מחלת הנטינגטון

"מחלת הָנְטִינגְטוֹן" (מ"ה), תוארה בשנת 1872 על ידי ג'ורג' הנטינגטון אבל ידעו עליה כבר בימי הביניים. בגלל מאפייניה התורשתיים וההרסניים בקרב המשפחות הנגועות, מושקע מאמץ אדיר כדי להשפיע על הפגם הגנטי שמביא להתפתחות המחלה או לתקנו, וכן במחקר תרופתי לטיפול בחולים.
הגורם למחלה הוא גן בכרומוזום מספר 4. הפגם מתבטא במספר גדול מהרגיל (מעבר ל-28 חזרות (הגבול העליון של חזרות בתחום התקין), של רצפים של בסיסי דנ"א (DNA) - ציטוֹזִין (Cytosine), אָדֵנִין (Adenine) וגוּאַנִין (Guanine). במ"ה הרצף (CAG) הוא בלתי יציב.
מחלה זו כלל עולמית. הגן בעל המוטציה מועבר מהורה לצאצא. לכל צאצא של הורה חולה במ"ה יש סיכוי של 50% לרשת את הגן הנדון. רק במקרים בודדים מופיעה מ"ה, ללא עבר משפחתי של המחלה.

על מנת להגן על זכויות הקטינים, לרבות זכות החיסיון, לא מומלץ לבצע אבחון למי שלא מלאו לו 18, אלא אם, יש סיבה רפואית מחייבת.
האבחון הטרום-לידתי כרוך בבעיה אתית ובהסתכנות. תוצאה "חיובית" של האבחון תצביע באופן ברור על נשאות של אחד ההורים. לכן, מומלץ שאנשים בסיכון שמתכננים הריון, יפנו קודם לקבלת ייעוץ גנטי. ברירה נוספת, היא הפריה חוץ-גופית (הפריית מבחנה) עם בדיקת המוטציה למ"ה בתא של הוולד לפני ההשרשה. ברחם האם יושרשו רק ולדות שאינם נושאים את המוטציה.

ארגוני תמיכה בישראל:
1. אית"ן - איגוד ישראלי למחלות נדירות, רח' פקיעין 5, תל-אביב, טל: 03-6021055
2. ד"ר נירה דנגור, יו"ר קבוצת תמיכה לחולי הנטינגטון. טל: 02-6709745

ד"ר משה צ'מקה