טכיקרדיה

טכיקרדיה עלולה להיגרם מכל נזק ברקמת הלב וממחלות לבביות שונות. הסיכון להתפתחות מחלה קרדיולוגית בכלל ודופק מואץ בפרט, עולה כשמתקיימים גורמי הסיכון הבאים:

• עישון.

• שתיית קפאין מוגברת.

• צריכה מופרזת של אלכוהול.

• צריכת סמים ממריצים.

• לחץ מנטלי וחרדה.

• סוכרת.

• יתר לחץ דם.

• דום נשימה בשינה.

• חוסר איזון בבלוטת התריס (היפו-תיירדואיזם והיפר-תיירדואיזם).

• אנמיה.

• רקע משפחתי של טכיקרדיה או של הפרעות קצב לבביות.

חשוב לדעת כי בעת הריון, קצב הלב עלול לעלות עד 25% יותר מנורמל. טכיקרדיה בהריון, ובפרט מסוג סינוס טכיקרדיה, היא מצב נפוץ, בעיקר בטרימסטר השלישי להריון. למרות שזוהי תופעה שכיחה, מומלץ להתייעץ עם רופא/ה על מנת לוודא שלא מדובר במצב מסוכן הדורש התערבות.

על מנת לקבוע את סוג הטכיקרדיה המדויק, יש לבצע בדיקה גופנית כללית וראיון רפואי נרחב. במרבית המקרים, יהיה צורך בהפניית המטופל/ת לבדיקות המשך. קיימות בדיקות רבות לבדיקת לב, אך הבדיקות הנפוצות הן:

• ECG – אק"ג היא הבדיקה הזמינה והבסיסית ביותר לאבחנת טכיקרדיה. במהלך הבדיקה מצמידים לגוף הנבדק/ת אלקטרודות המודדות סיגנלים חשמליים מהלב. הבדיקה אינה כרוכה בכאב, ותוצאותיה ניתנות באופן מידי. הבדיקה תהיה יעילה אך ורק אם היא תיערך בעת הופעת טכיקרדיה. לכן, במידה והטכיקרדיה אינה קבועה, ייתכן ויהיה צורך בבדיקת הולטר לב. 

• הולטר לב – בדיקת הולטר היא בדיקת אק"ג ניידת שנמשכת 24 שעות רצופות.

• מבחני מאמץ (ארגומטריה) – בדיקת אק"ג שמתבצעת בעת מאמץ גופני, כמו ריצה.

הבדיקה מאפשרת להבין את אופי הטכיקרדיה, ומספקת מידע על מידת המאמץ הגופני שהנבדק או הנבדקת מסוגלים לבצע.

• אקו לב – על מנת לשלול מחלות לב נוספות, נהוג לבצע בדיקת אקו לב. זוהי בדיקת אולטראסאונד של הלב, המאפשרת לראות הפרעות בזרימת הדם, פעילות מסתמים אבנורמלית ובעיות בשריר הלב. גם בדיקת זו אינה כרוכה בכאב.

• בדיקות דם – על מנת לקבל מידע נוסף על מקור דפיקות הלב המואצות, נהוג לבצע ספירת דם כללית, תפקודי בלוטת התריס, כימיה כללית ועוד. 

במידת הצורך, הרופא/ה המטפל/ת עשוי/ה לבקש בדיקות דימות נוספות, כמו צילום רנטגן, MRI או CT אנגיו (CT בתוספת חומר ניגוד, המשמש לבדיקת זרימת הדם).

במצבים נוספים ייתכנו בדיקות נוספות, כמו בדיקה גנטית, בדיקת EPS, בדיקת TILT ועוד.

סיבוכים אפשריים של טכיקרדיה תלויים בסוג הטכיקרדיה, ברקע הרפואי ובתדירות ההתקפים. הסיבוכים הנפוצים הם:

• תסחיפים של קרישי דם, שבמרוצת הזמן עלולים לגרום לשבץ או להתקף לב.

• אובדן הכרה ועילפון.

• כשל לבבי שעלול להוביל למוות.

הטיפול בדופק מהיר הוא תיקון הגורמים הראשוניים להופעתו (רווית חמצן, הורדת עומס נפח ולחץ, תיקון ריכוז המלחים בדם והפעילות ההורמונלית).

בנוסף, ייתכן ויהיה צורך בתרופות המשנות את התכונות החשמליות של מערכת ההולכה ושריר הלב, צריבת מוקדים ומסלולי הולכה (Ablation) .

עבור מקרים מורכבים יותר, כמו הפרעות קצב קטלניות, לרוב יש צורך בהשתלת דפיברילטור אוטומטי המסיים את הפרעת הקצב על ידי קיצוב או שוק חשמלי.

הדרך היעילה ביותר להפחית את הסיכון להיווצרות טכיקרדיה היא לשמור על אורח חיים בריא ומשקל תקין, על מנת להפחית את הסיכון ללקות במחלות לב. ההמלצות הכלליות הן:

• שמירה על תזונה מותאמת, הכוללת מעט שומן, ומבוססת על פירות, ירקות ודגנים מלאים. מומלץ להתייעץ עם תזונאי/ת.

• הקפדה על אורח חיים פעיל ועל פעילות גופנית מספר פעמים בשבוע.

• מעקב אחר רמות הכולסטרול, לחץ הדם באמצעות בדיקות דם תקופתיות.

• הימנעות או הפחתה של עישון מכל סוג והימנעות מוחלטת מסמים מעוררים (כדוגמת קוקאין).

• שתיית אלכוהול מתונה בלבד. ההמלצות המקובלות הן לא יותר משתי כוסות משקה ליום עבור גברים מתחת לגיל 65, ועד כוס משקה אחת לנשים ולגברים מעל גיל 65.

• מומלץ להתייעץ עם רופא/ת המשפחה בעת נטילת תרופות שאחת מתופעות הלוואי שלהן היא דופק מואץ, כמו חלק מהתרופות המשמשות נגד צינון ושיעול.

במידה וברקע הרפואי כבר יש מחלה לבבית, מומלץ לנטר ולעקוב אחר מצב הלב לעיתים תכופות, ולקבוע יחד עם הרופא/ת המטפל/ת תוכנית פעולה ארוכת טווח לשמירה על בריאות הלב.