בדיקת ביופסיה (Biopsy)

תשובה: מבחינת הגורמים להופעת בלוטות לימפה מוגדלות בצוואר (גם, ובמיוחד אצל ילדים), במקום הראשון עומד זיהום ויראלי או חיידקי כלשהו בדרכי הנשימה העליונות. תכונותיה של בלוטת לימפה ש"אינה מדאיגה" הן שהבלוטה ניידת, רכה, רגישה, סימטרית (ביחס לצד השני), ועם גבולות סדירים. לא כל התנאים חייבים להתקיים. קשרית/בלוטה מדאיגה מתאפיינת במרקם נוקשה, בלתי סדיר, מחוברת למבנים סמוכים, לא סימטרית ולא תגובתית. מסיפורך נשמע לי כי אין כרגע סיבה לדאגה. אם במעקב הבלוטות אינן נסוגות לאורך זמן, יש לפנות לבירור נוסף. בברכה, ד"ר טלי צ'רנוביצקי - אינפומד

תשובה: איזון של תת-פעילות בלוטת התריס היא עניין ממושך ועדין. לא ציינת אם ידוע הגורם לתת-הפעילות ומה היו הערכים הבסיסיים של בדיקות הדם שלך. חודש זה זמן מעט מוקדם על מנת לבדוק איזון של תת-פעילות לאחר התחלת טיפול באלטרוקסין. ישנן כמה אפשרויות: אולי עדיין לא הגעת לאיזון של הורמוני הבלוטה, ומדובר בתסמינים של תת-הפעילות שיחלפו בהמשך. יתכן המינון שאת מקבלת עכשיו הוא דווקא מינון יתר, והתופעות שאת מתארת הן של פעילות יתר של הבלוטה. התסמינים שאת מתארת, מקורם יכול להיות במחלה וירלית חולפת שגורמת לכאבי שרירים וחום. אני מניחה שהיית יודעת לזהות אם זו היתה הבעיה, ומהתיאור שלך כנראה שלא לזה את מתכוונת. יתכן גם שמדובר במחלה דלקתית של בלוטת התריס שגורמת לשינויים בהפרשות של ההורמונים לאורך הזמן, ולכן קשה להגיע לאיזון. אני ממליצה מאד לפנות לאנדוקרינולוג להתייעצות. כשאת הולכת אליו/ה, הצטיידי בכל הבדיקות שעשית בהקשר של הבלוטה: בדיקות דם מלאות, ומיפוי של הבלוטה אם עשית. ד"ר קרן מאיר-שפריר - אינפומד

תשובה: סבוראיק קרטוזיס (seborrheic keratosis) הוא גידול שפיר הנפוץ ביותר באוכלוסיה המבוגרת. הוא מופיע לרוב בשטחי עור החשופים לשמש. גידולים אלה יכולים לגרום לגרד ובעקבות כך לזיהום, אך נחשבים לגידולים שאינם גורמים סימפטומים. צבעם יכול להיות בין חום בהיר לשחור. הם מופיעים כגידול בודד או ככמה גידולים המפוזרים על פני הגוף. קצב הגדילה שלהם איטי מאוד, ובדרך כלל מתבטא בהתעבות של הגידול. ניתן להסיר אותם בטיפול שמרני או בניתוח. לאחר הסרת הגידול אין צורך במעקב או בטיפול נוסף. ד"ר נעמה ורבין - אינפומד

תשובה: תופעות הלוואי הנפוצות של הסרת שיער בלייזר הן אדמומיות, עקצוץ או צריבה קלה, דלקות הנגרמות עקב זיהומים, צלקות, נפיחות של האיזור המטופל (בפרט אם מדובר באיזור רגיש וגדול). לא ידוע לי על קשר כלשהו בין הסרת השיער בלייזר לבין סרטן צוואר הרחם. בברכה, ד"ר קרן גלרון - אינפומד

תשובה: בבדיקתך נמצאו קשריות משני סוגים. הראשון הוא הגדלה של קשריות לימפה בצוואר, מצב המצביע ככל הנראה על מצב דלקתי או זיהומי כלשהו באיזור הראש, למשל, דלקת גרון או מחלה וירלית. מראה הקשריות הוא שפיר, אך במקרים נדירים, הגדלה של קשריות לימפה עלולה להיות ממאירה. רצוי לבצע ספירת דם, ולהתייעץ עם מומחה אף-אוזן-גרון כדי להחליט האם דרוש מעקב בלבד או שיש לקחת ביופסיה מהבלוטות. הממצאים מן הסוג השני הם קשריות קטנות בבלוטת התריס. קשריות אלו בעלות מראה שפיר, אך מצריכות בירור אצל אנדוקרינולוג, כולל בדיקות תפקודי תריס ומעקב. איחולי בריאות ד"ר נועה גולדשר מינרבי - אינפומד

תשובה: לאחר מכן אושפזתי ועברתי ניתוח ביופסיה וניקוז מוגלה מהבלוטות והמשכתי טיפול באוגמנטין. כרגע אני בבית, החום ירד והבלוטה עוד נפוחה, ואני מחטא את הפצע הפתוח מהניתוח בעזרת גלולות כלור ומים מזוקקים. אני ממשיך לקבל אנטיביוטיקה אוגמנטין פעמיים ביום. רציתי לדעת איזה חיידק או מחלה יכולה לגרום לתופעות אלו והאם האנטיביוטיקה נכונה (השערת הרופאים היא שזה CAT SCRATCH) אם אפשר יותר פרטים על המחלה הזאת ורמת הסיכון שלה. לפי החיידק שצמח אכן מדובר במחלת שריטת החתול (cat scratch disease) תוכל לקרוא עליה בפורטל אינפומד בקישור הבא: http://infomed.co.il/questions/q_090703_5.htm

תשובה:

מרבית בני האדם מאובחנים כחולים בקוליטיס כיבית עוד בטרם הגיעם לגיל 30, אולם המחלה יכולה להתפרץ בכל קבוצת גיל. אצל כ- % 10 עד % 20 מכלל החולים בקוליטיס כיבית יש לפחות בן משפחה אחד מקרבה ראשונה אשר חולה גם הוא במחלה. דבר זה מצביע על כך שייתכן ולמרכיב התורשתי יש בכל זאת תפקיד מרכזי בגרימת מחלת הקוליטיס הכיבית.

תשובה: פוליפים בצוואר הרחם הם ממצא שכיח בנשים בתקופת הפריון. הפוליפ עשוי להיות יחיד, או להופיע בקבוצת פוליפים. הסיבה לכך אינה ידועה. מרבית הפוליפים קטנים בקוטרם מ- 3 ס"מ, ושינוי ממאיר - נדיר. יש להסיר את הפוליפים כאשר הם גורמים לסימפטומים (למשל דימום, או כאב בעת קיום יחסי מין) או כאשר הם גדולים. למרות השכיחות הנמוכה של ממאירות - יש לשלוח את הפוליפ לבדיקה פתולוגית. הגישה הטיפולית במקרה של אבחון של סרטן צוואר הרחם בזמן ההריון תלויה בשלב בו התגלה הגידול ובשלב ההריון. עם אבחון הגידול יש לבצע הערכה מדוקדקת באשר לשלב בו הוא נמצא, הכוללת לעיתים לפרוסקופיה לצורך בדיקת בלוטות הלימפה האגניות. אם הגידול התגלה בשלב מוקדם, אחרי שבוע 20, והאשה מעוניינת לשמור על ההריון - נהוג לחכות עד לשלב שבו ריאותיו של העובר בשלות, ואז ליילד ולטפל בממאירות. כאשר הממאירות מאובחנת בשלב מאוחר יותר, כאשר הגידול הספיק כבר להתפשט - לא מומלץ להמתין עם הטיפול עד לאחר הלידה. במחקר שבו עקבו במשך כמה שנים אחרי 561 נשים, מתוכן 20 בהריון, שאובחנו כסובלות מסרטן מוקדם של צוואר הרחם - לא נמצא כי דחיית הטיפול עד לאחר הלידה שנתה את התוצאות או את תוחלת החיים. תוכלי לקרוא עוד על פוליפים בזמן הריון בלינק הבא: http://www.ispub.com/ostia/index.php.../polyp.xml

תשובה: מנינגיומה היא גידול שפיר, שאינו שולח גרורות. שני הדברים החשובים לגבי מנינגיומה הם המיקום שלה ואם היא גורמת סימפטומים. אם ישנם סימפטומים (בדרך כלל התעלפויות או פרכוסים, התקפים אפילפטיים), חייבים להוציאה. אם המנינגיומה נמצאת במקום מסוכן גם אז צריך להוציאה. המנינגיומה שלך היא במיקום מאד בעייתי, בדיוק במעבר בין הגולגולת לבין עמוד השדרה הצווארי. זהו מקום מאד חשוב. בנוסף, היא כבר גורמת ללחץ על תחילת חוט השדרה וחלק מגזע המוח (המוח המוארך הוא חלק מגזע המוח). זהו אזור שלחץ עליו עלול להוביל לשיתוק של כל הגוף מגובה הצוואר ומטה במקרים הטובים, ולפגיעה בגזע המוח ומוות במקרים הגרועים. איני רוצה להלחיץ אותך, אולם מיקום המנינגיומה אצלך בעייתי מבחינת הטיפול, מפני שכפי שהמיקום מסוכן בשל מה שיכולה המנינגיומה עצמה לגרום, כך גם יש סכנה בניתוח באזור. בכל מקרה, המלצת הנוירוכירורג נשמעת לי נכונה, ויש מקום לעשות את הניתוח אף על פי שאין לך תסמינים כלל. רפואה שלמה ד"ר אמיר בר-שי - אינפומד

תשובה: אין בדיקה אחת ויחידה היכולה לאבחן את מחלת הסרקואידוזיס. בדרך כלל יש צורך בקליניקה מתאימה (סימפטומים וסימנים בבדיקה גופנית), בדיקות הדמיה תואמות (כגון CT) והיסטולוגיה - כלומר בדיקה מיקרוסקופית של ביופסיה מרקמה הנגועה במחלה. למרות זאת לא תמיד יש צורך בביופסיה על מנת לעשות אבחנה. ישבם 5 דרגות של ממצאים רנטגנים של סרקואידוזיס: שלב I - הגדלת בלוטות לימפה באזור שערי הריאות ללא תסנינים ריאתיים. שלב II - הגדלת בלוטות לימפה באזור שערי הריאות בליווי תסנינים ריאתיים. שלב III - תסנינים ריאתיים ללא הגדלת בלוטות לימפה. שלב IV - עדות לפיברוזיס (כלומר הצטלקויות) בריאה. שלב O - ללא ממצאים בבית החזה כלל. יכולת האיבחון של ממצאי הדמיה וקליניקה תואמים (ללא ביופסיה) היא 98% בשלב I