שרירנים ברחם (נקראים גם: מיומה ברחם, ליומיומה ופיברומיומה) הינם גידול שאינו סרטני של רקמת השריר ברחם שמופיעים אצל נשים בגילאי הפוריות. מדובר בגידול נפוץ מאד ולכ75% מהנשים יהיה אותו במהלך חייהן. הוא אינו מסוכן מאחר והוא לא מהווה גורם סיכון לסרטני רחם אחרים והוא בעצמו אינו הופך לגידול כזה. לפיכך, אין צורך בטיפול רפואי למצב זה ולרוב הוא מתגלה במקרה בזמן בדיקה גינקולוגית או בזמן אולטראסאונד במעקב טרום לידתי. במידה והוא גורם לכאבים או לסימפטומים אחרים ניתן לטפל בו באמצעים תרופתיים או להוציא אותו כליל בניתוח.
שרירן ברחם, מיומה ברחם תסמינים
באופן עקרוני לרוב שרירני הרחם (מיומות ברחם) הם ממצא מקרי ואינם מתגלים בעקבות תלונה מסוימת. במקרים בהם הוא גרם לתלונה על פי רוב היה מדובר בתלונות הבאות:
• דימומי מחזור גדולים. • דימומי מחזור ארוכים של שבוע ויותר. • לחץ או כאבים באגן. • תדירות גבוהה מהרגיל של מתן שתן. • קושי בריקון מלא של שלפוחית השתן. • עצירות. • כאבים בגב או ברגליים.
הסימפטומים השונים יכולים להצביע על מיקום השרירן ברחם - מיומה ברחם. שרירנים שנמצאים בתוך חלל הרחם (submucosal) יגרמו לדימומי מחזור מוגברים או ארוכים. שרירנים הפונים אל מחוץ לחלל הרחם (subserosal) יגרמו לתופעות האחרות הנגרמות בעקבות הלחץ שמפעיל השרירן על האברים האחרים הנמצאים בחלל הבטן בסמוך לרחם שרירני.
כאב חריף בעקבות שרירנים ברחם הוא נדיר והוא מופיע כאשר השרירן ברחם גדל בצורה כזו שאספקת הדם שלו כבר לא מספיקה ונוצרים בו אזורים של נמק. התאים המתים משחררים חומרים לסביבה שגורמים לחום ולכאבים.
סיבות וגורמי סיכון
מיומות ברחם מתפתחות מרקמת השריר החלק שברחם ונוצרים כאשר תא אחד מהרקמה מתחלק בצורה בלתי מבוקרת עד להיווצרות גוש נוקשה השונה מסביבתו. השרירן יכול לנוע ממספר בודד של תאים שניתן לראותו רק באמצעות מיקרוסקופ ועד לגודל של מספר סנטימטרים. גידול כזה עלול לעוות את צורתו של הרחם שריריני ולגרום להגדלתו בצורה ניכרת אפילו עד לגובה הסרעפת. אצל אישה אחת יכולים להימצא מספר שרירנים בו זמנית.
כיום לא יודעים בוודאות את הגורמים להתפתחות השרירנים אך ישנו קשר ברור ל:
שינויים גנטיים- בשרירנים רבים נמצאו שינויים גנטיים במיוחד באזורים המקודדים לתאי שריר הרחם.
הורמונים- אסטרוגן ופרוגסטרון הינם הורמונים הקשורים באופן מתמיד עם הכנת הרחם להריון וצמיחת השכבה הפנימית של הרחם הראו קשר להיווצרות שרירני רחם. בשרירני רחם ישנו ריכוז גבוה יותר של אסטרוגן ושל קולטנים לאסטרוגן מאשר ברקמה התקינה של שריר הרחם.
בנוסף נחקר הקשר בין פקטורי גדילה שונים הקשורים לגדילה והתפתחות של רקמות לבין התפתחות שרירני רחם.
גורמי הסיכון הידועים הם תורשה וגזע. כך שמי שאובחנו במשפחתה שרירני רחם נמצאת בסיכון מוגבר להופעה של גידולים אלו וכן בנשים שחורות נמצאו יותר מקרים של שרירני רחם והשרירנים היו גדולים יותר והופיעו בגיל צעיר יותר. הקשר להשמנה לא הוכח באופן וודאי אך ישנם מספר מחקרים המצביעים לכך שגם השמנה מגבירה את הסיכון.
מספר מחקרים מצאו ששימוש בגלולות למניעת הריון וכן הריונות ולידות הינם גורמים מגנים המפחיתים את הסיכון להתפתחות שרירני רחם.
אבחון ובדיקות
לרוב שרירני הרחם מתגלים בבדיקה גניקולוגית מקרית כאשר הרופא שם לב לאי סדירות בצורת הרחם. כאשר יש צורך באישור האבחנה ניתן לבצע בדיקת אולטרא סאונד על הבטן (transabdominal ) או דרך הואגינה (transvaginal). במידה ובעזרת האולטרא סאונד עדיין לא ניתן לראות את השרירן ברחם בצורה טובה ניתן לבצע הדמיות מורכבות יותר כמו היסטרוסונוגרפיה, היסטרוסלפינגוגרפיה, היסטרוסקופיה או אפילו CT ו MRI.
סיבוכים אפשריים
לרוב מיומה ברחם אינה מסוכנת ואינה גורמת לסיבוכים כלשהם אך היא יכולה לגרום לתחושה של חוסר נוחות ואף לאנמיה במידה והיא גורמת לדימומים משמעותיים. באירועים בהם נגרם מוות פתאומי של חלק מרקמת השרירן בעקבות אספקת דם לקויה, עלול להתפתח כאב חד וחריף. במצב זה מומלץ לפנות לקבלת סיוע רפואי מיידי. ככלל שרירנים אינם פוגעים בסיכויים להרות וללדת אך, במקרים נדירים השרירן עלול לפגוע במעבר של נוזל הזרע מצוואר הרחם אל החצוצרות וכך לפגוע בסיכוי להיכנס להריון. שרירנים גדולים ומרובים עלולים לגרום לתנוחת עובר לא תקינה ברחם, לידה מוקדמת ואף להפלות. צריך לזכור שברוב הגדול של המקרים השרירן גורם בזמן ההיריון לכאב קל בלבד המופג בעזרת משככי כאבים.
טיפולים ותרופות
הטיפול הוא תרופתי או ניתוחי ואין טיפול אחד שהוא הטוב ביותר למצב זה ולכן יש לשקול כל מקרה לגופו. לרוב, אין צורך בטיפול כלל אלא מסתפקים במעקב בלבד.
טיפול תרופתי: תרופות ממשפחת האגונוסיטים לGn-RH כמו לופרון וסינרל הגורמות להקטנת הגידול, התקן תוך רחמי המכיל פרוגסטין או שימוש באנדרוגנים שמקלים בעיקר על התסמינים שמלווים את השרירן כמו הדימוםהמוגבר או הכאבים.
טיפול ניתוחי: ניתן לבצע כריתה של השרירנים (myomectomy) במספר גישות:
היסטרוסקופית- הניתוח מתבצע בעזרת מכשיר המוכנס דרך צוואר הרחם והוא יעיל לכריתה של שרירנים הנמצאים בחלל הרחם. לפרוסקופית- הניתוח מתבצע דרך מספר פתחים קטנים על פני הבטן והוא יעיל לשרירנים שצומחים מחוץ לרחם. בטנית- פתיחה של חלל הבטן והוצאה של המיומות מהרחם. זו שיטה לטיפול בשרירנים רבים וגדולים.
במצבים קיצוניים מאד ניתן גם לבצע כריתת רחם מלאה.
מניעה
לא נמצאו כיום שיטות למניעה של שרירני רחם למרות שקיימות ברשת המלצות שונות לדיאטה וטיפולים אלטרנטיביים אף אחד מהם לא מוכח כיעיל נכון להיום.
"חוויה טיפולית באווירה נעימה ללא לחץ של זמן, הרופא הקדיש זמן לעיין ולקרוא את כל המסמכים , שאל וחקר לעומק, ביצע את הבדיקות הנדרשות תוך מתן הסבר מפורט לתוצאות ואז נתן את המלצתו להמשך. בהחלט מומלץ מאד."
שאלה: אני בת 52. לצערי, התברר באופן די מקרי שיש לי בעיית שרירן ברחם. הייתי מעונינת לבדוק מה האפשריות במקרה הזה. האם חובה לנתח? אם כן, האם על הניתוח להיות בהרדמה כללית? האם עדיף להיות בבית חולים למקרה של שיבושים? להלן פירוט תוצאות בבדיקת אולטרסאונד וגינלי
תשובה: שרירנים הם גידולים שפירים, המופיעים אצל כ-30% מהנשים בגיל הפוריות. מידע כללי על שרירנים תוכלי למצוא בתשובות לשאלות דומות שנשאלו כאן בעבר: http://www.infomed.co.il/questions/q_080707_10.asp
שאלה: התגלתה אצלי מיומה בגודל 3 ס"מ. לאחר שמונה חודשים נבדקתי שוב והמיומה גדלה ל-5 ס"מ. אני מעוניינת להיכנס להריון. הגינקולוג אמר לי שניתן, מכיוון שהמיומה ממוקמת בדופן הרחם ולא אמורה להפריע להתפתחות העובר. הוא הוסיף שבזמן ההריון יכולה המיומה לג
תשובה: הרופא שלך צודק באמרו שניתן להיכנס להריון בזמן שיש מיומה ברחם. אם המיומה קטנה, אין צורך להסירה בשלב זה. מובן שישנה גם הגישה הניתוחית, וכל רופא פועל על פי דרכו, מפני ששתי השיטות מקובלות. כמו שאת מבינה, לא אוכל לומר לך על סמך מכתבך באיזו גישה לבחור. אני מציעה לך לחזור לרופא המטפל ולשמוע ממנו על היתרונות ועל החסרונות של שתי הגישות. בברכה, ד"ר נעמה ורבין - אינפומד
שאלה: בבדיקת דם לאחר אולטרסאונד קיבלתי את התוצאות הבאות: CA-125 30.5 CEA 0.6 A.F.P._TM = 2.2. מה זה אומר? בתוצאות בדיקת U.S נכתב: "שחלה שמאלית לא הודגמה, משמאל צמוד לרחם נצפה ממצא סולידי עם איזורים נוזליים. לפי ההפניה ידוע על שרירן בתהליכי התנ
תשובה: הבדיקות שעברת הן בדיקות של חומרים המצויים בדם, ועשויים לשמש כסמנים לסוגי גידולים שונים. חשוב מאוד להדגיש שנוכחותם אינה מצביעה על גידול, ושלרוב הם משמשים למעקב טיפולי, ולא לאבחנה. הסמן CA125 הוא סמן לגידולים שחלתיים. לרוב ערכים קטנים מ-35 נחשבים תקינים. CEA הוא סמן לגידולי מעיים, לבלב, ועוד. ערכים שמתחת ל-5 נחשבים תקינים. AFP הוא סמן לגידולים בכבד, לרוב ערכים שמתחת ל-10 הם תקינים. שוב, אני מדגישה שמדובר בפרמטר נוסף באבחנה, ושאין להסתמך רק על סמנים אלה לצורך דיאגנוזה. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד