פלובוקסאמין (Fluvoxamine)

מצבי דיכאון וחרדה לאחר אירוע מוחי הם שכיחים ביותר, וקשורים גם לפגיעה הפיזית-הרפואית שהמוח עבר, וגם לתגובה הנפשית של האדם לאחר שהוא עובר אירוע כזה, עם ההשלכות השונות שלו. הטיפול בנוגדי דיכאון מומלץ ביותר, בכל גיל, ואף הוכח במחקרים שטיפול נגד דיכאון משפר את יכולת השיקום והחזרה לתפקוד לאחר האירוע המוחי. עם העלייה בגיל עולה השכיחות של בעיות גופניות שונות, ויותר אנשים בגיל המבוגר נוטלים תרופות באופן קבוע (לבעיות גופניות). לכן, יש להתייעץ עם פסיכיאטר על מנת להתאים את התכשיר נוגד הדיכאון בצורה הטובה ביותר. בהצלחה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

הרפס הוא נגיף שכיח מאוד, וכנראה שבחברה המערבית רוב בני האדם נושאים את נגיף ההרפס. באנשים שמערכת החיסון שלהם תקינה חי הנגיף בשלום ובשיווי משקל עם הפונדקאי שלו. לאחר חדירת הרפס לגוף בפעם הראשונה משתכן לו הנגיף בשורשי העצבים ורק לעיתים יוצא משם על מנת לגרום לפריחה שלפוחיתית כואבת. כאשר הפריחה מופיעה בשפתיים מכונה המחלה "הרפס של השפתיים" או "פצעי חום או קור". כאשר מופיעה התפרצות הנגיף באברי המין מכונה המחלה "הרפס של אברי המין". באופן מסורתי נגיף ההרפס מזן 1 (herpes simplex virus type 1) גורם למחלה בפה ואילו הנגיף מזן 2 (herpes simplex type 2) גורם למחלה באברי המין. בשנים האחרונות נמצא כי שני סוגי ההרפס עשויים לגרום למחלה בכל מקום. העובדה שלבן זוג אחד יש הרפס מסוג אחד ושלבן או בת הזוג השני יש הרפס מסוג שני אינה מעלה ואינה גורעת. יש אף מחקרים בהם נמצא כי נוכחות הרפס מסוג אחד עשויה למנוע במידה מסוימת הדבקה בהרפס מן הסוג השני. כל עוד מערכת החיסון תקינה לא מהווה ההרפס בעיה רצינית. באנשים עם מערכת חיסון מוחלשת עלול נגיף ההרפס להתפרץ ולגרום למחלה קשה. לעיתים נדירות גורם נגיף ההרפס לדלקת המוח, גם באנשים עם מערכת חיסון תקינה. לגבי הריון, עלול נגיף ההרפס של אברי המין לגרום לבעיה קשה בעובר במידה והעובר נדבק בזמן הלידה. עד לאחרונה היו ממליצים על ניתוח קיסרי בנשים שיש להן התפתחות של הרפס באברי המין בזמן הלידה. כיום סבורים כי אין צורך בניתוח קיסרי בכל מקרה, ושתרופות כמו אציקלוביר או ואלאציקלוביר עשויות למנוע את מחלת ההרפס של היילוד. בקרוב נביא באתר זה מידע עדכני וחדשני לגבי הרפס בכלל והרפס בנשים הרות בפרט. [17/09/2000]

נשירת שיער היא תופעת לוואי נדירה אך אפשרית של התרופה Flutine (או בשמה הגנרי Fluoxetine). במחקרים היא דווחה בפחות מ- 1% מנוטלי התרופה. מאחר וקיימים גורמים אפשריים רבים אחרים לנשירת שיער, כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל. אם נשללו כל הסיבות האחרות - תוכלי לנסות להחליף את הפלוטין לתרופה אחרת מקבוצת ה- SSRI's (לאחר התייעצות עם הרופא המטפל).

מומחה לכירורגיה כללית

גליובלסטומה מולטיפורמה (GBM) הוא אחד הגידולים הממאירים ביותר, עם פרוגנוזה גרועה למרות טיפול מקסימלי. משך ההישרדות הממוצע לאחר ניתוח בלבד הוא 20 שבועות, 36 שבועות לאחר ניתוח והקרנות ו-40-50 שבועות לאחר הוספה של כמותרפיה (הטמודל שקיבל אביך) לניתוח ולהקרנות. במרבית החולים חלה הישנות של הגידול לאחר הטיפול. הטיפול האופטימלי בחולים עם הישנות של GBM אינו ברור. בין האופציות הטיפוליות ניתן לציין ניתוח חוזר, הקרנות חוזרות, טיפולים כמותרפיים וטיפולים נסיוניים. חלק מן המומחים סבורים כי לאחר הישנות המחלה אין מקום למתן טיפול נוסף, משום שלאור העובדה כי מטרת הטיפול בשלב זה היא הקלה סימפטומטית, יש לשקול את התועלת שבטיפול אל מול הנזק שהוא עשוי לגרום, והשפעתו על איכות החיים. לא קיימים ניסויים רפואיים המשווים בין מתן טיפול אונקולוגי למתן טיפול תומך בלבד בחולים עם הישנות של GBM, ולא קיימים מחקרים המשווים את יעילותן של שיטות הטיפול השונות. אחת האופציות היא של ניתוח נוסף. ע"פ מחקרים נמצא כי ניתוח מתאים לאוכלוסיה קטנה של חולים - במצב גופני טוב, בגיל צעיר וכאשר קיים פרק זמן ממושך יחסית בין שני הניתוחים. קיימים ניסויים בהם מחדירים במהלך הניתוח מכשיר המביא לשחרור איטי של כמותרפיה. טיפול נוסף בקרינה בדרך כלל אינו אפשרי בחולים עם הישנות של GBM, משום שלאחר הניתוח ניתנה מנה מקסימלית, וטיפולים נוספים עשויים לגרום לרעילות משמעותית. אופציות אפשריות הן רדיוכירורגיה סטריאוטקטית - קרינה בעוצמה גבוהה, הממוקדת בגידול או רדיותרפיה סטריאוטקטית - מתן קרינה ממוקדת בעוצמה נמוכה יותר, המפחיתה את הרעילות. מחקר שבדק הוספת כמותרפיה (טאקסול) לקרינה הסטראוטקטית הדגים כי בחלק קטן מן החולים השילוב עשוי לשפר את הפרוגנוזה. היעילות של כמותרפיה בחולי GBM לאחר הישנות - מוגבלת. קיימים ניסויים בתרופות כמותרפיות רבות, כשהיעילות ביותר שנמצאו הן carmustine ו-temozolomide (טמודל) - אותה קיבל אביך. לאור העובדה כי תחת טיפול בטמודל חלה התקדמות של הגידול - אין טעם להמשיך בטיפול זה. למרות הניסויים המרובים, אף תרופה לא נמצאה כמאריכה את משך ההישרדות בחולים עם הישנות של GBM, ואף תרופה לא נמצאה יעילה באופן משמעותי יותר מאחרת. כמו כן, לא נמצא יתרון בשילוב של תרופות כמותרפיות בהשוואה לתרופה אחת. בשני העשורים האחרונים חלה התקדמות ניכרת בהבנה של הגנטיקה והבסיס המולקולרי של התקדמות המחלה. בהתבסס על נתונים אלה, החל פיתוח של גישות טיפוליות שונות. רבות מן התרופות הנסיוניות האלה נמצאות כעת במחקרים קליניים, וכדאי לברר עם האונקולוג של אביך אם המרכז הרפואי בו אביך מטופל משתתף במחקר כלשהו או האם וכיצד ניתן להשתתף במחקר כזה. בין כיווני המחקר הקיימים - טיפולים ביולוגיים (אינטרפרון, חיסונים, אימונותרפיה ווירוסים אונקוליטיים), השפעה על תהליכי העברת מסרים תאיים (signal transduction) והפרעה לתהליכי התרגום של ה- DNA בגידולים, gene therapy (כמו למשל ביצוע "תיקון" גנטי של תאי הגידול, הפיכת תאי הגידול רגישים לכמותרפיה, ייצור תגובה של מערכת החיסון כנגד תאי הגידול ועוד), תרופות המדכאות את התהליך המואץ של ייצור כלי דם המאפיין גידולים (מעכבי אנגיוגנזיס) ותרופות המעודדות דיפרנציאציה (הפיכת תאי הגידול לתאים בשלים ותקינים). ברשת קיימים אינסוף אתרים ותיעוד מחקרים בנושא, אני שולחת לך מספר לינקים המתארים מחקרים וגישות טיפוליות: http://www.aans.org/education/journal/neurosurgical/Apr06/20-4-nsf-toc.asp

חשוב לי להבין: האם הרופא שרשם לך אלטרולט מודע לכך שאת נוטלת את שאר הכדורים שציינת? השילוב של התרופות שציינת עלול לגרום לעייפות וישנוניות, הפרעה בתפקודי הכבד, עלייה במשקל ועוד. יתכן כי יש מקום לשינוי של הטיפול. במקום להוסיף עוד ועוד תרופות, אפשר לעבור לתכשיר שיעיל גם נגד דיכאון וגם נגד פיברומיאלגיה, למשל אחד מנוגדי הדיכאון החדשים המשפיעים על מערכות הובלת הכאב בגוף, כגון התרופה סימבלטה. אני ממליצה לשוב לרופא שלך ולהציג את כל התמונה כפי שהצגת אותה לי. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

בהחלט כדאי לשקול את החלפת התכשיר שבו אתה מטופל. ישנו מגוון תכשירים נוגדי דיכאון וחרדה. לוסטראל נחשב לאחד התכשירים עם מיעוט תופעות לוואי, אך הופעת תופעות לוואי היא אינדיבידואלית. בהתייעצות עם הפסיכיאטר/ית המטפל ודאי תוכלו להגיע לתכשיר אחר שיגרום פחות תופעות לוואי. באשר לשאלתך אם תזדקק לטיפול כל החיים, התשובה תלויה במצבך ובסיבה שבעטיה אתה מטופל, ועל כך לא סיפרת. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית

לצערי לא צפיתי בתוכנית זו. מצאתי מידע בנושא זה האומר כי ישנה אפשרות לסנן את הדם מהנוגדנים הגורמים למחלת הלופוס, טיפולי פלסמה, טיפול נסיוני, הקשור בלופוס, ומתייחס לפלסמה-פרזיס - תהליך בו אנטי אנטיגנים מזיקים מסוננים מחוץ לנוזל הדם (פלסמה). להלן קישור לאתר מרפאת הלופוס בהדסה. אולי דרכם תוכלי לקבל מידע נוסף: http://www.hadassah.org.il/.../Clinics/Lupus+and+autoimmune

נשמע כי הבעיה אינה ב- CPK אלה בהתכווצויות השרירים. רמת ה- CPK הגבוהה היא רק תוצאה של התכווצויות השרירים. עליך לבדוק את רמת הסידן בדם ולפנות לייעוץ של נוירולוג. בברכה, ד"ר שירי אורי - אינפומד

מומחה לכירורגיה כללית