מזותליומה ממאירה

סרטן של תאי המזותל המרכיבים את מעטפת הצדר (הפלירה) המקיף את הריאה. מזותליומה ממאירה אינה גידול שכיח, והיא נחשבת לקטלנית.
במחקרים נמצא כי גורם הסיכון העיקרי להופעת הגידול הוא שאיפת סיבי אסבסט. מבין כל סוגי סיבי האסבסט הגורם להתפתחות מזותליומה ממאירה נקרא Amphibole. סיב זה ארוך ובעל קוטר זעיר וכך, כשנשאף לריאות, הוא מגיע עד לחללי האוויר הקטנים ושוקע שם או נתקע במעטפת הריאה וגורם לשינויים העלולים להביא להתפתחות הסרטן.
קיימים גורמי סיכון נוספים ללקות במזותליומה, אך הם שכיחים פחות מן החשיפה לאסבסט. עישון אינו מהווה גורם סיכון למזותליומה, אך עישון במישלב עם חשיפה לאסבסט מעלה פי כמה את הסיכון ללקות בסרטן הריאה.
הסרטן מופיע לרוב אצל מבוגרים בני חמישים ומעלה, אולם קיימת תקופה של עשרים שנה לפחות בין החשיפה לאסבסט לבין התפתחות המחלה. צעירים לוקים במזותליומה, אם נחשפו לאסבסט בילדותם.
התסמינים של המחלה אינם ספציפיים וכוללים קוצר נשימה, כאב או חוסר נוחות בחזה. האבחון נקבע תחילה באמצעות צילום בית החזה שבו נראה נוזל הממלא את אחד מחללי הצדר וגורם לדחיקה של הריאה הבריאה באותו צד.
בהמשך מאבחנים באמצעות טומוגרפיה מחשבית (CT) של בית החזה, המשקפת ביעילות נוזל וגושים בחלל הצדר. בבדיקת CT ניתן גם להעריך את היקף התפשטותו של הגידול, לדוגמה: על ידי גילוי של קישריות לימפה מוגדלות, ועל ידי בדיקת מעורבותם של מעטפת הלב ושל כלי הדם הגדולים. לשם אבחון סופי, דרושה ביופסיה של הרקמה. הביופסיה מותקנת לרוב במהלך טומוגרפיה מחשבית, נוטלים דגימה באמצעות מחט. לרוב אין האבחון נקבע בדרך זו, אלא באמצעות ביופסיה המותקנת בניתוח בדרך תורקוסקופיה או תורקוטומיה.
הטיפול העיקרי במזותליומה הוא בניתוח. קיימים שני סוגי ניתוח עיקריים: כריתה של הריאה כולה עם כל הגידול המצוי בשכבת הצדר, עם הסרעפת באותו הצד ומעטפת הלב Pneumonectomy (Extra-pleural). בשיטה השנייה לא נכרתת כל הריאה אלא מעטפת הריאה בלבד לרבות הסרעפת ומעטפת הלב.
כיום אין תמימות דעים בדבר הטיפול המקובל במזותליומה ממאירה. הקרנות כטיפול יחיד אינן יעילות ולרוב ניתנות לאחר ניתוח או במישלב עם כימותרפיה. הכימותרפיה מלווה בתגובה קטנה יחסית. יעילותם של טיפולים חדשניים במזותליומה (כגון אינטרפרון - אימונותרפיה, Photodynamic therapy), עדיין אינה ברורה.
ד"ר בר אילן
ד"ר בני צוקרמן