מנגנון קרישת הדם משמש לעצירת זרימת הדם במקרה של פציעות, כדי למנוע איבוד דם עקב כך. מנגנון זה מבוסס על הפעלת גורמי קרישה שונים, כאשר ישנם שני מסלולים ליצירת הקרישה - המסלול האינטרינזי בו גורמי הקרישה המניעים את התהליך הם 8, (VIII) 9 (IX), 11 (XI)ו-12 (XII), והמסלול האקסטרינזי, בו טסיות הדם שעוברות שפעול מפעילות את גורם קרישה 7 (VII)[1].
השלב בו ישנו מפגש בין שני המסלולים הוא בשפעול גורם קרישה מספר 10 (X), שבתורו ובעזרת גורם קרישה מספר 5, יוני סידן ופוספוליפידים, מפעיל את גורם הקרישה 2 (II) ע"י הפיכתו מפרוטרומבין לטרומבין. גורם קרישה מספר 2 מפעיל את גורם קרישה 1 (I) והופך אותו מפיברינוגן לפיברין - חומר אשר משנה את צורתו וכך סותם את הקרע שנוצר בכלי הדם ושדרכו הדם יוצא החוצה[1].
צילום: shutterstock | Nuzhat Gallery
מטרת הבדיקה
הגורם הנפוץ ביותר לקרישיות יתר הוא מוטציה בפקטור 5, אשר גורמת לשפעול מוגבר שלו ונקראת FVL- פקטור 5 ליידן. בדיקתו נעשית במצבים בהם קיים חשד כי מערכת קרישת הדם אינה מתפקדת כראוי, דבר אשר עלול לגרום למצבים של קרישיות יתר. כאשר גורם קרישה מספר 5 עובר ביתר שאת, הוא גורם ליצירה מוגברת של טרומבין ופיברין, מה שמוביל להיווצרות קרישי דם שעלולים להישלח בזרם הדם למקומות שונים בגוף ולגרום למצבים מסכני חיים[2].
הבדיקה היא בדיקת דם שנלקחת במבחנה לבדיקה במעבדה. לאחר הבדיקה יש לפנות לרופא המטפל להמשך בירור במידת הצורך[6].
אזהרות
סיכון: מדובר בבדיקת דם רגילה. לא ידועים סיכונים מיוחדים.
פענוח תוצאות
ערכי הנורמה הבדיקה נמדדת בערכים יחידות בינלאומיות למיליליטר (IU/ml). ערך תקין הוא 0.5-1.5. לחילופין ניתן למדוד בערכים של יחידות פונקציונליות, כאשר ערך תקין הוא 50-150% מהממוצע[7].
מעל הנורמה יכולה לגרום לפקקת ורידים תסחיפית (VTE), תסחיף ריאתי (PE), קרישה תוך כלית מפושטת (DIC), מחלות כליה, מחלות כבד, הפלות חוזרות.
מתחת לנורמה אין בספרות המקצועית מחלות באינדיקציה לרמה מתחת לנורמה.
חיפוש רופאים 
בדיקות 
מונחים 
כתבות ומחקרים 
ערוצי תוכן 
מחשבונים 
