הפרעות שליטה בדחף

תסמינים קליניים

הפרעות שליטה בדחף מתייחסות להפרעות שונות בהן האדם אינו מצליח לעמוד בפני דחף ופיתוי למרות השפעתם ההרסנית לאדם או לסביבתו. בדרך כלל מתעוררות תחושות של מתח וריגוש לפני ביצוע הפעולה הדחפית, ואילו לאחר הביצוע קיימת תחושת הקלה וסיפוק.

הפרעות השליטה בדחף המרכזיות הן פירומניה, קלפטומניה, טריכוטולומניה והפרעה הכוללת התפרצויות זעם והרס פתאומיות. כמו כן, משתייכות לקבוצה זו התנהגויות נוספות הקשורות במאפיינים 'התמכרותיים' ובחוסר איפוק כגון קנייה לא מבוקרת, התנהגות מינית קומפולסיבית, התמכרות למשחקי וידאו ועוד.

גורמים להפרעות שליטה בדחף

לא ידוע על גורם חד משמעי להפרעות השליטה בדחף, אך גישות שונות ניסו להסביר את היווצרן של הפרעות אלו.

• גישות ביולוגיות : לא ידוע על מקור חד משמעי להיווצרות הפרעות השליטה בדחף, אך נמצא קשר בין קיום ההפרעות לאב-נורמליות של מערכת העצבים ושל אזורים מוחיים שונים.

• גישות פסיכודינמיות: גישות אלו ראו את הפרעות השליטה בדחף כקשורות במבני אישיות חלשים והתמודדות לקויה עם דחפים פנימיים מאיימים. תאורטיקנים מסוימים ראו את ביצוע הפעולות הדחפיות כנועד לפצות על כאב פנימי או כאמצעי למימוש דחפים מיניים או אגרסיביים. תאורטיקנים אחרים קישרו את הסימפטומים לניסיון לא אדפטיבי לפצות על חסכי ילדות ולהשיג תחושת שלמות ועצמיות.

• גישות פסיכוסוציאליות: גישות אלו הדגישו את הקשר בין הפרעות השליטה בדחף לסביבה ביתית בעייתית הכוללת אלימות, הורים אלכוהוליסטים, היעדר מודל נאות לחיקוי וכן הלאה.

טיפול

בהעדר טיפול מתאים עלולות הפרעות השליטה בדחף להביא לחווית מצוקה וקושי תפקודי ואף לפגיעה משמעותית של הסובל מההפרעה בעצמו ובסביבה.
טיפולים בהפרעות אלו יעילים ואף עשויים להביא להחלמה מלאה, כאשר טיפול בשלב מוקדם, קרוב ככל האפשר לפריצת הסימפטומים, מעלה את הסיכוי להחלמה.

מאחר וההפרעות שונות זו מזו בסימפטומים ובסיבות להיווצרן, קיימות שיטות טיפול שונות לכל הפרעה. עם זאת, הטיפולים המקובלים כיום הינם טיפול תרופתי וטיפול קוגניטיבי התנהגותי. כאשר ההפרעה נלווית להפרעות נפשיות נוספות ולמציאות חיים מורכבת, מומלצת פנייה לטיפול מקיף יותר כטיפול פסיכודינמי.