הרפס

קיימים שני זנים של וירוס הרפס סימפלקס:

• HSV מסוג 1 (1-HSV). סוג זה גורם בדרך כלל לפצע בשפתיים ולפצעים סביב הפה, אם כי הוא יכול להתפשט אל אזור איברי המין בעת קיום יחסי מין אורליים.

• HSV מסוג 2 (2-HSV). זהו הסוג הגורם להופעת הרפס גניטלי. הוא מועבר בעת קיום יחסי מין או במגע עם אזורי עור נגועים. 2-HSV הוא וירוס נפוץ מאד ומדבק מאוד, כך שבמקרים מסוימים, הדבקה עלולה להתרחש גם כשאין פצעים.

המצבים הבאים עלולים להעלות את הסיכון להתעוררות הנגיף ולהתפרצות חוזרת של התסמינים:

• הופעה של מחלה כלשהי.

• שהייה בשמש.

• חום גוף גבוה.

• וסת.

• ניתוח.

• סטרס נפשי או גופני.

• פציעה.

האבחון נעשה על פי ההסתמנות קלינית (אם כי הביטוי באיברי המין יכול להיות בלתי אופייני) – זיהוי גופני של הופעת המחלה, וזאת לצד תיאור התחושות של המטופל אצל הרופא.

במקרים מסוימים יתבצעו בדיקות מעבדה לצורך אבחון של הרפס סימפלקס באמצעות בדיקה מיקרוסקופית של דגימה מנוזל הפצע או באמצעות בדיקת דם. מטרת הבדיקות הן לזהות נוגדנים לנגיף. 

במקרה של חשד להרפס של איברי המין, יש להתייעץ עם אורולוג או עם רופא נשים. אנשים הלוקים בהרפס לעתים קרובות סובלים גם ממחלות נוספות המועברות דרך מגע מיני כמו כלמידיה, זיבה או איידס. על הרופא לבדוק גם את הימצאותן. 

ביטויים קליניים אחרים כוללים: 

• דלקת מוח – התפתחות של תהליך דלקתי על ידי הרפס סימפלקס מסוג 1.

• התפתחות מחלות אחרות המועברות במגע מיני – אנשים הלוקים בהרפס של איברי המין, נמצאים בסיכון גבוה יותר להעביר מחלות או לחלות במחלות אחרות המועברות במגע מיני, כולל איידס.

• הדבקה בהרפס גניטלי של ילודים במהלך הלידה – יולדת שיש לה פצעים פתוחים, עלולה להעביר את הזיהום לילוד בזמן שהוא עובר דרך תעלת הלידה. אצל ילודים, הרפס של איברי המין עלול לגרום לנזק מוחי, לעיוורון או למוות. אימהות שחוות התקף הרפס גניטלי ראשון בסמוך ללידה, עלולות להעביר את הזיהום לתינוקותיהן ברמת הסתברות גבוהה. 

כאמור, לא ניתן להכחיד הנגיף, ולכן הטיפול בהרפס מתמקד בתסמינים ובמניעת התלקחויות, וזאת טיפול תרופתי באמצעות אציקלוביר (Acyclovir) או דומיו (ואלאציקלוביר - Valacyclovir, פמציקלוביר - Famciclovir). התרופה קיימת בצורת משחה להרפס בשפתיים או בצורת כדורים דרך הפה. נטילה קבועה של התרופות מידי יום מקטינה את הסיכון להדבקת בן או בת הזוג בווירוס ההרפס.

הדרכים המומלצות למניעת הרפס גניטלי הן אותן הדרכים המומלצות למניעה של מחלות אחרות המועברות דרך מגע מיני. הדרך הטובה ביותר למנוע זיהום היא לקיים יחסי מין עם אדם אחד בלבד, ושאינו לוקה בזיהום.

בנוסף, ניתן לנקוט באמצעים הבאים:

·  להשתמש, או לבקש מבן הזוג שישתמש בקונדום בכל פעם שמקיימים מגע מיני.

·  לקיים יחסי מין עם מספר מצומצם של בני זוג.

·  להימנע מקיום יחסי מין במידה ואחד מבני הזוג עובר התקף הרפס באזור איברי המין, או בכל מקום אחר בגוף.

·  תקשורת כנה עם בן הזוג או עם בן הזוג הפוטנציאלי.

נשים בהיריון חשוב שתיידענה את הרופא שיש להן הרפס סימפלקס, במידה והן אינן בטוחות בכך יש לבצע בדיקה לגילוי הנגיף (HSP)(. מומלץ לחפש סימנים ותסמינים של הנגיף במהלך ההיריון. הרופא עשוי להמליץ על נטילת תרופות אנטי ויראליות לטיפול בהרפס בשלב מאוחר בהיריון, על מנת לנסות למנוע התפרצות של התקף בזמן הלידה. לנשים המתחילות תהליך של לידה בזמן התפרצות ההרפס, מומלץ ללדת באמצעות ניתוח קיסרי, וזאת על מנת להקטין את הסיכון שהילוד ידבק בווירוס.