דורבן

• פעילות הכרוכה במאמץ רב – פעילות חדשה או קבועה הכרוכה במאמץ רב על העקב והרקמה המחוברת אליה, עלולה להוביל להתפתחות דרבן בעקב. עובדי מפעל, מלצרים, אצנים, שחקני כדורסל ורקדני בלט, נוטים לסבול יותר מהתופעה.

• משטחים קשים - פעילות אינטנסיבית בעיקר על משטחים קשים, מעלה את הסיכון להתפתחות דורבן ברגל. 

• השמנת יתר – השמנת יתר, ובעיקר השמנה חדה ופתאומית, מייצרת לחץ רב על הרצועה החיתולית הכפית ומעלה את הסיכון לדורבן ברגל.

• מכניזם של הרגל - כפות רגליים שטוחות (פלטפוס) או בעלות קשתות מוגבהות ו/או נעילת נעליים לא מתאימות, משפיעות על חלוקת משקל הגוף על הרגל בזמן עמידה ועלולות לייצר לחץ באזור הקרסול וכף הרגל. 

• גיל – דורבן ברגל נפוץ בעיקר בין הגילאים 40-60.

רופא יבדוק נקודות רגישות בכף הרגל, ויחד עם עברו הרפואי של המטופל והתסמינים הקיימים, תיקבע האבחנה.

בדיקה של מערכת העצבים ושל השרירים והשלד באזור הקרסול וכף הרגל תכלול בדיקת רפלקסים, כוח שרירים, מתח שרירים, תחושה, קואורדינציה ושיווי משקל.

במצבים של חוסר תחושה או עקצוצים בכף הרגל, הסיבה עשויה להיות נזק לעצב בכף הרגל. במידה וכף הרגל הפגועה חמה וחום גופו של המטופל גבוהה מ-38 מעלות, הנזק עשוי להיות מזיהום בעצם. ובמקרה שהעקב נוקשה ונפוח, יכול להיות כי מדובר בדלקת פרקים.

בדיקות נוספות עשויות לכלול צילום רנטגן, בדיקות דם, או בדיקות דימות נוספות כמו MRI או אולטרסאונד.

כאשר הכאבים קיימים גם במנוחה, ולא מגיבים לטיפול, והם מלווים בסימני דלקת – אודם, שטפי דם וחום מקומי, כאשר ישנה התפשטות של הכאב מעבר לתחתית העקב, או כשמרגישים תחושת נמלול או זרמים בעקב או בכף הרגל, יש לפנות לקבלת טיפול רפואי מידי.

התעלמות ואי טיפול בדורבן עלול להוביל לכאב עקב כרוני המשבש את הפעילות היומיומית, כמו גם לפגיעה בצורת ההליכה, מה שעלול להוביל להתפתחות של בעיות ברגל, בברך, בירך או בגב.

הטיפול בבעיה משלב שימוש במשככי כאבים ותרגילים להקלה על הכאב, כמו גם זירוז ההחלמה. ניתוח הוא המוצא האחרון במידה והכאב נמשך מעל לשנה עם הטיפולים.

בנוסף לטיפולים, יש לאפשר מנוחה רבה ככל האפשר לעקב הכואבת, יש להימנע מעמידה ממושכת ומגורמי הסיכון להחמרת הדורבן ברגל. יש להקפיד על ביצוע תרגילי מתיחה לכפות הרגליים ושרירי השוקיים. התאמת התרגילים למצב הרפואי של המטופל מתבצעת על ידי פיזיותרפיסט או גורם מוסמך אחר. מטרתם של התרגילים היא למתוח את שרירי השוק והרצועה הפגועה ולשפר את גמישות כף הרגל. את התרגילים מומלץ לבצע בשתי הרגליים בכל מקרה משום שתרגילים אלו משפים את היציבה ושיווי המשקל.

תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידיות (NSAIDs) משמשות להקלת הכאב. בנוסף קירור העקב הכואבת במשך כ-5-10 דקות עם קרח עשוי לעזור. יש לעטוף את הקרח במגבת נקיה ולא להניח אתו באופן ישיר על העור.

יש להימנע מנעילת נעליים שאינן מספקות תמיכה בעקב בכדי למנוע החמרה של הכאב. מומלץ לנעול נעליים גבוהות עם שרוכים. ניתן גם להשתמש בסדים אשר מוחדרים לנעל ומספקים תמיכה לכף הרגל ומסייעים בתהליך ההחלמה. יש להתאים את הסד באופן אישי בחנות המתמחה באביזרי אורתופדיה. קשירת העקב באמצעות רצועות ספורט דביקות עשויה להוות תחליף לסד, הן מסייעות בהפחתת הלחץ המופעל על העקב. 

בחלק מהמקרים אפשר להשתמש בקיבוע לילי לכף הרגל, אשר מוודא כי אצבעות הרגליים פונות כלפי מעלה בזמן השינה, ובכך נשמרת המתיחה של גיד אכילס ושל רצועת הרקמה החיתולית הכפית לאורך כל הלילה. דבר שעשויה לעזור לתהליך ההחלמה של הדורבן.

במידה והאמצעים הסטנדרטיים לא עוזרים בהקלת הכאב, זריקת קורטיקוסטרואידים עשויה לעזור. יש לנקות משנה זהירות בעת נטילת חומרים אלו, שכן עלולות להיות להן תופעות לוואי קשות. לא מומלץ לקבל יותר משלוש זריקות בשנה, בכל איבר בגוף.

כאשר אף אחד מהטיפולים לא צלח במשך יותר משנה, ניתן לשקול ניתוח לשחרור רצועת הרקמה החיתולית הכפית. ההצלחה של ניתוח זה שנויה במחלוקת, ומומלץ להימנע ממנו ככל האפשר. את הניתוח ניתן לבצע באופן אנדוסקופי או פתוח, כאשר זמן ההחלמה מהניתוח הפתוח הוא כ-2-3 שבועות. למרות שלאחר ניתוח אנדוסקופי ניתן לחזור להליכה תקינה כמעט מיד לאחר הניתוח, הסיכון לפגיעה עצבית גבוה יותר. כמו כן, התפתחות זיהום ואף החמרת התסמינים, הם סיכונים הקיימים כמעט בכל ניתוח ויש לקחת אותם בחשבון.

טיפול באמצעות גלי הלם חוץ גופיים הוא טיפול חדש ולא פולשני, אשר על פי הסברה גורם לאלחוש של עצבי הכאב, ומזרז את תהליך ההחלמה הטבעי של הגוף. הטיפול הזה לא הוכח כמועיל עדיין, אך הוא אינו גורם לנזק.

פעולות שיכולות לעזור להוריד את הסיכון להתפתחות דורבן כוללות:

• שמירה על משקל תקין – אנשים הסובלים ממשקל עודף בסיכון מוגבר ללחץ מוגבר על העקבים, ועל כן מומלץ להוריד במשקל ולשמור על משקל תקין באמצעות שילוב של פעילות גופנית עקבית ותזונה נכונה.

• נעליים המתאימות לפעילות יומיומית – נעליים גבוהות בעלות שרוכים ועקב נמוך עד בינוני (אך לא נעליים ללא עקב כלל). 

• החלפת נעלי ספורט – יש להחליף את נעלי ההתעמלות בתדירות גבוהה כאשר רצים בקביעות או מבצעים פעילות גופנית אחרת אשר מפעילה לחץ על כפות הרגליים. המומחים ממליצים על החלפה של הנעליים כל 600-800 קילומטרים. כלומר, מי שרץ כ-30 דקות ביום, חמש פעמים בשבוע, צריך להחליף נעליים כל 8-9 חודשים.