף דרכו".
המנגנונים האחראים לוויסות פעילותו המכנית של הלב כוללים מערכות מטבוליות ונירואנדוקריניות. מערכות אלו קורסות בשורה של מצבים פתולוגים שמקורם בבעיה בשריר הלב עצמו, בכלי הדם הכליליים המזינים את שריר הלב, או בתהליכים מערכתיים המשפיעים במישרין או בעקיפין על פעילות הלב עד להפסקת פעילותו המכנית של שריר הלב, אם על רקע של הפרעת קצב חדרית סופנית, או בשל היעדר קיצוב חשמלי, חסימה במערכת ההולכה החשמלית של הלב, או הפרעה מכנית ראשונית או מישנית של הלב, אשר אינם מגיבים מבחינה מכנית לקיצוב החשמלי.
