אינפומד
מחלות
פעילות יתר של שלפוחית השתן

פעילות יתר של שלפוחית השתן

Overactive bladder

המומחים של Infomed מסבירים:

בעיה באגירת השתן בשלפוחית הגורמת להופעה של דחף פתאומי עז להשתין. הדחף יכול להיות קשה לשליטה ולגרום לבריחה לא רצונית של השתן. אנשים הסובלים מפעילות יתר של שלפוחית השתן סובלים ממבוכה ותחושת חוסר נוחות שעלולה לגרום להימנעות מפעילות חברתית או עבודה. למרבה המזל לאחר אבחנת הגורם למצב זה ניתן לטפל ברבים מהמקרים ולהוביל להפחתה משמעותית בבעיה.

פעילות יתר של שלפוחית השתן תסמינים
הסימפטום המרכזי והחשוב ביותר הואהדחף עז ופתאומי לרוקן את השלפוחית ובנוסף:
- בריחת שתן פתאומית בצורה לא רצונית המופיעה לאחר הצורף בהתרוקנות.
- מתן שתן, בצורה רצונית, בתדירות גבוהה של מעל 8 פעמים ביום.
- צורך במתן שתן יותר מפעמיים במהלך הלילה.
גם כאשר האדם מספיק ללכת לשירותים בגל פעם ללא בריחת שתן, הצורך לעזוב כל פעילות וללכת לשירותים ללא יכולת להתאפק הוא מטריד ביותר ופוגע באיכות החיים.
סיבות וגורמי סיכון
הכליות מייצרות את נוזל השתן שמועבר אל כיס השתן דרך השופכנים. כיס השתן הוא איבר שרירי האוגר את השתן בתוכו ומסוגל להפריש אותו החוצה דרך השופכה. כאשר כיס השתן מגיע לכשליש מיכולת הקיבול שלו עובר אות עצבי המאותת למוח על הצורך להתרוקן, ככל שכיס השתן מלא יותר האות מתחזק. ההתרוקנות עצמה מתבצעת בעזרת התיאום בין הרפיית שרירי רצפת האגן וצוואר כיס השתן (שהתכווצותם מונעת יציאה של השתן מהכיס) לצד התכווצות רצונית של כיס השתן הגורמת להתרוקנות.

פעילות יתר של השלפוחית נגרמת בעקבות התכווצות לא רצונית של השלפוחית המובילה לדחף הפתאומי והעז להתרוקן. בחלק מהמקרים הדחף נובע מתחושה מוטעית של השלפוחית ללא התכווצות שלה.

ישנם מצבים שעשויים לגרום או לחקות את המצב של פעילות יתר של השלפוחית אותם יש לשלול לפני התחלת טיפול:
- הפרעות נוירולוגיות כמו מחלת פרקינסון, טרשת נפוצה ושבץ מוחי.
- יצירת כמות גדולה של שתן כמו בשתייה מרובה, מחלת הסכרת ומחלות כליה שונות.
- זיהום בדרכי השתן.
- פגיעה מבנית בכיס השתן בעקבות גידול או אבן.
- חסימה של מוצא השלפוחית בעקבות בלוטת ערמונית מוגדלת, עצירות או ניתוחים באזור האגן.
- צריכה מוגברת של קפאין ואלכוהול.
- שימוש במשתנים (דיורטיקה) המלווים בשתייה מרובה.
עם העלייה בגיל הסיכון לפעילות יתר של השלפוחית עולה. לא בכל המקרים ידוע מה גורם למצב זה.
אבחון ובדיקות

בשלב הראשון יש לשלול את כל הגורמים למצב ולכן מבצעים בדיקה פיזיקאלית לאזור הבטן, בדיקה נוירולוגית ובדיקת שתן- לזיהוי זיהום, סכרת או הפרעות כליה אחרות .

בשלב הבא מבצעים בדיקה אורודינאמית (urodynamic tests) להערכה של תפקוד השלפוחית ויכולת הריקון שלה. בבדיקה זו מתייחסים למספר מדדים:

נפח שתן שאריתי- בבדיקה זו מודדים כמה שתן נשאר בשלפוחית לאחר שהחולה ביצע התרוקנות מקסימאלית על פי יכולתו. את שארית השתן ניתן למדוד בעזרת קטטר המוכנס לשלפוחית או בעזרת אולטרא סאונד. כמות גדולה מדי של שתן לאחר ההתרוקנות יכולה לגרום לפעילות יתר של השלפוחית.

מדידת הלחץ בשלפוחית- בבדיקה זו מזרימים מים בצורה איטית אל תוך השלפוחית וכך ניתן לקבל הערכה על כמות הנפח בשלפוחית הגורמת לעליה בלחץ ועל הלחצים בהם האדם מתרוקן.

בדיקת העצבים בשלפוחית- בבדיקה זו בודקים האם קיים תיאום בין העצבים השונים האחראים על פעולת ההתרוקנות.

ציסטוסקופיה- בבדיקה זו מוכנס צינור שבקצהו עדשה דרכה ניתן להביט אל תוך שלפוחית השתן ובעזרתו ניתן לזהות חסימות שונות.
סיבוכים אפשריים
טיפולים ותרופות

ישנם מספר אפיקים טיפוליים ופעמים רבות משלבים ביניהם.

שינויים התנהגותיים:

שינויים התנהגותיים בלבד עשויים שלא להעלים את ההפרעה אך הם עוזרים בהפחתה משמעותית של הסימפטומים. השינויים מותאמים לגורם הראשוני להפרעה וכוללים: צריכת נוזלים בכמות מוגבלת ובזמנים ידועים, התאפקות הדרגתית של פרקי זמן הולכים ועולים, התרוקנות פעם נוספת בפרק זמן של מספר דקות, הליכה לשירותים בשמנים קבועים, חיזוק שרירי רצפת האגן בעזרת תרגילי קגל, התרוקנות בעזרת קטטריזציה עצמית ושימוש בפדים סופגים להפחתת המבוכה במקרה של בריחת שתן.

תרופות:

תרופות הגורמות להרפיית כיס השתן יעילות בהפחתת הדחף להתרוקן. קיימים מספר רב של תרופות כמו טולרודין, אוקסיבוטינין, טרופסיום ועוד. התכשירים קיימים בצורת כדורים לבליעה ובצורת מדבקות עוריות לשחרור מושהה. יובש בפה ובעיניים הם תופעות הלוואי של תרופות אלו, ובשימוש במדבקה הם מופיעים בשכיחות נמוכה יותר.

גירוי העצבים הסקראליים:

האות העצבי מהשלפוחית מועבר דרך העצבים הסקראליים אל המוח, השפעה על הביטוי העצבי יכולה להפחית את הסימפטומים של ההפרעה. הגירוי מתבצע בעזרת החדרה של אלקטרודה חשמלית אל העצב הסקראלי הסמוך לעצם הזנב והשארת קופסת השליטה (בדומה לקוצב) מתחת לעור. הגירוי החשמלי מווסת את האות העצבי ומפחית את הדחיפות במתן השתן.

ניתוח:

האופציה הניתוחית שמורה רק למצבים קשים ביותר שלא הגיבו לטיפולים האחרים. בניתוח מרחיבים את כיס השתן בעזרת לולאת מעי. לאחר הניתוח האדם יכול להתרוקן רק בעזרת קטטר אותו הוא מכניס לעצמו מספר פעמים ביום. ניתוח קיצוני עוד יותר השמור למקרים חריגים הוא כריתה מוחלטת של כיס השתן והצאת השטן דרך העור אל שקית (סטומה).
טיפולים אלטרנטיביים

רופאים בתחום

אורתופדיה

ד"ר ירון ברין

4.9

( 36 חוות דעת )

"לגבי עלויות הפגישות עם הרופא, לא ברור לי הסידור"

קראו עליי עוד

לקביעת תור

ילדים

ד"ר גיא שטויר

5.0

( 247 חוות דעת )

"בחירה נכונה"

קראו עליי עוד

לקביעת תור

נפרולוגיה

ד"ר יובל הורביץ

( 202 חוות דעת )

"מהתחלה ועד הסוף הרגשנו שמבינים את הבעיה , זה בא לידי ביטוי בבדיקות שנשלחנו אליהם, דרך הסבר מפורט על התהליך . הרגשנו לאורך כל הדרך שאנחנו בידיים טובות , רגישות ומקצועיות"

קראו עליי עוד

לקביעת תור

לכל המומחים שלנו>

המומחים של Infomed עונים על שאלות:

שאלה: בני בן 5.5, ומשתין בתדירות גבוהה מאד במשך היום, בערך כל חצי שעה. במשך כל הלילה הוא ישן ברציפות בלי להתעורר. מה יכולות להיות הסיבות לבעיה זו, ואילו בדיקות הוא צריך לעבור?

תשובה: הסיבות לתכיפות במתן שתן הן מרובות, החל מדלקת בדרכי השתן ועד לחוסר שליטה מסיבות שונות, כגון לאחר אירוע טראומטי. מכיוון שאתה מתאר תופעה שמתרחשת רק במהלך היום, פחות סביר שהסיבה היא דלקת, ולכן נחוץ בירור מסוג שונה. האם הוא נבדק על ידי רופא? כמה זמן הוא סובל מתכיפות במתן שתן? האם גם סובל מבריחת שתן? צואה? האם עבר אירוע קשה בבית הספר או בבית? לצערי, אין לי מספיק מידע והבירור הוא מקיף, לכן אני מציעה לפנות לרופא הילדים לבדיקה ולהמשך הבירור. ד"ר נעמה זנזורי - אינפומד
לפתיחה בעמוד חדש >
שאלה: מה גורם להימצאות החיידק Kleb. pneumoniae בבדיקות שתן?

תשובה: Klebsiella Pneumonia הוא חיידק אשר נמצא בפלורה הנורמלית של מערכת העיכול של האדם ב- 5-35% מהאנשים ובחלל הפה ב- 5% מהאנשים. קיום חיידק בתרבית שתן (לא משנה מה סוגו) מעיד על זיהום בדרכי השתן. באם את סובלת מסימפטומים של דרכי השתן, כגון צריבה במתן שתן, כאב, עלייה בתכיפות ובדחיפות במתן שתן (וזו ככל הנראה הסיבה לביצוע בדיקת השתן), הדבר מחייב טיפול אנטיביוטי לשם סילוק החיידק ומניעת סיבוכים, כגון עליית הזיהום לכליות ופגיעה עתידית בתפקודן. חיידק זה אינו שכיח כגורם לדלקת זיהומית בדרכי השתן, ובספרות מדובר על כך שהוא גורם לזיהום בדרכי השתן רק ב- 1-2% מהמקרים של אנשים בריאים וב- 5-17% מהמקרים של זיהום בדרכי השתן באנשים מאושפזים, עם קתטר שתן. כאמור, הימצאותו של החיידק בשתן מעידה על זיהום בדרכי השתן. הגעת החיידק לשתן נובעת במרבית המקרים ממעבר שלו מאזור פי הטבעת לפתח השופכה, עלייה לכיוון שלפוחית השתן והתרבותו שם.
לפתיחה בעמוד חדש >