קנאביס: סם או תרופה?

המריחואנה והשימוש בה היו נפוצים ברחבי העולם כבר לפני אלפי שנים. הוכחות לכך ניתן למצוא בקברים ומערות בסין, הודו, רוסיה, סוריה, מצרים וישראל. רבים היו נוהגים לצרוך אותו כ"סם השמחה" או "תרופה לאבלות", כחלק מטקסים דתיים וכהכנה לפני יציאה לקרב. 

בארצות הברית, בשנות ה-20 של המאה הקודמת נקשר השימוש בסם לתחומים כגון מוזיקה ואומנות, כשנגני ג'ז, סופרים ואינטלקטואלים היו צורכים אותו "כדי לקבל השראה". החוק באותם ימים לא אסר על שימוש במריחואנה (היא אפילו שימשה כתחליף למורפין), אך מקרי אלימות רבים ששויכו לשימוש מופרז בסם גרמו לממשל להוציא את המריחואנה מחוץ לחוק באוגוסט 1930. כיום השימוש במריחואנה שלא למטרות רפואיות אסור ברוב מדינות העולם, כולל ישראל.

המריחואנה בשירות הרפואה

כבר מהמאה ה-19 הכירו אנשי הרפואה את השפעתה הרפואית של המריחואנה כמשככת כאבים, והיא שימשה כתרופה להפחתת כאבים בזמן הלידה וכטיפול זמני לכאב שיניים.

המושג "מריחואנה רפואית" נטבע בשנים האחרונות בעקבות עדויות רבות של חולים במחלות כרוניות (כגון סרטן ואיידס) על כך שהשימוש במריחואנה, גם באופן לא חוקי בזמנו, סייע להם בהקלת הסימפטומים הקשורים למחלה שממנה סבלו, בין השאר הקלה בבחילות, הפחתת כאבים, הרגעה, כיוח, שיפור התיאבון ועיכוב תהליכים דלקתיים.

אמנם מריחואנה "רגילה" ומריחואנה "רפואית" מופקות מאותו הצמח, אך יש ביניהן מספר הבדלים משמעותיים:

מריחואנה המשמשת כסם למטרות פסיכואקטיביות תכיל לרוב ריכוז גבוה של THC (הגורם להשפעות פסיכואקטיביות) וריכוז נמוך של CBD (בעל השפעות תרפויטיות). במריחואנה למטרות רפואה המצב יהיה הפוך, כאשר ריכוזו הגבוה של ה-CBD ימנע תופעות שליליות המיוחסות לצריכת יתר של THC. 

הקנאביס הרפואי גדל בחממות תחת השגחה קפדנית הן של משרד הבריאות והן של משרד החקלאות, מה שמבטיח רמת סניטציה גבוהה וסיכון נמוך לזיהום בחומרים אחרים. עובדה זו מבטיחה שהמוצר הסופי יהיה בעל ריכוז THC מוגדר ומבוקר, בין השאר בעזרת פרופיל גנטי.

מריחואנה משמשת לרוב כ"סם חברתי" או למטרות פנאי, בעוד המריחואנה הרפואית ניתנת כטיפול על ידי רופא מומחה. כך, שהסבירות להופעה של תופעות לוואי נמוכה ביותר וגם אם הופיעו כאלה – הן קלות לזיהוי וטיפול על ידי שינוי במינון.

מבחינה חוקית – נדרש אישור מיוחד על מנת לצרוך מריחואנה רפואית. חולה העומד בקריטריונים לשימוש במריחואנה כתרופה עובר סקירה מסודרת לגבי סיכויי ההצלחה של הטיפול, הסכנות, תופעות הלוואי והתוויות הנגד. ישנן הגבלות ספציפיות (כגון האיסור לנהוג תחת השפעת הסם), שעליהן ניתן דגש מיוחד. הרישיון ניתן לשלושה חודשים והוא תלוי מעקב רפואי. 

ישנן טענות בעד ונגד השימוש במריחואנה רפואית. המצדדים בשימוש טוענים כי המריחואנה יעילה במקרים בהם לא היתה הטבה בשימוש בתרופות "קונבנציונליות", כאשר דוגמא טובה לכך היא שיפור התיאבון בחולי איידס וסרטן. התומכים אף ציינו כי לא רק שלמריחואנה יש השפעות רפואיות מוכחות – היא אפילו צריכה לשמש כתרופת "קו ראשון" במקרים של נוירופתיה ומחלות נוספות, כפי שהוכח במחקר אקראי ומבוסס פלצבו באוניברסיטת קליפורניה בשנת 2010.

מחקרים נוספים איששו את ההנחה ואף הוסיפו שלא רק שעישון קנאביס שיפר את מצבם של החולים – הוא אף היה יעיל יותר מכל התרופות האחרות המצויות כיום בשוק, במיוחד בחולים בטרשת נפוצה (multiple sclerosis – MS).

מצדו השני של המתרס, המתנגדים לשימוש במריחואנה טוענים כי היא טרם קיבלה אישור של ה-FDA והיא עלולה להיות הסיבה לתופעות בריאותיות שליליות, כמו מחלות ממאירות בדרכי הנשימה העליונות ובריאות בעקבות העישון. בנוסף, קשה לשלוט במינון הנלקח בצורת עישון (בדומה לאינהלציה) וכיום יש תרופות אחרות, חלקן מבוססות על החומר THC, שמטרתן טיפול בבחילות וכאבים כתוצאה מכימותרפיה.

מחקר שפורסם בשנת 2012 על ידי ארגון הבריאות הלאומי האמריקני (NIH) הגיע למסקנה כי ראיות הולכות ומצטברות כי קנבינואידים עשויים להיות תרופה יעילה לאינדיקציות מסוימות וכי "הסיווג של מריחואנה כסם, כמו גם המחלוקת המתמשכת סביב השאלה האם קנביס הוא בעל ערך רפואי מהווים מכשול להתקדמות רפואית בתחום זה". 

תופעות הלוואי של קנאביס רפואי

ארגון הרוקחות בישראל פרסם לאחרונה סקירה מקצועית בנושא הקנאביס הרפואי, המפרטת את תופעות הלוואי של הצמח, כמו גם את האינטראקציה בינו לבין תרופות אחרות בהן נוטים להשתמש מטופלים שצורכים קנאביס רפואי.

על פי הסקירה, בין תופעות הלוואי שיכולות להיגרם בשל עישון, הן אופוריה או דיספוריה, רגיעה, חרדה ופסיכוזה, עוררות יתר מלווה בנמנום, חידוד חושים מלווה בהאטה בתפישה, הגברת הפעילות המוטורית ולאחריה בעיות קואורדינציה.

הסקירה מציגה, כי אצל מטופלים מבוגרים הסובלים ממחלות קרדיווסקולריות עולה הסיכון לשינויים בלחץ הדם, התקף לב, קרדיומיופתיה, מוות לבבי פתאומי והפרעות בקצב הלב, כמו גם אירועים צרברווסקולריים כמו שבץ מוחי ואירועים איסכמיים, פגיעה בכלי דם היקפיים, צליעה לסירוגין ונמק של האצבעות.

על פי הסקירה, עישון קנאביס עלול לפגוע בריריות הברונכים בשל הזפת שנוצרת בזמן שריפת העשב, להקטין הולכת אוויר ולפגוע בפעילות האנטימיקרוביאלית של המקרופגים בתוך נאדיות הריאה. כתוצאה מכך, שימוש ארוך טווח בקנאביס בשאיפה מגביר סיכון לתופעות ומחלות כמו פארינגיטיס, ריניטיס, אסתמה, ברונכיטיס, דלקות ריאה, אמפיזמה וסרטן הריאות.

מריחואנה רפואית – המצב בישראל

בישראל קנאביס אינו מוכר כתרופה לשימוש חופשי. רק משנת 2008 החל בארץ שימוש מוגבל במריחואנה כטיפול רפואי, אך הוא ניתן על ידי גורם יחיד, שהיה מורשה לאשר את הטיפול. עקב עומס הפניות של חולים והסבל שנגרם להם כתוצאה מהמתנה ארוכה – התכנסה בשנת 2014 ועדה בין משרדית שכללה נציגים ממשרד הבריאות, משרד החקלאות, רופאים, נציגי משטרה ועורכי דין. 

הוועדה סיכמה כי יש להסמיך רופאים נוספים (בעיקר בתחום בריאות הנפש והאונקולוגיה) לתת טיפול במריחואנה רפואית, וכיום מספרם מונה כמה עשרות. המחלות המזכות באישור לקנאביס רפואי הן סרטן, פרקינסון, כאבים כרוניים, גלאוקומה, טרשת נפוצה, קרוהן, איידס, אפילפסיה והפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). ההערכה היא כי כיום קיימים בישראל כ-18 אלף רישיונות לשימוש בקנביס רפואי ועל פי ההשערות עד שנת 2018 צפוי מספר הרישיונות להגיע לכ-40 אלף.