הפרעות אכילה

הנסיבות המובילות להתפתחות הפרעות אכילה הן מורכבות ונובעות כנראה משילוב של גורמים פסיכולוגיים, גנטיים, משפחתיים, ביולוגיים וסוציאליים. לרוב משמש העיסוק באוכל כאמצעי ביטוי לקשיים רגשיים ובין אישיים. הפרעת האכילה והרזון הנלווה לה עונים על צרכים שונים של האדם, למשל שימוש באוכל כדרך ליצירת עצמאות ונפרדות מההורים, שמירה על גוף רזה כביטוי לקושי להתחיל את גיל ההתבגרות על השינויים הגופניים הנלווים לו, ניסיון להתמודד עם קונפליקטים משפחתיים ותגובה לדימוי גוף והערכה עצמית נמוכים.

באשר להפרעת האכילה המובילה להשמנת יתר, קיימות מספר השערות על אודות הגורמים הביולוגיים והפסיכולוגיים להשמנת היתר. בין הגורמים המשמעותיים ניתן למנות רכישת הרגלי אכילה לקויים בילדות וקושי בוויסות רגשי המביא לאכילה רגשית.

גורמי סיכון להתפתחות הפרעות אכילה:

- מין - נפוצות יותר בקרב נשים.

-סביבה - תרבות המקדמת אידיאל יופי השואף לרזון.

- אישיות - קווי אישיות כדוגמת נטייה לפרפקציוניזם, הערכה עצמית נמוכה וחשש מכישלון.

- עיסוק בספורט - עלול לגרום ללחץ פיזי ופסיכולוגי שיתבטא כהפרעת אכילה.

- היסטוריה משפחתית - קרובי משפחה הסובלים מהפרעת אכילה.

- הפרעות נפשיות - היסטוריה של קשיים נפשיים אחרים כגון דיכאון, חרדה, OCD.

- שינויים – מצבים היוצרים לחץ משמעותי בחיי האדם.

הפרעות אכילה מאובחנות בהתבסס על סימנים גופניים, סימפטומים נפשיים והרגלי אכילה. האבחון צריך להיעשות על-ידי מומחה בתחום בריאות הנפש.  כלי שימושי לצורך האבחנה הוא ה- 5-DSM (Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders-5)

לצורך אבחון יתבצעו לרוב מספר בדיקות:

1. בדיקה גופנית – לשלילת מצב רפואי אחר שעלול להוביל לסימנים ולסימפטומים הדומים לאלה המאפיינים את הפרעות האכילה. 

2. הערכה פסיכולוגית – צריכה להתבצע ע"י מומחה מתחום בריאות הנפש. לרוב ההערכה תכלול שאלות על רגשות, מחשבות והרגלי אכילה. 

3. מבחנים נוספים – לצורך הערכה נוספת, בהתאם לשיקול הדעת של הרופא.

הפרעות אכילה עלולות להוביל לנזקים גופניים קשים ואף למוות. מצבים של תת משקל מובילים לסכנת חיים ולפגיעה במערכות רבות בגוף. גם במקרים בהם המשקל עצמו אינו נמוך באופן מסוכן, עלולים בולמוסי האכילה, ההרעבה העצמית וההקאות, לפגוע בסדירות הווסת, להביא להפרעת קצב  לבבית ועוד. גם השמנת יתר קיצונית עלולה לפגוע בבריאות הגופנית בשל התפתחות סוכרת, מחלות לב, לחץ דם גבוה, קשיי פריון ועוד.

לצד הנזקים הגופניים, הפרעות אכילה עלולות לגרום גם לפגיעה חברתית ובין אישית, לפגיעה בתחומי חיים משמעותיים שאינם קשורים באכילה, ולפגיעה בדימוי הגוף והביטחון העצמי. כמו-כן, הפרעת האכילה עלולה לעודד התפתחות מחלות נפשיות נוספות כמו דיכאון, חרדה, שימוש בסמים ונטיות אובדניות.

הנזקים הגופניים והפסיכולוגיים שהוזכרו לעיל וסכנת המוות הממשית הנשקפת לסובלים מהפרעות אכילה, מדגישים את חשיבות הטיפול בהן. הטיפול בהפרעות אכילה כולל: תכנית תזונתית-רפואית המיועדת להשגת ושמירה על משקל תקין, טיפול תרופתי והתערבויות פסיכולוגיות.  לרוב הטיפול יתבצע על-ידי צוות בעל התמחות ייעודית ויותאם להפרעת האכילה הספציפית של המטופל.

מגוון טיפולים מוצעים על מנת לעזור בהתמודדות עם ההפרעה כגון:

- טיפולים דינמיים (אישיים ו/או קבוצתיים), המסייעים בהבנת תפקיד ההפרעה בחיי המטופל והחזרת השליטה בה.

- טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים המסייעים להתמודד עם החשיבה האובססיבית וההתנהגויות הקשורות אליה (לדוגמה, עיסוק מוגזם בספורט).

- התערבויות משפחתיות ללמידת דרכי פתרון אדפטיביות של קונפליקטים. 

- טיפולים נוספים בהם התכנים מובעים באופן לא מילולי כמו טיפול בתנועה. 

- במקרה בו הפרעת אכילה מלווה בקשיים נוספים כמו חרדה, הפרעות אישיות או דיכאון, טיפולים תרופתיים עשויים לעזור. 

הטיפול בהפרעת אכילה יכול להינתן במרפאה, כאשר המטופל ממשיך בשגרת חייו, אולם אם נשקפת סכנה לחיי המטופל או שאינו משתף פעולה, אפשר להסתייע במסגרת אשפוזית המספקת השגחה רפואית, הקפדה על תזונה נכונה ומסגרת טיפולית גופנית ונפשית מכילה ומקיפה.

לא ידועה כיום בספרות דרך יעילה למנוע התפתחות הפרעת אכילה, אך קיימת חשיבות רבה לזיהוי מוקדם של התסמינים, שכן ככל שהטיפול מתחיל במועד מוקדם יותר, כך סיכויי ההחלמה של המטופל יהיו טובים יותר.