בולימיה

תשובה: התופעה שאת מתארת חמורה ביותר, בהחלט נראה שמדובר בבולמיה נרבוזה. המחלה מתאפיינת בהתעסקות מוגזמת באוכל, שימוש במשלשלים, הקאות תכופות לאחר האכילה וכן התקפי אכילה. כתוצאה מתזונה לא מאוזנת, הקאות ושלשולים, נוצרים בגוף חסכים קשים של ויטמינים, מינרלים, מלחים, ובכלל מחסור בחומרי מזון הנחוצים לתפקוד התקין של הגוף. כמו כן, ההקאה גורמת להרס מאסיבי של השיניים שנעשות צהובות כבר בשלבים הראשונים. הכדורים שחברתך נוטלת הינם כדורים משלשלים, מה שמתאים מאוד למחלה. ברוב המקרים, החולה מסרב להכיר במחלה ויכול אף להתנגד לעזרה וטיפול. חשוב מאוד לפנות לגורם מקצועי (יועצת בית הספר, פסיכיאטר המתמחה בהפרעות אכילה וכו'), על מנת שידריך אותך, ויחד תוכלו לעזור לחברתך. אל תזניחי את העניין, שכן מצבה עלול להתדרדר במהירות. ד"ר מורן שויקה-רבאו - אינפומד

תשובה: אם סבלת בעבר ממחלת הבולימיה, מומלצת בדיקת רופא כללי, שעשוי להמליץ על ביצוע בדיקות הדמיה או בדיקות דם נוספות, בדיקת רופא שיניים וטיפול / מעקב פסיכולוגי. הסיבוכים האפשריים ממחלת בולימיה בעבר הם: 1. שחיקת ציפוי האמייל של השיניים כתוצאה מהקאות חוזרות החושפות את חלל הפה למיצי קיבה חומציים, וכתוצאה מכך חורים בשיניים ורגישות בשיניים לחום וקור: ועל כך תוכלי להיוועץ ברופא השיניים שלך. 2. דלקת של הוושט, היצרויות בוושט או חזרה של תוכן קיבתי כלפי הוושט, עובדה הגורמת לכאבים וצרבות: בעיה זו מאובחנת ע"י רופא המשפחה שעשוי לשלוח אותך לבדיקות הדמיה שונות. 3. בעיה כרונית בתפקוד המעי הגס עקב שימוש יתר בתרופות משלשלות. סיבוך זה יאובחן גם הוא ע"י רופא המשפחה, עם או בלי בדיקות הדמיה נוספות. 4. סיבוכים במישור הפסיכולוגי שיכולים להיות חזרה של המחלה, הופעת אנורקסיה נרבוזה, התמכרויות לסמים ו/או אלכוהול, דיכאון וחרדה, לכן מומלצת תמיכה פסיכולוגית גם לאחר ההחלמה.

תשובה: חלק מהפרעת האכילה הוא פחד מאי-שליטה באכילה, חוסר יכולת להפסיק התקף אכילה, והרגשה כי "האוכל שולט בי ולא אני שולט במה שאני אוכל". ייתכן שרישום המזון הוא הדרך של אשתך להתמודד עם חששות כגון אלה, ולהיות בשליטה על האוכל. חשוב שאשתך תקבל תמיכה מגורמים מקצועיים כמו פסיכולוג ודיאטנית קלינית, אשר ילוו אותה בתהליך. אתה יכול להמליץ לה להתייעץ עם המטפלים המקצועיים בנוגע לרישום אותו היא עורכת. התמיכה באדם קרוב הסובל מהפרעת אכילה היא קשה, תוכל להיעזר במידע שתמצא כאן: http://www.sahar.org.il/eating_disorder19.asp

תשובה: אשתדל להתייחס בתשובתי לכל הנקודות שהעלית. ציינת כי חשת ישנוניות בתקופת הטיפול בפלוטין 20. לגבי כך חשוב לבדוק היטב אם התופעה היתה בכל משך זמן הטיפול, ואם לא - ממתי התחלת לסבול מכך. הסיבות לישנוניות הן רבות, ויש סיכוי מסויים כי התופעה נבעה לא מן השימוש בפלוטין, אלא מן ההחמרה במצבך הנפשי, או מסיבות אחרות כלשהן, היכולות להיות גופניות (כגון אנמיה או הפרעה בתפקוד בלוטת התריס) או נפשיות (כגון החמרה דכאונית או התמודדות עם מצבי חיים לא פשוטים). מה שאני אומרת בעצם זה שאולי היה עדיף לנסות להעלות את מינון הפלוטין ולא להפסיק את נטילת התרופה, וגם שצריך לוודא שאין לך בעיה גופנית הגורמת לעייפות. טיקים, שינוי בסבילות לחום והזעה הן אכן תופעות היכולות לנבוע מהשימוש בתרופה אפקסור. צר לי לשמוע שיש משבר אמון בינך לבין הפסיכיאטרים שביקרת אצלם. אם הטיפול ניתן במרפאה של בריאות הנפש, ניתן לפנות למנהל המרפאה ולבקש לעבור לרופא אחר באותה מרפאה. באופן כללי, האפשרויות הן להיבדק על ידי פסיכיאטר שעובד כרופא עצמאי של הקופה, על ידי פסיכיאטר במרפאת בריאות הנפש של הקופה (מרפאה אזורית או מרפאה שנמצאת בצמוד לבית חולים). את יכולה להיבדק גם על ידי פסיכיאטר מומחה אשר מקבל מטופלים באופן פרטי במסגרת הסדר החזר חלקי של התעריף דרך קופת החולים. כדאי לפנות למוקד הטלפוני של זימון תורים ולשאול לגבי כל אחת מן האפשרויות שציינתי. לגבי טיפול בבולימיה עם פלוטין, המינון נקבע לפי התגובה הקלינית. לעיתים נדרש מינון של 40 או 60 מ"ג ליום להשגת יעילות, ולעיתים יש צורך להעלות את המינון לתקופות מסוימות ולאחר מכן לשוב למינון נמוך יותר בתקופות יותר "רגועות". אין כיום תרופה אחת המומלצת במיוחד לטיפול בבולימיה, שהיא הפרעה "עקשנית" ולא פשוטה לטיפול. הטיפול בבולימיה, בייחוד כאשר יש במקביל גם חרדות, יכול להיות על ידי מרבית התרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון והחרדה. מהקבוצות האלו, תכשירים אשר אינם גורמים להשמנה או שפחות מקושרים לעלייה במשקל הם התרופות פריזמה, לוסטראל, ציפרלקס ורסיטל מקבוצת ה- SSRI; והתרופות אפקסור, איקסל, וסימבלטה מקבוצת ה- SNRI. בברכה, ד"ר איילת אביטל-מגן - פסיכיאטרית