מחלת כלי דם היקפיים

מחלת כלי דם היקפיים (PVD) היא סיבוך של טרשת עורקים והיא נגרמת על ידי היצרות טרשתית (שקיעת רבדים) בעורקים הגדולים והבינוניים ברגליים. קיימות ארבע דרגות חומרה לפי שיטת פונטיין על פי מידת ההיצרות בעורקים, מיקומה, מהירות התפתחותה ולפי נוכחות כלי דם העוקפים את החסימה (Collaterals).
דרגות החומרה:
1. היצרות בעורקים, ללא סימנים או תסמינים;
2. צליעה לסירוגין (Intermittent, claudication - IC), מתבטאת בכאבים בשרירי השוקיים בהליכה במישור החולפים במנוחה. מציינים את מיקום הכאבים, מרחק ההליכה עד להופעתם, זמן היעלמותם אחר הפסקת ההליכה והחמרתם עם התקדמות ה-PVD. חסימות בעורקי המפשעה ובאב העורקים מתבטאות בכאבים בעכוז ובאין-אונות (אימפוטנציה).
3. כאבים עזים בכפות הרגליים (Rest pains) ולעיתים גם קור במנוחה ובשכיבה (בעיקר בלילה). הכאבים מתמתנים בישיבה.
4. פרט ל-Rest pains יש נמק ו/או כיב. חולי סוכרת, עקב פגיעה עצבית תחושתית, אינם חשים כאבים.
דרגות חומרה 3 ו-4 מתבטאות באיסכמיה ניכרת של הגף.

באבחנה מבדלת של צליעה לסירוגין, יש לציין:
1. צליעה לסירוגין בהליכה (כאבים במפשעה או בירך), עקב חסימת ורידים במפשעה או בירך על ידי קרישי דם. אלו חולפים בהדרגה בגמר ההליכה או בשכיבה עם הרמת הרגל;
2. לחץ על שורשי העצבים במותניים עקב פריצת דיסק או בלט דיסק קשה. הכאבים מופיעים במנוחה או בתחילת המאמץ ומקרינים לצד החיצוני של הרגליים;
3. היצרות תעלת חוט השדרה עקב שינויים ניווניים קשים בחוליות המותניים. יש כאבים ונימול בירכיים ובעכוז בעמידה. הנימול חולף לאחר כיפוף הגב קדימה או בישיבה;
4. עוויתות ליליות בשרירי השוקיים כסיבוך שלאחר חסימות ורידיות בוורידי הירך או הברך, המופיעות במנוחה כביטוי להצטברות דם בוורידי השוק;
5. ציסטות בברכיים (שקיות מלאות נוזלים או דם).

שכיחות PVD ללא תסמינים מעל גיל 55 היא כ-10% בגברים וכ-5% בנשים. היארעות צליעה לסירוגין, מעל גיל 60 כ-5% בגברים ו-2.5% בנשים, והיארעות איסכמיה קריטית של הגף היא כ-1% בגברים ופחות בנשים. ההיארעות, השכיחות וחומרת המחלה גבוהות ומואצות בחולים עם סיבוכי טרשת העורקים, בעיקר בקרב מעשנים ובחולי סוכרת, ופחות באלו עם יתר-לחץ-דם, עם שומנים גבוהים בדם ובגיל מעל 70.

מתוך 100 גברים הלוקים בצליעה לסירוגין, 20 ילקו בסיבוכי טרשת העורקים,  30 ימותו תוך 5 שנים: 15 ממחלת לב כלילית; 5 מאירועים במוח; 10 מסיבות אחרות. ב-25 תהיה הרעה בצליעה לסירוגין; ב-5 מתוכם תתחייב קטיעת גף מתחת לברך או מעליה.

התמותה בחולי צליעה לסירוגין, 10 שנים לאחר תחילת המחלה, היא פי 3 מאשר באוכלוסייה ללא צליעה לסירוגין.