מירטאזאפין (מירו) הוא תרופה לטיפול בדיכאון בעלת מנגנון פעולה ייחודי. מירטאזאפין (מירו) חוסם את הספיגה החוזרת של סרוטונין ונור אפינפרין (SNRI) במוח, שני מתווכים עצביים הקשורים למצב הרוח. כמו כן, נשמרת הפעילות נוגדת הדיכאון בקולטנים אחרים לסרוטונין, אשר אינם נחסמים.
למירטאזאפין (מירו) יש השפעה נוגדת חרדה, אשר יכולה להיות בעלת תועלת רבה בקרב הסובלים מדיכאון המשולב עם הפרעת חרדה. בנוסף, מירטאזאפין (מירו) משפרת את דפוסי השינה בקרב אנשים הסובלים מדיכאון. תחילת פעולה: 1-2 שבועות. אינה מיועדת לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18.
במקרים הבאים אין להשתמש במירטאזאפין (מירו):
רגישות אואלרגיה לחומר הפעיל או למרכיבים אחרים בתרופה.
נטילה בו זמנית או ב- 14 הימים האחרונים של תרופות מסוג מעכבי MAOIs כגון מוקלובמיד, טראנילציפרומין , סלג'ילין.
אין ליטול במהלך 14 ימים לאחר הפסקת נטילת מירטאזאפין (מירו, רמרון) תרופות מסוג מעכבי MAOIs.
חשוב לשים לב:
מומלץ לעקוב אחר שינויים כגון: התכווצויות, התפתחות צהבת, מחלת כליות, לב, או לחץ דם נמוך. הגברת הדיכאון, מחשבות אבדניות, תוקפנות ועוינות. במידה וחלו שינויים כאלה יש לפנות מידית לרופא. יש להקפיד הקפדה יתרה על המלצה זו במטופלים צעירים. שכן תרופות נוגדות דיכאון מעלות את הסיכון להתנהגות ומחשבות אובדניות בילדים, מתבגרים ומבוגרים צעירים. עם תחילת הטיפול בתרופה ,על המטופלים בכל הגילאים וקרוביהם ,לעקוב אחר שינויים התנהגותיים כגון: החמרת הדיכאון, מחשבות אבדניות, תוקפנות וכדומה. במידה וחלים שינויים כאלה, יש לפנות מיידית לרופא.
צילום: Shutterstock
מידע על התרופה
אופן נטילת התרופה
טבליות, לנטילה עם או בלי אוכל.
אין ללעוס! במידת הצורך ניתן לחצות טבליות מירטאזאפין (מירו) לשימוש מיידי.
תדירות וזמן נטילה
פעם ביום, לפני השינה.
טווח המינון
15-45 מ"ג ביום.
תחילת ההשפעה
בדרך כלל יתחיל לפעול לאחר 1-2 שבועות. ייתכן ויחלפו 2-4 שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
משך ההשפעה
בדרך כלל יתחיל לפעול לאחר 1-2 שבועות. ייתכן ויחלפו 2-4 שבועות עד שההשפעה תורגש במלואה.
מנה שנשכחה
בנטילה של פעם ביום, יש ל דלג על המנה שנשכחה, ולקחת את המנה הבאה כרגיל. אין לקחת מנה כפולה של מירטאזאפין (מירו). בנטילה של פעמיים ביום- בשכחת מנת הבוקר, יש ליטול אותה עם מנת הערב. בשיכחת מנת הערב- אין ליטול אותה עם מנת הבוקר, אלא לדלג עליה ולהמשיך עם מנות הבוקר והערב הרגילות. בשיכחת שתי המנות- אין לנסות לפצות על כך. יש לדלג על שתי המנות ולהמשיך ביום למחרת עם מנות הבוקר והערב כרגיל.
הפסקת התרופה
אין להפסיק טיפול במירטאזאפין (מירו) בלי להיוועץ ברופא, עקב חשש לחזרת התסמינים והופעת סימפטומים נוספים הקשורים להפסקת הטיפול. ייתכנו תופעות לוואי בגין הפסקה פתאומית בשימוש במירטאזאפין (מירו), כגון: סחרחורות, חלומות חריגים, הפרעות בתחושה כגון נמלול, תחושת שוק חשמלי; חרדה, עייפות, בלבול, כאבי ראש, צמרמורות, בחילות, הקאות, הזעה ועוד. אין להפסיק את הטיפול בפתאומיות, על מנת להימנע מהסימפטומים הנ"ל. אם הוחלט על הפסקת הטיפול, מומלצת הורדת מינון הדרגתית.
מינון עודף
אם מבחינים בתסמינים מיוחדים או אם נלקחה מנה עודפת גדולה של מירטאזאפין (מירו), יש לפנות מיד לטיפול רפואי: נמנום, חוסר התמצאות, עליה בקצב הלב, שינויים בקצב הלב ו/או התעלפות. אלה יכולים להיות סימנים למצב מסכן חיים.
אחסון
לשמור במקום קריר, הרחק מהישג ידם של ילדים.
רוצים לוודא שמירטאזאפין (מירו) היא הטיפול המדויק עבורכם? קבעו תור למומחה. לחיפוש תור למומחה
אזהרות
תזונה
אין הגבלה.
אלכוהול
מומלץ שלא לשתות אלכוהול בזמן הטיפול
נהיגה
יש להימנע מנהיגה עד שלומדים כיצד התרופה משפיעה, כיוון שתרופה זו עלולה להשפיע על הריכוז או על הערנות
הריון
אין להשתמש בהריון מבלי להיוועץ ברופא. ניסיון מוגבל במתן מיטאזאפין לנשים בהריון אינו מצביע על עלייה בסיכון. למרות זאת, יש לנקוט זהירות בזמן שימוש בהריון.
הנקה
יש להתייעץ עם הרופא לפני נטילת תרופה זו.
תינוקות וילדים
התרופה אינה מיועדת לילדים ומתבגרים מתחת לגיל 18.
קשישים
עלולים להיות רגישים יותר לתופעות הלוואי
דווח לרופא במקרה של
סוכרת
מחלת לב
רמת שומנים גבוהה בדם
מחלת כליה
מחלת כבד
לחץ דם נמוך
פסיכוזה
פנילקטונוריה (phenylketonuria)
טיפול בנזעי-חשמל (ECT)
אפילפסיה (כפיון)
אירוע מוחי
חוסר תאים גרעיניים בדם (agranulocytosis)
הריון
הנקה
גלאוקומה
הגדלת הערמונית (פרוסטאטה מוגדלת)
מחשבות אבדניות, בהווה או בעבר
מחלת עיניים
סוכרת
סיכון ממנת יתר
אין נתונים
סיכון מפיתוח תלות
אין נתונים
כדי להבטיח שימוש בטוח במירטאזאפין (מירו), קבעו תור לייעוץ עם מומחה. לחיפוש תור למומחה
תופעות לוואי
תופעות הלוואי הנפוצות של מירטאזאפין (מירו) הינן: יובש בפה, עצירות, נמנום בעיקר בשבועות הראשונים של הטיפול, סחרחורת, עלייה בתיאבון ועלייה במשקל, כאב ראש, עייפות, בחילה, אי יציבות או רעד, כאב במפרקים או בשרירים, נפיחות, בדרך כלל בקרסוליים או בכפות הרגליים.
דווחו מקרים של תגובות עור חמורות (דלקת חריפה, קילופי עור, שלפוחיות) כולל סימפטום סטיבנס ג'ונסון, דרמטיטיס, אדמומיות.
שימוש בתכשירים אנטי דיכאוניים, לרבות מירטאזאפין (מירו), יכול לגרום לאקאטיזיה, המאופיינת באי נוחות וצורך לזוז, לעיתים מלווה בחוסר יכולת לשבת או לעמוד זקוף. לרוב מתרחשת בשבועיים הראשונים של הטיפול. בחולים המפתחים תופעות הנ"ל, העלאת המנה עלולה להזיק.
יש להפסיק את הטיפול במירטאזאפין (מירו) ולהגיע לרופא מייד במקרים הבאים:
בעיות זיכרון, אשר ברוב המקרים חולפות עם הפסקת הטיפול.
במקרים של חום גבוה בלתי מוסבר ,התכווצויות, כאב גרון, פצעים בפה, מחלות עיניים, עליית לחץ תוך עיני,או סימנים אחרים של דלקת או זיהום כחודש לאחר תחילת הטיפול.
סינדרום סרוטונין, היכול להתבטא בשינויים בסימפטומים רגשיים כגון: עצבנות יתר, הזיות, תרדמת, בלבול, חרדה, בעיות שינה, ושינויים בלחץ הדם, הזעה, קצב לב מהיר, היפרתרמיה, רעידות. יתכנו גם חוסר קואורדינציה, נוקשות, רפלקסים מוגברים, עוויתות שרירים, כאבי מפרקים, כאבי גב או בעיות במערכת העיכול, לרבות בחילה, הקאה, שלשול.
מחשבות על פגיעה עצמית או מחשבות אובדניות.
פרטי תגובה עם תרופות אחרות
יש לעדכן רופא או רוקח בדבר כל תרופה שבשימוש, גם תרופה ללא מרשם וכן תוספי תזונה.
שילוב של מירטאזאפין (מירו) עם תרופות הבאות עלול לגרום לתגובות בלתי רצויות, סיכונים או לפגוע ביעילות הטיפול:
תרופות המשפיעות על מערכת העצבים המרכזית כגון: תרופות לחרדה או לנדודי שינה מקבוצת הבנזודיאזפינים, תרופות לאפילפסיה כגון קארבאמאזפין, תרופות לסכיזופרניה ואגוניסטים אחרים לדופמין, ליתיום, טרמדול לכאבים, מתילן בלו,היפריקום, רוב נוגדי דיכאון מקבוצת הטריציקליים, מורפין ונגזרותיו לטיפול בכאבים חמורים.
תרופות המשפיעות על קצב הלב.
מעכבי MAO לטיפול בדיכאון - אין להשתמש בו-זמנית עם מירו, אלא לאחר 14 יום מסיום הטיפול עם מעכבי MAO.
תרופות לטיפול בזיהומים כגון אנטיביוטיקות או תרופות נגד פטריות, או לטיפול ב-HIV/איידס.
תרופות לבעיות עיכול או כיב קיבה, ריפאמפיצין (לשחפת).
תרופות למניעת קרישת דם כגון וארפארין.
תכשירים המכילים טריפטנים כגון תרופות למיגרנה.
טריפטופן - חומצה אמינית המופיעה במזונות.
השפעת שימוש ממושך
לא ידועה בשלב זה.
חוששים מתופעות לוואי בעקבות השימוש במירטאזאפין (מירו)? פנו למומחה לייעוץ מקצועי. לחיפוש תור למומחה
יש לרשום תרופות רק על פי ההתוויות של משרד הבריאות המידע נלקח בין היתר מעלונים רפואיים ובכל מקרה אינו מחליף התייעצות עם רופא
המומחים של Infomed עונים על שאלות:
שאלה: לפני כחודש אובחנה אצלי יתר פעילות של בלוטת התריס אחרי ארבעה חודשים בהם לא קיבלתי מחזור. התחלתי טיפול במרקפטיזול ולאחר שלושה שבועות הופיעו פריחה וגירודים, ולאחר מכן כאבי פרקים בלתי נסבלים (פרקים קטנים ואחר כך גדולים כמו ברכיים). עם הופעת הכאבים פניתי לרופאת משפחה שהחליפה לי ל- PTU (פרופילתיוציל) ולאחר יומיים המשיכו הכאבים והפסקתי את הכדורים לאלתר. כעת אני נוטלת משכך כאבים - ארקוקסיה 90 כבר שבוע. הייתי אצל אנדוקרינולוג שהמליץ לי על טיפול יוד רדיואקטיבי. באינטואיציה לא נראה לי הטיפול, כיוון ששמעתי שכן ניתן לחזור לאיזון וללדת תינוק בריא בהמשך. חשבתי לא לקחת כדורים למשך שבועיים ולאחר מכן להתחיל ליטול PTU (פרופילתיואוראציל). הרופא לא כל כך הסכים כיוון שיש סיכוי גבוה לתגובה אלרגית גם לתרופה זו. מה עליי לעשות? אני אובדת עצות.
תשובה: טיפול ביוד רדיואקטיבי הוא הטיפול הנפוץ יותר לפעילות יתר של בלוטת התריס בארה"ב. היוד הרדיואקטיבי ניתן בקפסולה או בתמיסה, והוא גורם להרס של רקמת התירואיד תוך 6 עד 18 שבועות. הטיפול בטוח וגורם לתופעות לוואי מעטות בלבד, ביניהן דלקת של בלוטת התריס המופיעה בפחות מ- 1% מן המקרים, וגורם לכאב באיזור הבלוטה במשך 2-3 שבועות. לאחר הטיפול ביוד יש להימנע במשך שבוע ממגע קרוב עם בני הבית, משימוש בחפצים ובכלי אוכל משותפים. יש להימנע ממגע מיני וממגע קרוב עם ילדים ונשים בהריון. הריון הוא הוראת נגד לטיפול ביוד רדיואקטיבי. הסיבה לכך היא כי בלוטת התירואיד בעובר קיימת כבר בשבועות 10-12, והטיפול יגרום לרקמה זו לנזק בלתי הפיך. אם מתכננים הריון, יש להמתין 4-6 חודשים לאחר הטיפול. מומים מולדים אינם שכיחים יותר לאחר טיפול ביוד רדיואקטיבי.
שאלה: אני אחד המשתמשים הקבועים באתרכם המאלף. לא מצאתי בו מידע על "שיתוק מסוג ERB" או מה שנקרא שיתוק שנגרם בעקבות היתקעות או היכלאות כתפיים בזמן לידה. אבקש לעדכן את אתרכם לגבי תופעה זו, מה הסיבות להיגרמותה ? האם היא גנטית או מתי היא קורית ?
תשובה: התופעה נקראת Erb's palsy ומשמעותה פגיעה מולדת במקלעת העצבים שבאזור בית השחי והכתף, שגורמת לחוסר יכולת להניע את הזרוע. מצב זה קורה בכ 1-2 מקרים מ 1000 לידות. הסיבה לתופעה אינה תורשתית, אלא היא בדרך כלל טראומה לכתפיים שקורית במעבר בתעלת הלידה בלידה קשה, כאשר התינוק נמשך החוצה ע"י המיילד/ת. ברוב המקרים הפגיעה המוטורית והסנסורית ליד חולפת מאליה עם הזמן, לרוב עד גיל שנתיים, ללא ניתוח. לקריאה נוספת: http://orthoinfo.aaos.org/fact/thr_report.cfm?Thread_ID=314&topcategory=Shoulder
שאלה: לביתי יש שיער דליל. מספר פעמים בשבוע אני מסרקת אותה עם מסרק צפוף על מנת לנקות את ראשה ומותחת את שיערה, ואף גורמת לעיתים לתלישתו. למרות מאמצים למנוע זאת, בכל זאת שערות נתלשות. האם עליי להפסיק לסרקה במסרק צפוף?
תשובה: נשמע לי שכדאי להפסיק את הסירוק עם מסרק צפוף, וגם לא כדאי למתוח את השיער של בתך עד כדי תלישה. הניחי לשיערה לזמן מה, וראי אם הנשירה מפסיקה. אם לא תפסיק הנשירה, גשי לרופא הילדים שלה להתייעצות. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד
בוקר טוב עברתי טיפול אוסטאתופיה שגרם לי לולאה נעילה ניורולוגית דריכות שרירית ועצבית עמוקה כול הראש נסגר הגולכול והעורף חזק בטון אוטמים את האוזניים עם הלסת הכול הדוק אני כמעט לא שומעת החצוצרות שמיעה סגורות זה קשור למערכת העצבים יש לי טראומה מטיפול שיניים ארבע שעות פה פתוח עשיתי דיקור יבש בשרירי הלסת זה נגרם לי המצב מהטיפול אוסטאופתיה אני כמו חירשת הכול נסגר אבן נעילה עמוקה אני ממש מפחדת אתמול עשיתי דיקור יפני ושחרור טונוס ולא עזרה מה עושים כול הראש קסדה שנעולה עמוק דריכות עצבית שרירית עמוקה תודה
הוסף תגובה
פתח בחלון חדש
מסגרת שריון
מיטל11/08/2026 | 06:51
בוקר טוב שבוע שעבר עברתי טיפול אצל מישהי באתי בגלל טראומה מטיפול שיניים ארבע שעות פה פתוח מאוגוסט ודיקור בשרירי הלסת שעשיתי לפני שבועיים ובשבוע שעבר עשיתי את הטיפול אוסטאתופיה אני חושבת שהיא גרמה לי לנזק היא החמירה לי את המצב שהיה לי נעול לדריכות שרירי עצבית עמוקה לולאת נעילה ניורולוגית אתמול ניסיתי לעשות דיקור יפני שחרור טונוס לא עזר הכול מהעורף הגולגולת זה גרם לקסדה בטון שתופסת את כול הראש חוסר תחושה הכל הדוק הפנים הרקות האוזניים חסומות עם הלסת וחצוצרות השמע אני כמעט לא שומעת הכול נסגר לי עם העורף והגולגולת הרגשה מציקה ומפחידה גם הראייה לא בסדר שום דבר לא משתחרר לא יודעת מה לעשות יש לי מתח בעורף ובלסת והגולגולת יש לחץ על תעלת האוזן: המתח הפיזי מפעיל לחץ על הרקמות סביב מפרק הלסת, מה שגורם לתחושת אטימות, מלאות או כאילו יש צמר גפן באוזניים. שינויים בשמיעה: לפעמים השרירים הקטנים באוזן התיכונה (שמושפעים גם הם ממתח שרירי קיצוני) מקשים על תנועת עור התוף, מה שיכול ליצור תחושת שמיעה מעומעמת או מרוחקת המטפלת גרמה לי נזק אני לא שומעת נסגר הכול עם תחושת קסדת בטון אני מבינה עד כמה התחושה הזו מציקה, מכבידה ולוחצת מכל כיוון. ההרגשה שהכול הדוק, סגור ושם אטימות באוזניים היא בדיוק הביטוי של מערכת עצבים שנמצאת בשיא הלחץ וההגנה. השרירים בעורף, בלסת ובפנים מוחזקים בחזקה רבה, ויוצרים את תחושת ה"מסגרת" הזו שסוגרת עליי זה מציק תופס הכול אני מפחדת
ירידה בשמיעה ולחץ חזק בראש לאחר טיפול – חשוב להיבדק בוקר טוב, אני מבין מהתיאור שלך שאת חווה לחץ וכיווץ חזקים מאוד באזור הראש, העורף והלסת, יחד עם אטימות באוזניים וירידה משמעותית בשמיעה, ושאת מאוד מפוחדת מהמצב. למרות שאת מרגישה שהכול התחיל בעקבות הטיפול האוסטאופתי, לא ניתן לקבוע דרך הפורום שמדובר ב"נעילה נוירולוגית", בדריכות של מערכת העצבים או שהטיפול עצמו הוא שגרם לכך. גם מתח שרירי באזור הלסת והצוואר יכול להשפיע על התחושות באזור, אבל כאשר יש שינוי משמעותי או פתאומי בשמיעה, חשוב קודם לשלול סיבה רפואית שדורשת טיפול. לכן במקרה שאת מתארת אני ממליץ לא להמשיך כרגע לנסות טיפולים נוספים לשחרור הלסת, הצוואר או הראש לפני בירור רפואי, אלא לפנות עוד היום לרופא/ת אף־אוזן־גרון או למוקד רפואי דחוף ולהסביר בדיוק מתי התחילה הירידה בשמיעה ומה קדם לה. אם אכן מדובר בירידה פתאומית בשמיעה, יש מצבים שבהם לזמן שעובר עד לבדיקה ולטיפול יכולה להיות משמעות, ולכן לא הייתי ממתין לראות אם זה חולף מעצמו. אם בנוסף מופיעים חולשה או נימול בצד אחד, צניחת פנים, קושי בדיבור או בהליכה, הפרעת ראייה, סחרחורת קשה או כאב ראש חריג ופתאומי – יש לפנות מיד לטיפול רפואי דחוף. אחרי שיישללו מצבים רפואיים דחופים ויהיה ברור יותר מה מקור התסמינים, יהיה אפשר לבחון בצורה רגועה ומסודרת גם את המרכיב השרירי, מפרק הלסת ומערכת העצבים, ולחשוב על הדרך הנכונה להפחית את הדריכות והכאב. בברכה, אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.
הוסף תגובה
תודה
מיטל11/08/2026 | 14:58
רופאת אוזניים בדקה אותי ראתה הכול תקין הבעיות שלי בשמיעה זה מהשרירים מכול המצב
אטימות באוזניים ומתח בשרירי הלסת והצוואר תודה על העדכון. העובדה שנבדקת אצל רופאת אף־אוזן־גרון והבדיקה הייתה תקינה היא בהחלט מידע חשוב. מתח משמעותי בשרירי הלסת, הפנים והצוואר, ובמיוחד באזור מפרק הלסת, יכול אצל חלק מהאנשים להיות מלווה בתחושות של לחץ, אטימות באוזניים, כאב סביב האוזן ותחושה שהראש כולו "מכווץ". גם דריכות גבוהה וממושכת של מערכת העצבים יכולה להגביר מאוד את תחושת הכיווץ והרגישות באזור. יחד עם זאת, הייתי נזהר מלהגדיר את המצב כ"נעילה נוירולוגית" או לקבוע שהירידה בשמיעה נובעת רק מהשרירים. אם את מרגישה ירידה ממשית בשמיעה ולא רק תחושת אטימות, כדאי לוודא עם רופאת האא"ג האם יש צורך גם בבדיקת שמיעה מסודרת. לאור מה שאת מתארת, אני גם לא חושב שנכון כרגע לעבור ברצף מטיפול חזק אחד לאחר בניסיון "לפתוח" בכוח את האזור. לפעמים כשהגוף כבר נמצא בדריכות גבוהה, עוד ועוד גירויים עלולים דווקא להוסיף עומס. לאחר שהצד הרפואי נבדק, אפשר לבנות תהליך הדרגתי ועדין יותר: עבודה על הרפיית הלסת והצוואר, נשימה, תנועה מותאמת וכלים לוויסות מערכת העצבים, ובמידת הצורך הערכה של איש מקצוע בתחום מפרק הלסת. המטרה בשלב הזה אינה להילחם בגוף ולנסות "לשחרר אותו בכוח", אלא להבין מה מחזיק את הדריכות ולעזור למערכת להוריד בהדרגה את רמת המתח. בברכה, אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.
האם פיברומיאלגיה היא מחלה כרונית? כן. פיברומיאלגיה נחשבת למצב כרוני, כלומר מצב שיכול להימשך לאורך זמן ומתאפיין בין היתר בכאב מפושט, עייפות, הפרעות שינה ולעיתים גם קשיי ריכוז וזיכרון. אבל חשוב לי להדגיש נקודה משמעותית: "כרוני" לא אומר בהכרח שהמצב יישאר באותה עוצמה לכל החיים. פיברומיאלגיה יכולה להשתנות לאורך הזמן. יש תקופות של החמרה והתלקחות, ולעומתן תקופות שבהן התסמינים פוחתים והתפקוד משתפר משמעותית. אצל חלק מהאנשים ניתן להגיע לשיפור ניכר באיכות החיים וביכולת לחזור לפעילויות שנפגעו בגלל הכאב והעייפות. ההתמודדות בדרך כלל אינה מבוססת על כלי אחד בלבד, אלא על שילוב שמותאם לאדם: פעילות גופנית הדרגתית, שיפור השינה, התמודדות עם סטרס, ויסות מערכת העצבים, טיפול רפואי מתאים וכלים נוספים בהתאם לצורך. לכן, כשאדם שומע את המילה "כרוני", אני מציע לא לתרגם אותה מיד ל"אין מה לעשות". מבחינתי, השאלה החשובה יותר היא: מה אפשר לעשות היום כדי להפחית את השפעת הפיברומיאלגיה ולהתחיל לחזור בהדרגה לשגרת החיים? בברכה, אלי בן שחר לחזור לשגרת החיים.
היי, השאלה שלי היא בעיקר על המאבק הרגשי. אני מרגישה שאני כל הזמן במלחמה מול הגוף שלי ומתוסכלת מהמגבלות החדשות. איך עוברים ממצב של כעס וניסיון בכוח 'לפתור' את הפיברו, למצב של קבלה והקשבה פנימית — בלי להרגיש שויתרתי לעצמי?
### האם קבלה של פיברומיאלגיה היא ויתור? ממש לא. שלום, אני שומע את השאלה הזו לא מעט, והיא נוגעת באחד האתגרים הגדולים ביותר בהתמודדות עם פיברומיאלגיה וכאב כרוני. אנשים רבים מרגישים שהם נמצאים במלחמה מתמדת מול הגוף. הם מנסים "לנצח את הכאב", לדחוף את עצמם למרות הכול או מחפשים פתרון שיגרום לו להיעלם לחלוטין. כשהשיפור אינו מגיע במהירות, מופיעים לעיתים תסכול, כעס ואפילו תחושת אשמה. בעיניי, קבלה אינה ויתור. קבלה היא ההבנה שכרגע זו נקודת המוצא, וממנה אפשר להתחיל לבנות דרך חדשה. דווקא כשמפסיקים להילחם בגוף ומתחילים להקשיב לו, קל יותר לזהות את הגבולות, להבין מה מחמיר את הכאב ומה מסייע להפחית אותו. מניסיוני, שינוי אמיתי מתחיל כאשר המטרה אינה רק "להעלים את הכאב", אלא להחזיר בהדרגה את איכות החיים. לעיתים זה מתחיל בשינה טובה יותר, בתנועה מותאמת, בהפחתת מתח או בלמידה של דרכים להרגיע את מערכת העצבים. כל צעד קטן כזה הוא התקדמות, גם אם הכאב עדיין קיים. חשוב לזכור שגם מבחינה פסיכולוגית, קבלה אינה פסיביות. היא מאפשרת להפנות את האנרגיה למקומות שבהם יש לנו השפעה, במקום למאבק מתמשך שמותיר אותנו מותשים. אשמח לשאול אותך: האם יש רגעים במהלך היום שבהם את מרגישה שהגוף דווקא מאפשר לך יותר, או שהתחושה היא של מאבק מתמשך ללא הפוגה? התשובה יכולה לעזור להבין מאיפה נכון להתחיל את השינוי. בברכה, אלי בן שחר מנהל פורום כאב כרוני ופיברומיאלגיה
שלום אלי, הכאב שלי כבר הפך לכרוני ואני מרגיש שהראש שלי כל הזמן עסוק בלשמור עליי ולאותת לי על סכנה, מה שרק מגביר את הכאב. איך עבודה בטרנס או בדמיון מודרך יכולה לעזור לי 'לכייל מחדש' את המוח ולשחרר את הדפוס הזה של הגוף?
### האם דמיון מודרך וטרנס יכולים לסייע בהתמודדות עם כאב כרוני? שלום, השאלה שלך נוגעת לאחד הנושאים המעניינים ביותר בתחום הכאב הכרוני. כיום אנחנו יודעים שכאב אינו נוצר רק באזור הכואב, אלא מושפע גם מהאופן שבו המוח ומערכת העצבים מעבדים את אותות הכאב. כאשר מערכת העצבים נמצאת בדריכות מתמשכת, היא עלולה להגביר את הרגישות לכאב, גם ללא שינוי משמעותי ברקמות עצמן. דמיון מודרך וטרנס אינם "מוחקים" את הכאב ואינם מהווים תחליף לטיפול רפואי, אך אצל חלק מהאנשים הם יכולים לסייע בהפחתת מתח, בשיפור תחושת השליטה ובוויסות התגובה של מערכת העצבים. המטרה היא לעזור למוח לעבור בהדרגה ממצב של דריכות מתמדת למצב רגוע ומאוזן יותר. מניסיוני, כאשר משלבים עבודה על מערכת העצבים יחד עם טיפול רפואי מתאים, פעילות גופנית מותאמת, שינה איכותית והרגלי חיים בריאים, ניתן לעיתים להשיג שיפור בתפקוד ובאיכות החיים. אשמח לדעת: האם אובחנת בפיברומיאלגיה או בכאב כרוני ממקור אחר? וכמה זמן אתה מתמודד עם הכאב? המידע הזה יכול לעזור להבין איזו גישה עשויה להתאים יותר למצבך. בברכה, אלי בן שחר מנהל פורום כאב כרוני ופיברומיאלגיה
היי, קראתי המון על הקשר בין תזונה ודלקתיות בגוף בפיברומיאלגיה, ושמעתי שתזונה קטוגנית יכולה להפחית משמעותית את כאבי שרירים ועייפות. רציתי לשאול אותך- האם זה באמת בטוח עבורי, ואיך מתחילים שינוי כזה בלי להתיש את הגוף עוד יותר?
שלום, זו שאלה שעולה לא מעט בשנים האחרונות, שכן אנשים רבים המתמודדים עם פיברומיאלגיה מחפשים דרכים להפחית כאב, עייפות ולשפר את איכות החיים גם באמצעות תזונה. נכון להיום, אין תזונה אחת שהוכחה כמתאימה לכל אדם עם פיברומיאלגיה. קיימים מחקרים ראשוניים שבחנו את השפעת התזונה הקטוגנית על כאב כרוני ועל תסמינים שונים, אך הראיות עדיין אינן מספיקות כדי להמליץ עליה באופן גורף. מניסיוני, חשוב להתאים את התזונה באופן אישי ולא לבחור בגישה מסוימת רק משום שהיא הפכה לפופולרית. שינוי תזונתי משמעותי צריך להיעשות בהדרגה, תוך הקשבה לגוף ומעקב אחר ההשפעה על הכאב, רמת האנרגיה ואיכות החיים. במידת הצורך, מומלץ לבצע את השינוי בליווי דיאטן או איש מקצוע המכיר את התחום. חשוב לזכור שגם אם לתזונה יש השפעה חיובית, היא מהווה חלק אחד מתוך מכלול הטיפול. שילוב של תזונה מאוזנת, פעילות גופנית מותאמת, שינה איכותית, הפחתת סטרס ועבודה על ויסות מערכת העצבים הוא לרוב הגישה המקיפה ביותר להתמודדות עם פיברומיאלגיה. אשמח לדעת מה הוביל אותך להתעניין דווקא בתזונה קטוגנית – האם המטרה היא להפחית כאב, לשפר את העייפות, לרדת במשקל או להתמודד עם תסמינים אחרים? המידע הזה יסייע לכוון את ההמלצה בצורה מדויקת יותר. בברכה, אלי בן שחר מנהל פורום כאב כרוני ופיברומיאלגיה
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
יש צורך במרשם
מירו Miro
אבחון פסיכולוגי - סוגים 
ציפרלקס 
מסגרת שריון
תשובת מומחה 
