דיכוי מח העצם

הגורמים הנפוצים לדיכוי מח עצם הם טיפולים כימותרפיים, טיפולי הקרנה[2], וסרטן של מח העצם – מיאלומה נפוצה[4].

אבחון של דיכוי מח עצם נעשה על ידי בדיקות דם שמצביעות על רמות נמוכות של תאי דם אדומים, לבנים וטסיות דם[1].

סיבוך של דיכוי מח העצם הוא למעשה תופעת הלוואי של דיכוי ייצור התאים השונים.

במצב של ירידה בייצור תאי הדם הלבנים, יכולים להתרחש זיהומים חוזרים ונשנים, וזיהומים מסכני חיים4. כאשר ישנה רמה נמוכה מאוד של טסיות דם, הדימומים עלולים להיות מסכני חיים[4].

כאשר הגורם לדיכוי מח העצם הוא טיפול כימותרפי, רמות תאי הדם והטסיות חוזרים לעצמם בתוך מספר שבועות מסיום הטיפול. במקרים קלים אין צורך בטיפול, אך לעיתים נדירות, כאשר במהלך הטיפול עולים סימנים מחשידים לנזק בלתי הפיך, יש להפסיק או להפחית את הטיפול ולתת למח העצם זמן להתאושש[5].

מנות דם יכולות להועיל לפרק זמן קצר לטיפול ברמות נמוכות של טסיות ותאי דם אדומים[5].

טיפול נוסף הוא הזרקות של גורם גידול (growth factor), שהוא חומר מיוחד אשר מעודד את הפעילות של מח העצם. ישנם סוגים שונים של גורמי גידול המעודדים ייצור של תאים אדומים, תאים לבנים וטסיות הדם[5].

במצב בו ישנה פגיעה בלתי הפיכה במח העצם, יש צורך בהשתלה של מח עצם[5].

אין דרך למנועה דיכוי מח עצם, אך ניתן לנסות ולהקל על התסמינים במקרים קלים. ישנן מספר דרכים לעשות זאת, ובהן[5]:

• להימנע ממאמצים קיצוניים.
• לבצע פעילות גופנית בעצימות נמוכה.
• להימנע ממאכלים שעלולים לגרום לדימום.
• להתנזר מאלכוהול.
• לשטוף ידיים בתדירות גבוהה למניעת זיהומים.
• לאכול מזונות עשירים בחלבונים.
• לשתות הרבה מים.
• להפסיק להתגלח.