דלקת חניכיים

היווצרות רובד חיידקים על גבי השיניים (פלאק) היא הסיבה העיקרית להתפתחות דלקת חניכיים, אך ישנם גורמים נוספים אשר יכולים לגרום להופעתה של דלקת חניכיים, ואלה כוללים שינויים הורמונאליים, כגון אלה המתרחשים במהלך היריון, גיל ההתבגרות, גיל המעבר, מחזור חודשי ועוד, אשר גורמים לחניכיים להיות רגישות יותר, ולהביא לידי התפתחותה של מחלת חניכיים.

בנוסף, מחלות אחרות יכולות גם הן להשפיע על מצב החניכיים, כגון סרטן או איידס, אשר משפיעות על מערכת החיסון. מכיוון שסוכרת משפיעה על יכולת הגוף לספוג את הסוכרים הנמצאים במזונות השונים, חולי סוכרת נמצאים ברמת סיכון גבוהה יותר ללקות בזיהומים שונים, ובהם גם דלקת חניכיים.

תרופות שונות יכולות גם הן להשפיע על בריאות חלל הפה מכיוון שחלק מהן גורמות לירידה בייצור הרוק, שמספק הגנה על החניכיים והשיניים. תרופות נגד פרכוסים כמו פניטואין יכולות להביא לידי התפתחותה של רקמת חניכיים חריגה.

הרגלים רעים כגון עישון, יכולים לפגוע ביכולת השיקום של רקמת החניכיים.

הרגלי ניקיון והגינה לקויים כגון אי צחצוח שיניים וחוסר שימוש בחוט דנטאלי על בסיס יום יומי, מקלים על התפתחות הדלקת בחניכיים.
היסטוריה משפחתית של מחלות חניכיים יכולה לתרום להתפתחותה של דלקת חניכיים על בסיס תורשתי.

במהלך בדיקה שגרתית אצל רופא שיניים, ייבדקו הדברים הבאים:
 

• דימומים בחניכיים.
• נפיחות.
• חוזק והימצאותם של כיסים (ברווח אשר נמצא בין החניכיים לשן, ככל שהכיס גדול ועמוק יותר, כך גם מחלת החניכיים חמורה יותר).
• תזוזה של שיניים.
• רגישות השיניים.
• המערך התקין של השיניים.
• עצם הלסת על מנת לסייע באיתור הידלדלות ופריכות העצם.​​​​​​​

מטרת הטיפול בדלקת חניכיים היא לקדם את החיבור מחדש של רקמת החניכיים, להביא לצמצום הנפיחות, להפחית את עומקם של הכיסים ואת הסכנה להתפתחותה של דלקת חניכיים, כמו גם לעצור את התקדמות המחלה. אפשרויות הטיפול תלויות בשלב שבו נמצאת הדלקת, תגובות המטופל/ת לטיפול קודם ומצב הבריאות הכללי.

השלבים של דלקת חניכיים הם[4]:
 

• דלקת חניכיים מוקדמת - בשלבים הראשונים של דלקת חניכיים, החניכיים נסוגות או מתרחקות מהשיניים ונוצרים כיסים קטנים בין החניכיים והשיניים. הכיסים מכילים חיידקים מזיקים. המערכת החיסונית מנסה להילחם בזיהום, ורקמת החניכיים מתחילה לסגת. שלב זה בדרך כלל מלווה בדימום במהלך צחצוח ושימוש בחוט דנטלי, ואולי גם כרוך במעט איבוד עצם.
• דלקת חניכיים מתונה (נקראת גם מחלת חניכיים) - אם הדלקת המוקדמת אינה נרפאת, ייתכן ויופיעו דימום וכאב סביב השיניים, ותחל נסיגת חניכיים. השיניים יתחילו לאבד את תמיכת העצם והן עלולות להיות רופפות. הזיהום יכול גם להוביל לתגובה דלקתית בכל הגוף.
• מחלת חניכיים מתקדמת – בשלב זה, עלולים להופיע כאבים עזים בזמן לעיסה, ריח רע מהפה וטעם לא טוב בפה. רקמת החיבור שמחזיקה את השיניים במקומן מתחילה להינזק - החניכיים, העצמות ורקמות אחרות התומכות בשיניים נהרסות, וסביר להניח שעם הזמן השיניים ינשרו.

בדלקת חניכיים בשלב מוקדם הטיפול הטוב ביותר הוא ניקוי - הסרה של פלאק ואבנית, גם מאזורים שקשה להגיע אליהם. ברגע שהשכבות הללו יוסרו, החניכיים יחלימו מעצמם ולא יהיה צורך בטיפולים נוספים. בנוסף, יינתנו הנחיות על ידי רופא/ת שיניים כיצד לשמור על היגיינת הפה בבית כדי למנוע הישנות של דלקת חניכיים[2].

במקרה של מחלת חניכיים ייערך ניקוי מעמיק של פלאק ואבנית שהתפשטו לשורש השן. במרבית המקרים, זהו הטיפול היחיד הדרוש. במקרים אחרים, ייתכן שיהיה צורך בהליכים מורכבים יותר כגון הסרת השיניים הנגועות, וזאת כדי לעזור בריפוי מחלת החניכיים ובנייה מחדש של העצם התומכת בשיניים, אשר אבדה[2].

במקרה של אובדן שיניים, ישנן אפשרויות, כגון השתלת שיניים, שיכולות להשיב את המראה האסתטי של הפה. שתלים דנטליים נראים ומרגישים כמו שיניים רגילות, לא ניתן להסירם והם מתמזגים עם עצם הלסת[2].