ניקל הוא יסוד כימי נפוץ מסוג מתכת מעבר, הנמצא באופן טבעי בסביבה כחלק מהאוויר, האדמה והמים - שם הוא לרוב יוצר תרכובות עם מולקולות אחרות. באוכלוסייה הכללית, עיקר החשיפה מגיע מעישון סיגריות ומאוכל. בסביבה התעשייתית ניקל משוחרר בתהליכי ייצור של חומרים שונים כגון חומרי דישון, ייצור מתכות וסגסוגות, שריפת פחם ושמן ועוד. הוכח כי חשיפה לניקל ברמות גבוהות מהווה סיכון למצבים רפואיים שונים הכוללים את הלב, הכליות, הריאות והאף. לאחר חשיפה למתכת ניתן לזהות רמות ניקל בדם, ולאחר זמן קצר גם בשתן – שכן סינון בכליות מהווה את המנגנון העיקרי של פליטת ניקל מהגוף. בבדיקה זו ניתן לזהות רמות ניקל בגוף כעדות לחשיפה ולהרעלת ניקל[1].
צילום: shutterstock | https://krakenimages.com/
מטרת הבדיקה
הבדיקה נועדה לשמש ככלי באבחנת חשיפה לניקל והרעלת ניקל[2].
מחלות ומצבים בריאותיים שהבדיקה יכולה לזהות
[3] חשיפה לניקל – דרכי החשיפה העיקריות לניקל הן בשאיפה, באכילה ובמגע ישיר עם הסביבה החיצונית - העור והעיניים.
מומלץ לבצע את הבדיקה בהוראת רופא.ה וכאשר קיים חשד לחשיפה לניקל, במיוחד בעובדים.ות בתעשייה. אין איסורים מיוחדים על ביצוע הבדיקה אך מומלץ תמיד להיוועץ ברופא.ה המטפל.ת[1].
אופן ביצוע הבדיקה
מהלך הבדיקה: הבדיקה כוללת איסוף שתן לאורך 24 שעות לתוך כלי קיבול שיינתן במעבדה. אין הנחיות מיוחדות לאחר הבדיקה. תוצאות יגיעו לרוב תוך ימים בודדים[4][5].
אזהרות
סיכון: הבדיקה אינה פולשנית ואינה חושפת את הנבדק.ת לסיכונים[6].
חיפוש רופאים
בדיקות
מונחים
כתבות ומחקרים
ערוצי תוכן
מחשבונים
