זיהום בעצם

המחלה נגרמת בדרך כלל על ידי חיידק בשם סטפילוקוק. החיידק נפוץ מאד והוא נמצא באופן רגיל על עור הגוף ובנחיריים גם אצל אנשים בריאים.

החיידק יכול להגיע אל העצם במספר מנגנונים:

•    זרם הדם-  החיידק חודר אל זרם הדם בעקבות זיהום במקום אחר או חבלה קלה. החיידק חודר אל העצם לרוב בנקודת חולשה כאשר אצל ילדים מדובר בלוחית הגדילה הנמצאת באחת מקצות העצם.

•    זיהום ברקמה הסמוכה-  זיהום ברקמות הסמוכות לעצם יכול להתפשט גם אל העצם.

•    חדירה ישירה- נגרם בעקבות חשיפה ישירה של העצם מחוץ לגוף או לאחר שבר חריף הנקרא שבר פתוח או במהלך ניתוח המערב חשיפה של העצם כמו בניתוח לתיקון שברים או החלפת מפרקים.

גורמי סיכון:

העצם עמידה בפני זיהומים באופן עקרוני ולכן זיהום בעצם לרוב מערב את אחד מגורמי הסיכון הבאים:

-    ניתוח אורתופדי או פציעה חריפה המערבת חשיפה של העצם והרקמות הרכות באזור כך שנוצר נתיב חדירה לעצם דרכו יכולים להגיע החיידקים.

-    בעיות בזרימת הדם- על מנת להגן על הגוף מזיהומים אספקת הדם חייבת להיות שמורה כדי שתאי מערכת החיסון יוכלו להגיע אל הרקמה ולמנוע את הזיהום או לטפל בו בשלב מוקדם. במחלות הפוגעות בזרימת הדם כל חתך פשוט עלול להתפתח לזיהום חריף המערב את הרקמות הסמוכות לעצם ואף את העצם. המחלות השכיחות הפוגעות בכלי דם הם סכרת ומחלת כלי דם פריפריים. חשוב להזכיר שעישון פוגם מאד בכלי דם ויכול לגרום לפגיעה ביכולת הגוף לרפא פצעים.

-    טיפולים רפואיים חודרניים- במהלך טיפולים רפואיים החודרים ישירות אל זרם הדם כמו דיאליזה, קטטר או נתב מרכזי (central line) נוצר נתיב של חדירה לחיידקים ישירות לזרם הדם ומשם אל רקמות שונות בגוף וביניהם העצם.
 

בבדיקות מעבדה ניתן למדוד מדדי דלקת שונים המעידים על תהליך זיהומי כלשהו בגוף, אבל מדדים אלו אינם יכולים להצביע במדויק על זיהום בעצם. בנוסף, את דגימת הדם ניתן לשלוח לתרבית ובחלק מהמקרים ניתן יהיה לבודד את החיידק הגורם לזיהום בעצם מזרם הדם.

בדיקות הדמיה שונות כמו צילום רנטגן, מיפוי עצמות, CT ו-MRI עשויות לאשש את האבחנה שאכן מדובר בזיהום בעצם ואף למקם את אזור הזיהום.

במקרים נדירים יבצעו ביופסיה מהאזור החשוד לזיהום על מנת לוודא שאכן מדובר בזיהום ולבודד את החיידק.
 

מוות של עצם- אספקת הדם לעצם הינה עדינה וכל פגיעה עלולה להוביל למוות של עצם. במידה ומדובר בחלק קטן של העצם בלבד ניתן להסיר את הרקמה המתה והעצם תבנה את עצמה מחדש. לעומת זאת כשחלקים גדולים של העצם עברו נמק (osteonecrosis) ההסרה של חלקי העצם יכולה להיות נרחבת ולכלול קטיעה של חלקי גפה.

זיהום מפרקי- הזיהום מהעצם עלול להתפשט אל המפרק הסמוך ולגרום לתהליך דלקתי על רקע זיהום במפרק. המפרק בניגוד לעצם אינו מתחדש בצורה טובה כך שנזק למבנה המפרק עלול להתפתח בהמשך לתהליך ניווני במפרק (osteoarthriris)  שיגרום לכאבים, הגבלה בתנועה ועלול לדרוש החלפת מפרק.

פגיעה בגדילה- אצל ילדים האתר הנפוץ ביותר לזיהומי עצם הוא החלק הרך של העצם המכיל את לוחית הגדילה. פגיעה בלוחית הגדילה בעקבות הזיהום תגרום להאטה או עצירה של הצמיחה. כאשר חלק מלוחית הגדילה נפגע גדילת העצם עלולה להיות לא סימטרית ולהוביל לעיוות במבנה העצם והגפה.

סרטן העור- כאשר הזיהום הוא כרוני יש יצירה של סינוסים, המנקזים מוגלה, מאזור הזיהום בעצם אל מחוץ לעור. הסינוסים האלו מגרים את העור ועלולים לגרום להתמרה סרטנית ולהופעה של סרטן עור קשקשי.
 

הטיפול התרופתי כולל טיפול אנטיביוטי שבשלב הראשוני מחייב מתן תוך ורידי בלבד לאחר העלמות התסמינים ניתן לעבור לטיפול אנטיביוטי דרך הפה. הטיפול נמשך בדרך כלל לא פחות משישה שבועות.

לצד הטיפול התרופתי לעיתים יש צורך בטיפול ניתוחי הכולל ניקוז של המוגלה, הסרה של חקי עצם מתים, שיחזור זרימת הדם אל העצם והוצאה של גופים זרים שחדרו לעצם.

לאנשים בקבוצת סיכון להופעה של זיהומי עצם מומלץ להיזהר מחתכים ולהקפיד לבדוק את כפות הרגליים מחשש להופעה של פצעים חדשים, בכל פצע כזה יש לטפל באופן מיידי.
בילדים קטנים חשוב לשים לב למצבים בהם שימוש בגפה מופסק ללא סיבה הנראית לעין ובמצב כזה יש לפנות לצורך בירור רפואי.