פריחה בעור

סיפור משפחתי של אלרגיה או אסטמה מעלה את הסיכון להתפתחות פריחה בעור עקב תגובה אלרגית או רגישות. בנוסף, בילוי ממושך בטבע עלול להוביל לפריחה עקב עקיצות חרקים או חשיפה לצמחים מגרים, כדוגמת סרפד.

הסיבות הנפוצות להתפתחות פריחה בעור:

•     תגובה אלרגית לבעלי חיים, תרופות שונות או למזון.

•     זיהומים חיידקיים (אימפטיגו).

•     שפשוף עור מוגבר, למשל כתוצאה מפעילות מאמצת בביגוד לא מתאים.

•     זיהומים פטרייתיים (שפשפת, פטרת בכף הרגל, זיהומים פטרייתיים המועברים מכלבים וחתולים).

•     עקיצות חרקים כמו קרציות, פשפשים, עכבישים ויתושים.

 •    זיהומי טפילים כמו גרדת (סקאביאס).

•     חשיפה ממושכת לחום, לחות וחומרים מגרים, כמו שקורה בפריחת חיתולים.

•     תופעות לוואי של תרופות שונות.

ישנן גם מחלות מסוימות שעלולות לגרום לסימפטומים של פריחה בעור:

•     אקנה – פצעוני אקנה מתפתחים לרוב על גבי עור הפנים, הצוואר והגב.

•     זאבת (לופוס) – מחלה אוטואימונית שמאופיינת בפריחה בצורת פרפר על גבי הלחיים ומעל גשר האף.

•     מחלת Lyme – גורמת לפריחה אופיינית בצורת "קליעה למטרה".

•     חצבת – מחלה ויראלית מסוכנת, שגורמת לחום גבוה מאד, שיעול ונזלת ולפריחה אופיינית בעור בצורת כתמים אדומים גדולים בכל הגוף, שמתמזגים ביניהם לפעמים.

•     פסוריאזיס – אזורי אדמומית מוגדרים בעור שלרוב מכוסים בקשקשים.

לאחר הבירור והבדיקה הגופנית, הרופא יכול לבקש בדיקות מעבדה נוספות כגון:

•    תרבית - גירוד של העור היבש באזור הפריחה לשם בדיקה מיקרוסקופית (לרוב לפריחות פטרייתיות).
•    בדיקות לאיתור אלרגיה (מדבקות אלרגנים או זריקות תת עוריות).
•    בדיקות דם.
•    ביופסיית עור.

זהירות! פריחות בעור אשר אינן מטופלות, מהוות קרקע פורייה לזיהומים משניים של וירוסים, פטריות וחיידקים, כמו במקרה של שנית (סקרלטינה). גירוד העור באזור הפריחה, חשיפה לחום וללחות מחמירים את מצב הפריחה ומעכבים את הריפוי שלה.

מתי הפריחה בעור מחייבת לפנות לרופא?

קיימים מספר מצבים אשר מצריכים פניה לרופא עור או למומחה לאלרגיה:

•    כאשר הפריחה לא מגיבה לטיפול בייתי (היגיינה, שטיפות ומשחות מרגיעות).

•    כאשר הפריחה אצל ילדים מפושטת באזורים נרחבים של הגוף או מופיעה באזורים כגון: מפשעה, עיניים, כפות הגפיים.

•    אם יש תחושת גירוד מתמידה ועיקשת.

•    אם מופיעים סימנים של זיהום מקומי – אודם, נפיחות, כאב למגע וחום מקומי.

•     בעקבות נטילת תרופה חדשה או עקיצות חרקים.

•     אם יש אחד מהסימנים הבאים: חום, קשיים או צפצופים בנשימה.

ממשיכים לדבר על זה בפורום פריחה

הטיפול מותאם לסוג הפריחה בעור ולאבחנה:

פריחות כתוצאה ממחלות ויראליות – יחלפו מעצמן תוך מספר ימים עד שבועות ספורים, ללא כל צורך בטיפול תרופתי. פריחות זיהומיות יטופלו על ידי אנטיביוטיקה (תרופה שהורגת חיידקים) במשחה או בכמוסות, במידת הצורך. פריחות שהגורם שלהן הוא זיהום פטרייתי יטופלו באמצעות משחות נגד פטריות.

על מנת להפחית את הגירוד ולהפחית סיכון לזיהום משני של האזור – יש לשמור על היגיינת כפות ידיים ובעיקר ציפורניים. אפשר להיעזר בתרופות נגד אלרגיה ומשחות אלוורה יכולות לספק הקלה מסוימת בגרד. בפריחות המחמירות כתוצאה מחשיפה לאוויר קר ויבש – ניתן לשים קרם לחות.

לעיתים יש צורך בשימוש במשחות תרופתיות המכילות סטרואידים. במקרים חמורים במיוחד, כשמשחות מקומיות אינן עוזרות, יש צורך בטיפול בסטרואידים בבליעה, שיכולים להקל על הסימפטומים בצורה יעילה יותר.