דיכאון אחרי לידה

דיכאון אחרי לידה נובע ברוב המקרים משילוב של כמה פרמטרים, הן האישי והן החברתי:

• גורמים גנטיים והורמונאליים - במחקרים נמצא כי ישנה נטייה גנטית להתפתחות דיכאון אחרי לידה. נטייה זו קשורה לגנים המשפיעים על ההורמון אסטרוגן, כמו גם גנים המשפיעים על הולכת הסרוטונין - מוליך עצבי אשר מחסור בו נמצא קשור להופעה של דיכאון.

• שינויים הורמונאליים - תקופות ההיריון והלידה מאופיינות בשינויים הורמונאליים קיצוניים, שמגדילים את הסיכוי לתנודות במצב הרגשי. במחקרים נמצא כי באופן ספציפי, רמת ההורמון בטא אנדורפין וההורמון הקורטיקוטרופי השלייתי במהלך ההיריון, עשויה לנבא את התפתחותו של דיכאון אחרי לידה.

• תורשה והיסטוריה קודמת – נשים שחוו בעבר תקופות של דיכאון וחרדה, או סבלו מהפרעות נפשיות אחרות, נמצאות בסיכון גבוה להתפתחות של דיכאון לאחר לידה. גם נשים אשר במשפחתן קיימת היסטוריה של התופעות האמורות, בדגש על דיכאון, נמצאות בסיכון גבוה.

• גורמים חברתיים - במחקרים נמצא כי נשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח דיכאון לאחר לידה. בנוסף, נמצא כי מידת התמיכה שמקבלת האם הטרייה מהרשת החברתית שלה, כולל מהקשר הזוגי, משפיעה על הסיכוי לפתח דיכאון לאחר לידה.

תופעות נוספות הנחשבות כסיבות אפשריות הן אירועים של מתח ודאגה, דיכאון בעבר ותופעות של שינויים במצבי רוח במשפחה.

תת-פעילות או פעילות-יתר של בלוטת התריס בתקופה שלאחר הלידה יכולות גם הן לגרום לשינויים במצבי הרוח המזוהים עם דיכאון אחרי לידה.

חשוב לציין כי אין לדיכאון אחרי לידה קשר לרמת ההשכלה, מין היילוד, הנקה, צורת הלידה או היריון מתוכנן.

אבחון דיכאון אחרי לידה נעשה על בסיס שיחה עם האישה ובירור תחושותיה כלפי עצמה וכלפי היילוד. הצוות הרפואי הנעזר בשאלון אוסף מידע על מחשבות של הרס עצמי, דיכאון, חוסר עניין, חוסר הנאה מפעילויות, מצוקה, הפרעה בתפקוד היומי בבית, או קושי לתקשר עם אנשים.

על אף הידע הקיים בתחום הטיפול בדיכאון אחרי לידה, נשים רבות שומרות על כך בסוד, בשל החשש מהסטיגמה של "אמא רעה". הסטיגמה מעוררת לא פעם באם רגשות של אשמה ובושה ("איזו מן אמא אני?", "כולן מצליחות להסתגל, ורק אני לא?"), שעלולים להחריף ולהאריך את משך התסמינים הדיכאוניים. בנוסף, הסימפטומים לא תמיד מזוהים בתור סימפטומים של דיכאון לאחר לידה, במיוחד במקרים בהם ישנו מרווח זמנים בין הלידה לבין הופעת התסמינים. 

אלמנט נוסף שמקשה על האבחון, הוא הנטייה של האם וסביבתה לתפוס את התסמינים כתגובה נורמאלית לתהפוכות שחלו בחייה עקב הלידה, כגון היציאה ממעגל העבודה וההשקעה הרגשית והפיזית הרבה שדורש הטיפול בתינוק. במקרים כאלו נשים עלולות שלא לפנות לטיפול אלא לצפות לשיפור המצב, שלא תמיד מגיע ללא טיפול. במקרים רבים, התערבות טיפולית היא חיונית כדי להקל על התסמינים, וכדי לאפשר לאם לגייס את הכוחות הדרושים כדי לטפל הן בעצמה והן בתינוק.

הסיכון בהזנחה של המצב, הוא התפתחות של פסיכוזה שלאחר לידה, שמהווה מצב חירום רפואי. המצב גורם לאם הטרייה לתפיסה לקויה של המציאות ושל יכולת השיפוט שלה. האם עלולה לסבול לעיתים ממחשבות שב העוסקות במוות של התינוק, כמו גם להזיות שעלולות לגרום לה לפגוע בעצמה או בתינוק, או אפילו באחרים. נשים אלו נמצאות בסיכון גבוה להתאבדות ולהריגה של התינוק, ויש לטפל בהן באופן מידי.

שני הטיפולים הנפוצים כיום בדיכאון לאחר לידה הם פסיכותרפיה, הניתנת ע"י פסיכולוגים, וטיפול תרופתי באמצעות תרופות נגד דיכאון, הניתן ע"י פסיכיאטרים. 

בתחום הפסיכותרפיה, הטיפולים הנפוצים הנם טיפול דינאמי וטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT). טיפול מקובל נוסף הוא טיפול זוגי, שמטרתו היא חיזוק יכולתם של בני הזוג לתמוך זה בזה בתקופה שלאחר הלידה. בחירת הטיפול המתאים מתבצעת לפי העדפותיו של המטופל, ודרגות החומרה של התסמינים הדיכאוניים. 

טיפול בתרופות בדיכאון אחרי לידה יכול להיעשות באמצעות תרופות פסיכיאטריות שונות. התרופה נקבעת לפי דרגת בטיחותה וכן לפי הצורך להיניק. באופן כללי, מומלץ להתחיל במחצית המינון הרגיל ולעלות אותו בהדרגה. רצוי להמשיך את נטילת התרופות במשך 6 חודשים כדי למנוע את הישנות הדיכאון. אם אין תגובה לטיפול במשך 6 שבועות יש לשקול ייעוץ פסיכיאטרי.

תרופות נוגדות דיכאון עוברות לחלב אם, ובעיה זו היא אחד הגורמים החשובים שיש להתחשב בו בבחירת התרופה. התרופה לוסטראל (Sertraline) היא התרופה המומלצת בעת ההנקה. ניתן לטפל בדיכאון אחרי לידה גם בתרופות נוספות מקבוצת SSRIs. בכל מקרה יש להתייעץ ברופא יילודים.

הטיפול בפסיכוזה שלאחר הלידה הוא טיפול פסיכיאטרי הניתן באשפוז ועשוי לכלול טיפול בנזעי חשמל (electroconvulsive therapy, ECT). סיכויי ההחלמה טובים. מצב המטופלת  משתפר בדרך כלל תוך 3-2 חודשים, אבל הפסיכוזה עלולה להופיע גם בהריון הבא.

מניעה של דיכאון אחרי לידה אצל נשים הנמצאות בסיכון כוללת טיפולים תרופתיים וטיפולים פסיכולוגיים המוגדרים כמפגשי קואצ'ינג.

בנוסף לטיפולים, ניתן לנסות שימוש בטכניקות להפחתת הבכי של התינוק, הפחתה של חוסר הנוחות שלו, וקידום איכות השינה. יש לנקות צעדים כמו האכלה של התינוק בין השעה עשר בלילה לחצות, אפילו אם התינוק ישן וצריך להעיר אותו לשם כך; הדגשת ההבדלים שבין יום ולילה על ידי מתן גירויים מרובים יותר במהלך היום; הארכה של הזמן בין הארוחות במהלך היום על ידי פעילויות כמו הליכה עם התינוק, החלפת חיתול, כדי להכחיד את הקישור שבין התעוררות בלילה לבין האכלה; נשיאה של התינוק לפחות שלוש שעות ביום, פרט לזמן הנשיאה של התינוק שנעשית כתגובה לבכי ולהאכלה; ולסיום, ללמוד איך לעטוף את התינוק. הנחיות אלו באות ממחקר קטן שהתפרסם בשנת 2014 בכתב העת Pediatrics, אשר הראה הפחתה בתסמיני דיכאון וחרדה בנשים הנמצאות בסיכון להתפתחות של דיכאון אחרי לידה.

לצורך טיפול מונע לאחר הלידה בנשים שחוו בעבר טיפול לאחר לידה, מומלץ ליטול תרופה שנמצאה יעילה בעבר או בתרופה מקבוצת SSRI.