סרטן האשכים נחשב לסרטן נדיר יחסית, המהווה רק 1% מכל סוגי הסרטן המתרחשים בגברים. מאידך, הוא נחשב ליוצא דופן בהשוואה לסוגי סרטן אחרים מכיוון שהוא נוטה להשפיע על גברים צעירים יותר, בעיקר בגברים בגילים 15-49, ומסיבות שאינן ברורות, לגברים לבנים יש סיכון גבוה יותר לפתח סרטן באשכים מאשר לגברים מקבוצות אתניות אחרות[1].
סרטן האשכים נגרם כתוצאה מצמיחה בלתי שגרתית של תאים שאינם נורמליים באשכים. הסיכויים לריפוי של סרטן האשכים הם גבוהים מאוד, בעיקר אם אורלוג/ית או המטופל מגלים את המחלה בשלב מוקדם.
האשכים הם שני איברי מין זכריים בצורת אליפסה, היושבים בתוך שק האשכים משני צידי הפין.האשכים הם חלק חשוב ממערכת הרבייה הגברית מכיוון שהם מייצרים תאי זרע והורמון טסטוסטרון, הממלא תפקיד מרכזי בהתפתחות המינית הגברית[1].
צילום: shutterstock | Kateryna Kon
סוגים של סרטן באשכים
סוגים שונים של סרטן באשכים מסווגים לפי סוג התאים שבהם הסרטן מתחיל. הסוג הנפוץ ביותר הוא גידול באשך של תאי נבט, המהווה כ-95% מכלל המקרים. תאי נבט הם סוג של תאים שהגוף משתמש בהם ליצירת זרע[1].
ישנם שני תתי סוגים עיקריים של סרטן באשכים של תאי נבט[1]:
סרטן סמינומה – גידול באשך שהפך לנפוץ יותר ב-20 השנים האחרונות וכיום מהוות 40-45% ממקרי סרטן האשכים.
סרטן שאינו סמינומה - גידול באשך המהווה את רוב שאר מקרי סרטן האשכים.
בדרך כלל סרטן באשכים הוא למעשה גידול באשך - מתרחש רק באשך אחד.במידה וכאב, נפיחות או גוש באשך או באזור המפשעה נמשכים יותר משבועיים, יש לפנות לרופא/ת המשפחה או לאורולוג/ית.
סיבות וגורמי סיכון
סרטן האשכים מתפתח כאשר תאים מתרבים מהר מהרגיל, ובסופו של דבר יוצרים גוש או גידול. כיום עדיין לא ברור מה גורם לתאים להתנהג כך. עם זאת, ידוע שהתאים שהופכים לסרטן באשכים הם בדרך כלל תאי נבט. גורמי הסיכון לסרטן האשכים כוללים[2]:
גיל - סרטן האשכים מופיע לרוב בגברים בגילאים 15 עד 35.
אשך טמיר - אשכים נוצרים בבטן העובר במהלך ההיריון ובדרך כלל צונחים לשק האשכים לפני הלידה. אשכים שאינם מגיעים למקומם בזמן הלידה נקראים אשך טמיר ועלולים להיות מטופלים באמצעות ניתוח. להיוולד במצב זה עלול להגביר את הסיכון לסרטן האשכים גם לאחר ניתוח.
היסטוריה אישית או משפחתית – קיים סיכוי גבוה יותר לפתח סרטן אשכים אם אבא או אח ביולוגי לקו במחלה בעבר. מצבים גנטיים תורשתיים מסוימים, כמו תסמונת קליינפלטר (ייצור מופחת או אי ייצור זרע), יכולים גם הם להגביר את הסיכון. גידול באשך אחד מגדיל את הסבירות לפתח סרטן באשך השני.
אי פוריות – אחד מהגורמים לאי פוריות יכול להיות קשור גם להתפתחות סרטן האשכים.
אבחון ובדיקות
סרטן האשכים הוא אחד מסוגי הסרטן הניתנים לטיפול יעיל. כאשר הוא מאובחן מוקדם, שיעור הריפוי קרוב ל-100%. במקרה של סרטן האשכים בשלבים מתקדמים יותר, שיעור הריפוי עדיין גבוה יותר משאר סוגי הסרטן.
גברים רבים מסוגלים לזהות בעיה באשכים שלהם על ידי ביצוע בדיקה עצמית.הזמן הטוב ביותר לעשות בדיקת אשכים עצמית חודשית הוא לאחר אמבטיה או מקלחת חמה, בעמידה. בדיקה עצמית באשכים נעשית באופן הבא[3]:
יש לבדוק כל אשך - לגלגל בעדינות כל אשך בין האגודל והאצבעות. יש להרגיש את כל פני השטח. המוצקות של האשך צריכה להיות זהה מסביב. זה נורמלי שאשך אחד גדול מעט מהשני.
למצוא את האפידידימיס וצינור הזרע – אלו הם מבנים דמויי צינור רכים מעל ומאחורי האשך. צינורות אלו אוספים ונושאים זרע. חשוב להכיר את מבנים אלו.
לחפש חריגות – יש לבחון שאין גושים, נפיחות או דברים שנראים לא בסדר. גושים או בליטות אינם נורמליים (גם אם אינם גורמים לכאב). גם כאב אינו מצב נורמלי.
בדיקה אחת לחודש – יש לבצע בדיקה לפחות פעם בחודש. תמיד חשוב לחפש שינויים בגודל, בצורה או במרקם. במידה וזוהו שינויים כלשהם לאורך זמן, יש לפנות לייעוץ רפואי.
בדיקות נוספות לאחר שיחה עם הרופא/ה בנוגע לתסמינים, להיסטוריה המשפחתית ולמצב הבריאות הכללית של המטופל. לאחר מכן תתבצע בדיקה גופנית, שבה ייבדקו שק האשכים, הבטן, בלוטות הלימפה וחלקים אחרים, וזאת כדי לחפש סימנים לסרטן. כמו כן, בבדיקה יהיה ניסיון לאתר גושים, מוצקות או סימני נפיחות. במידה ועולה חשד למשהו לא תקין, ייתכן ויהיה צורך לבצע בדיקות נוספות[3]:
אולטרסאונד אשכים - בדיקת הדמיה זו משמשת כדי לראות את תוך שק האשכים ולאתר גוש חשוד. סריקות אחרות כגון CT או צילומי רנטגן, יכולים להיעשות במידה ויש צורך לראות גם את החזה או הבטן של המטופל. המטרה בבדיקות אלו היא לראות אם הסרטן התפשט לבלוטות הלימפה, הריאות או הכבד. לעתים נדירות יש צורך בבדיקת MRI, ובמקרים אחרים יש צורך בבדיקת המוח וחוט השדרה.
בדיקת דם - בדיקת דם לבדיקת מרקרי (סמני) גידול. אלו הם חלבונים והורמונים המיוצרים על ידי כמה סוגים של סרטן האשכים. סמני הגידול של AFP, ACG ו-LDH עולים עם כמה סוגי סרטן, עם זאת, ישנם סוגים שונים של סרטן אשכים שלא מייצרים מרקר גידול. במילים אחרות, גם אם סמני הגידול תקינים, זה לא בהכרח אומר שהמטופל נקי מסרטן.
סיבוכים אפשריים
גידולים ממאירים משניים (גרורות) הם הסיבה השכיחה ביותר לתמותה בקרב שורדי סרטן האשכים, והם נוטים להופיע בקרב 1-2% מהחולים.מחקר מעקב של יותר מ-40,000 שורדי סרטן האשכים באירופה ובצפון אמריקה הראה שהסיכון לפתח גידולי משנה הוא בריאה, במעי הגס, בשלפוחית השתן, בלבלב, בקיבה, בקרום מזותליום ובוושט. חולי סרטן האשכים שטופלו בטיפולי קרינה בלבד היו בסיכון גבוה יותר ללקות בסרטן שלפוחית השתן, הקיבה, הלבלב והכליות[4].
טיפולים ותרופות
לאחר האבחון, ייקבע האם ועד כמה הסרטן התפשט. סרטן האשכים שלב 1 פירושו שהסרטן נמצא רק באשך; שלב 2 פירושו שהוא התפשט לבלוטות הלימפה בבטן או באגן; שלב 3 פירושו שהסרטן התפשט מעבר לבלוטות הלימפה לאזורים אחרים בגוף כמו הריאות והכבד[5].
כמעט בכל המקרים של סרטן האשכים, מתחילים את הטיפול בניתוח להסרת האשך שעליו נמצא הגידול. הליך זה מכונה ניתוח לכריתת האשך. באמצעות ניתוח ניתן לברר באיזה סוג של סרטן מדובר. כמו כן, בעקבות הניתוח ניתן לקבוע האם יש צורך בטיפול נוסף ובאיזה סוג של טיפול. לצורך כך יש להתייעץ עם אונקולוג/ית. הטיפול לאחר הניתוח יכול לכלול:
כימותרפיה.
הקרנות.
המתנה דרוכה.
ניתוח נוסף להסרת קשרי לימפה. ניתוח כזה מכונה בשם בתירה של בלוטות לימפה אחורי צפקיות.
כאמור, שיעורי הריפוי של סרטן האשכים גבוהים, במיוחד כאשר מגלים אותו בשלב מוקדם. גם כאשר הוא מתגלה בשלב מאוחר, הוא נחשב לסרטן עם שיעורי ריפוי גבוהים.
מניעה
לא מוכרות דרכים שיעילותן הוכחה למניעת סרטן האשכים. עם זאת, הצעדים הבאים עשויים לסייע בגילוי של סרטן האשכים בשלב מוקדם של המחלה, כאשר הסיכויים לריפוי גבוהים:
יש לבצע בדיקה עצמית של האשך באופן שגרתי. רוב מקרי סרטן האשכים מתגלים כתוצאה מבדיקה עצמית או במהלך בדיקה שגרתית אצל הרופא/ה.
יש לשים לב לכל כאב, אי נוחות בשק האשכים, באגן או בגב התחתון. במקרה של אי נוחות בכל אחד מהאזורים הללו, יש לפנות לאורולוג/ית בהקדם האפשרי.
"ד"ר יצחק שוחט קיבל אותנו ברגישות המתאימה לילד שפחד מאוד מבדיקה רפואית ושיכאב. הוא הסביר שלא ייגע בו כלל וידע לשאול שאלות שמתאימות לגילו, ולפעול בהומור שעזר לו לשתף פעולה. אמליץ על הגעה אליו לכל חבריי"
שאלה: האם ניתן לבצע ניתוח להורדת אשך טמיר בשני האשכים במקביל, באם ישנו צורך?
תשובה:
לרוב כן. במידה וישנם שני אשכים טמירים, אשר נמצאים במישוש במעלה התעלה המפשעתית, נהוג לבצע ניתוח פתוח פשוט דו צדדי, ע"י ביצוע חתך מעל שק האשכים, והורדת שני האשכים דרך שתי התעלות המפשעתיות, מכל צד בנפרד, עד לשק. אין בעייתיות מיוחדת בביצוע הניתוח בשני האשכים במקביל. הדבר מעט יותר בעייתי כאשר לא מצליחים לאתר את האשכים הטמירים לפני הניתוח, וישנו צורך בלפרוסקופיה על מנת לסרוק את חלל הבטן או האגן.
שאלה: האם זה תקין כי לאחר ניתוח להורדת אשך טמיר שק האשכים יתנפח וישנה את צבעו?
תשובה:
תלוי באיזו רמה. לאחר ניתוח של שק האשכים להורדת אשך טמיר, סביר כי הרקמה תשנה מעט את צבעה, בשל דימומים קטנים ומקומיים. אולם, במידה ושמים לב לנפיחות משמעותית של שק האשכים אחרי הניתוח, שינוי צבע בולט לאדום/כחול, או מישוש נוזלים מרובים בשק, יש לבוא מיידית לבדיקה רפואית, על מנת לשלול דימום אל תוך השק, שעלול היה להיגרם בזמן הניתוח. דימום שכזה קורה בד"כ במידה וכלי הדם המספקים את האשך אינם ארוכים מספיק.
יותר מ- 95% ממקרי סרטן האשכים מסווגים כגידולים של תאי נבט. תאי הנבט הם תאים פרימיטיביים, שנמצאים בעיקר בבלוטות המין הזכריות והנקביות (אשכים ושחלות בהתאמה). אצל הגברים תאי הנבט אחראים ליצור הזרע. גידולי תא נבט באשכים בדרך כלל מופיעים באחד משני אופנים: גידולי סמינומה וגידולים שאינם סמינומה (מכונים גם (NSGCT. שני סוגי הגידולים מלווים בתסמינים זהים וגם שיעורי הריפוי שלהם זהים. הם שונים זה מזה באופן בו הם מתפשטים, או שולחים גרורות ובתגובתם לטיפולים השונים. לכן, כדי שהטיפול יהיה מוצלח ויעיל חשוב שהאבחנה תהיה מדויקת. לימפומות וגידולים אחרים שאינם גידולי תא נבט, מהווים את חמשת האחוזים הנותרים של מקרי סרטן האשכים. לסוגים נדירים אלו של סרטן האשכים יש מאפיינים שונים מאלו של גידולי תא נבט, במיוחד העובדה שהם נוטים להופיע בגיל מבוגר יותר.
שאלה: האם יתכן שיהיה קיים צורך בביצוע ניתוח להורדת אשך טמיר שלא בתינוקות?
תשובה:
בהחלט כן. גם אשכים אשר ממוקמים היטב בשק האשכים בינקות יכולים מסיבה כלשהי לעלות עם הזמן ולתפוס מקום גבוה יותר בתעלת המפשעתית. לעתים הורים מדווחים, כי לילדם מעולם לא הייתה בעיה שכזו כשנולד, ורק בגיל מאוחר יותר- 5-10 התפתחה. במקרה שכזה, יש לטפל, בדיוק באותו אופן ומאותן סיבות שיש צורך לטפל בתינוק שנולד עם אשך טמיר. לאחר ביצוע אבחנה מדויקת, כי אכן מדובר בטמירות, הילד לרוב יישלח לטיפול ניתוחי דומה.