טריכוטילומניה

גורמים לתלישת שיער בלתי נשלטת (טריכוטילומניה)

ההסבר לתלישת שיער (טריכוטילומניה) שנוי במחלוקת וגישות שונות מגדירות ומסבירות את ההפרעה באופן שונה. 

• גורמים פסיכולוגיים: גישות פסיכולוגיות רואות בתלישת השיער פעולת פיצוי על אובדן (ממשי או מדומיין) של אובייקטים משמעותיים או כביטוי סמלי של דחפים תוקפניים ומיניים. גישות אחרות רואות את ההפרעה כתת סוג של הפרעה טורדנית כפייתית (בדומה ל-OCD). הסבר פסיכולוגי נוסף ניתן ע"י גישות הרואות בתלישת שיער סוג של התנהגות פגיעה עצמית הנועדת להפחית מתח, או לחילופין, להפחית קהות חושים רגשית. 

• גורמים נוירו פסיכולוגיים: לא ידוע על גורם נוירו פסיכולוגי ברור להפרעה, אך השיפור שחל לאחר טיפול תרופתי מצביע על קיום מקור נוירולוגי.

• גורמים פסיכו-סוציאליים והתנהגותיים: תיאוריות התנהגותיות רואות בתלישת שיער התנהגות המאפשרת הפחתת מתח בתגובה למצבי לחץ. בהתאם, מצביעים מחקרים על כך שבקרב הסובלים מטריכוטולומניה, ישנו אחוז גבוה של אנשים הסובלים מהפרעה פוסט טראומטית או שחוו אירועים טראומטיים. 

אבחנה של תלישת שיער (טריכוטילומניה) על פי ה- DSM

האבחנה של טריכוטילומניה ניתנת כאשר מתקיימים הקריטריונים הבאים:

• תלישה חוזרת ונשנית של שיער המביאה לאובדן שיער נראה לעין
• תחושת מתח בטרם תלישת השיער או תוך ניסיון להתנגד לדחף התלישה
• תלישת השיער מלווה בתחושת הקלה, סיפוק או הנאה
• הסימפטומים אינם מיוחסים להפרעה נפשית אחרת או למצב רפואי
• הסימפטומים מביאים למצוקה או פגיעה בתפקוד בתחום משמעותי בחיים (כגון, בתחום החברתי, התעסוקתי ועוד)

טיפול בטריכוטילומניה (תלישת שיער)

טריכוטילומניה עלולה להביא למצוקה ופגיעה תפקודית ניכרים וכמעט ואינה נרפאת ללא טיפול. ישנם סוגי טיפול שונים להפרעה, אך נמצא כי שילוב של טיפול קוגניטיבי התנהגותי עם טיפול תרופתי הינו הטיפול היעיל ביותר.
כאשר ההפרעה נלווית להפרעות נפשיות נוספות, כחרדה, הפרעת אישיות וכד', יש לשקול גם טיפול פסיכותרפי דינמי מקיף יותר. 

• טיפול קוגניטיבי התנהגותי: נמצא יעיל במיוחד וכולל טכניקות התנהגותיות כלימוד התנהגויות שיחליפו את תלישת השיער, אימון לניטור (מעקב) עצמי ועוד. טכניקות קוגניטיביות כוללות אימון לזיהוי מחשבות ורגשות הקודמים לתלישת השיער. טיפול קבוצתי המתבסס על טכניקות אלו יעיל אף הוא ומהווה מקור תמיכה משמעותי. 

• טיפול תרופתי: ישנם חילוקי דעות לגבי הטיפול התרופתי האידיאלי לטריכוטולומניה, אך הטיפול המקובל כיום הינו טיפול בתרופות אנטי דיכאוניות ואנטי חרדתיות. טיפולים נוספים שנמצאו כיעילים הינם מתן תרופות אנטי פסיכוטיות, ליתיום, קלומיפרמין ועוד. למרות יעילות הטיפול התרופתי, נמצא כי ללא טיפול פסיכותרפי מקביל, נוטה ההפרעה להישנות.