סחרחורת

כאשר אדם סובל מסחרחורת, יש לשלול מצבים מסוכנים יותר: מקור נוירולוגי כמו אירוע מוחי או גידול, מקור הפרעות בקצב הלב, בעיות כלי דם, שנויים הורמונאליים ועוד.
לעיתים יש צורך להיעזר בבדיקות עזר ואפילו  לשקול הפנייה לדימות; לרוב CT או MRI . לפעמים, במידה והסחרחורת חמורה, נמשכת זמן רב, או מלווה בהקאות, עלולה להיות תחלואה משנית כמו מכת חום, הפרעה במאזן הנוזלים והמלחים או נפילה שתגרום לחבלות או לשברים.

יש ותחושת הסחרחורת נובעת מגירויים תנועתיים בלתי שגרתיים כמו בסיבובי קרוסלה, ירידה מרכבת הרים, הפלגה בים ועוד, בהם מתרחשת סחרחורת המכונה סחרחורת פיזיולוגית. סחרחורת זו היא תגובה תקינה של המערכת והיא חולפת עם הפסקת הגירוי. 
אולם, כאשר הסחרחורת מופיעה ללא גירוי סביבתי ברור, מדובר בסחרחורת שמקורה במחלה, בפתולוגיה. כאמור, הסיבות העיקריות לסחרחורת הן:
 מחלות אוזניים כמו מחלות בעצב שיווי המשקל, מחלות במערכת העצבים המרכזית שיכולות לערב את המסלולים הווסטיבולארים, הקשורים לשיווי המשקל. הגורמים השכיחים למחלות אלו הם: דלקות, הפרעות בזרימת דם למוח, גידולים ומחלות ניוון. בנוסף, מקור לסחרחורות יכול להיות נפשי, כמו במצבי חרדה, ומחלות לב וכלי דם.

סחרחורת תנוחתית:
סחרחורת יכולה להופיע כתוצאה משינוי תנוחה ומאופיינת בהתקפים קצרים של סחרחורת סיבובית בעת שינוי תנוחה. סחרחורת זו יכולה להגרם כתוצאה מהינתקות גבישים מאיבר האוטריקולוס שנמצא באוזן, וכניסת הגבישים לאחת מתעלות המבוך הווסטיבולארי.  יש להבדיל מסחרחורת תנוחתית שיכולה להופיע בשל שינויים בלחץ דם או ממקור פגיעה מוחית.

סחרחורת סיבובית שאינה תנוחתית:
 עלולה להופיע כשיש הפרעה במערכת שיווי המשקל, אולם היא עשויה להופיע גם במצבים של הפעלה תקינה שלהן, כמו במקרה של מחלת ים או בחילה בנסיעה. תחושת ה"ורטיגו" נובעת מחוסר התאמה בין המידע שנקלט ממערכות החישה השונות: מערכת הראייה קולטת תנועה מהירה אולם השרירים, המפרקים והאוזן הפנימית "מדווחים" על ישיבה במקום. במקרה זה כל המערכות פועלות באופן תקין, אולם חוסר ההתאמה בין המסרים השונים שלהן מתבטא בסחרחורת סיבובית.

סחרחורת בשל מצבים אחרים
סחרחורת עלולה להופיע גם במספר מצבים שאינם נכללים באחת הקטגוריות הקודמות. דוגמאות למצבים כאלה הם התקף חרדה, היפרוונטילציה (נשימת יתר), היפוגליקמיה (ירידה חדה ברמת הסוכר בדם), לחץ דם נמוך ודיכאון קליני. במקרים אלה מערכות שיווי המשקל פועלות כשורה, וישיבה או שכיבה לא יקלו את התחושה. 

אבחון הסחרחורת והמקור להפרעה מתבסס בראש ובראשונה בשיחה עם הרופא (אנמנזה) ובמהלכה תתבצע האבחנה המבדלת שבין הגורמים השונים. אח"כ בדיקה גופנית המספקת נתונים נוספים ולבסוף במידת הצורך, נעזרים בבדיקות עזר  כמו בדיקת שמיעה, בדיקת תנועות גלגלי העיניים ולעיתים אף בדימות (CT, MRI) על מנת לשלול מצבים מורכבים יותר. 
שילוב של כל המידע הנאסף מסייע בהבנת מקור הבעיה ובהחלטה של הטיפול המתאים.
 

כאשר אדם סובל מסחרחורת, יש לשלול מצבים מסוכנים יותר, כמו אירוע מוחי או גידול. במידה והסחרחורת חמורה, נמשכת זמן רב, או מלווה בהקאות, עלולה להיות תחלואה משנית כמו מכת חום, הפרעה במאזן הנוזלים והמלחים או נפילה שתגרום לחבלות או לשברים.

מתי לפנות לרופא?

מומלץ לפנות לרופא במידה והחלה סחרחורת חדשה שלא הייתה בעבר. פנייה דחופה הכרחית במקרים הבאים:

• סחרחורת בקשישים ובילדים.
• סחרחורת המלווה בהקאות קשות.
• בעיות נוירולוגיות המלוות את הסחרחורת (קושי בדיבור, חולשה של אחד הגפיים, הפרעות בראייה או א-סימטריה שמופיעה בפנים).
• במקרה של מחלות רקע כמו סוכרת, לחץ דם גבוה, מחלות לב, הפרעות קצב, אי ספיקת כליות וכו'.

הטיפול בסחרחורת ממקור אוזן תלוי בגורם לבעיה. רק לאחר אבחון הבעיה ניתן לטפל במגוון דרכים, בהן באופן תרופתי, באמצעות פיזיותרפיה, בזריקות סטרואידים ואף בניתוח.

במקרים רבים הטיפול בסחרחורת כולל מנוחה במיטה ותרופות המדכאות את מערכת שיווי המשקל כגון אנטי-היסטמינים או תרופות הרגעה כגון  דיאזפם  (Diazepam) המוכרת כווליום. 
בחלק מהמקרים יש צורך בשילוב רופאים מתחומים נוספים, כמו אף אוזן וגרון המתמחה בסחרחורת וקרוי אוטונוירולוג, פנימית, נוירולוגיה, וכו'.
אם מקור הסחרחורת במערכת האוזנית, ואינה חולפת תוך מספר ימים מומלץ לקום מן המיטה בניסיון להפעיל פיצוי להפרעה באמצעות חלקים אחרים במערכת העצבים. 
בסחרחורת ממקור השתחררות גבישים במערכת שיווי המשקל הטיפול יהיה באמצעות פיזיותרפיה המבוססת על תנועות ראש מיוחדות המשנות את מיקום הגבישים למקומם ומפסיקות את התקפי הסחרחורת.  לעיתים רחוקות יש צורך בניתוח האוזן התיכונה או הפנימית.

במידה והתקפי הסחרחורת חוזרים על עצמם, מומלץ להתייעץ עם רופא מומחה שיבדוק מה האבחנה ובהתאם לשקול טיפול על מנת למנוע התקפים נוספים בעתיד. 
על מנת להימנע מהתקפי ורטיגו תנוחתית בזמן התקף, מומלץ להקפיד על קימה איטית ממצב של ישיבה או שכיבה, להימנע מכיפוף הראש, מטה בייחוד בעת הרמת חפצים מהרצפה (מומלץ לכופף את הברכיים), להימנע ממתיחת הצוואר ולישון על שתי כריות או יותר.